אור ברסלב
אור לנתיבתי הנתיב העשרים ושנים - נתיב ההרחקה › י. שמירת הבטן

אור לנתיבתי

הנתיב העשרים ושנים - נתיב ההרחקה · י. שמירת הבטן

ט. שמירת הצואר

חימום איבר היסוד מתחיל מטבור ולמטה, שהוא הבטן. לכן אמרו חכמינו ז''ל (נדה יג:) ישב לו קוץ בכרסו וכו', מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת. דהיינו, שלא יטלו ביד, כי יכול לבוא לידי חימום, ויש בזה הרבה פרטים. אפשר לפעמים שאדם מחכך עצמו שם ויכול לבוא לידי חימום וקישוי, חס ושלום, או מניח ידו על בטנו, או משים לפעמים דברים חמים על בטנו מחמת בריאותו, או שוכב על בטנו ומתקשה, חס ושלום.

ועיקר שבעיקרים - על ידי מילוי בטנו בתוספות אכילה בא לידי קישוי וזימה, חס ושלום, כדכתיב (הושע יג) ''כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני'', ואמרו רבותינו ז''ל (ברכות לב.), מלי כריסא זני בישי. ועוד אמרו (קדושין ב:) דדרך אכילה יתרה להביא לידי זיבה. לכן, מי שרודף אחר מילוי כרסו בתענוגים, יבאהו, בלי ספק, למחשבות מזוהמות ולכל מיני תאוות ופגמים. לכן, ירא שמים הרוצה לשמור בריתו, אל יהא בהול אחר מותרות, ויקבל באהבה מה שיש לו, ואם מזמין לו הקדוש ברוך הוא מאכלים טובים, יודה לה' ויכנע לפניו.

ויראה שלא ימשמש בבטן, חס ושלום. ויש הרבה יראי שמים שנוהגים שלא לעשות כיסים בבתי רגלים [מכנסים], וכך מובא בצוואת זקני הרבי הצדיק רבי ישראל חיים ז''ל על יוצאי חלציו בשביל שלא למשמש הבטן, וזה ענין גדול ונכון מאד ושמירה ליסוד. ולא יחכך עצמו שם. ואם צריך לחכך עצמו בעל כרחו בשביל איזה יסורים וכדומה, אז יחכך עצמו בעץ קשה וחד, ויבקש מה' שלא יבוא, חס ושלום, לידי חימום [ובפרט מי שחלש בגופו ואינו יכול להעמיד עצמו, ודי לחכימא].

ומי שצריך ליתן דברים חמים על בטנו מחמת בריאות, ישגיח ויעשה בדעת שלא יאבד עולמו, חס ושלום, כי הלא אמרו רבותינו ז''ל מוטב שתבקע כריסו, דהיינו מסירת נפש ממש, מלהיות רשע, שיבוא לידי חשש של הוצאת זרע לבטלה, כי בהוצאת הקוץ מבטנו אינו בטוח כל כך שיבוא לידי חימום, רק מחמת ספק צריך למסור נפשו, ולא יסתכל בבטנו, ולא יתגאה במילוי כרסו, שאז בטח יבוא לפגם היסוד, חס ושלום. והנה, שמירת הבטן היא מעיקר גדול שבעיקרין לשמירת היסוד, וה' יזכנו להיות מנוטרי בריתו ועדותיו אמן.

תוכן העניינים

אור לנתיבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה