אור ברסלב
אור לנתיבתי הנתיב העשרים ושנים - נתיב ההרחקה › ה. שמירת העינים

אור לנתיבתי

הנתיב העשרים ושנים - נתיב ההרחקה · ה. שמירת העינים

ד. שלא שינו לבושם

מובא ב''טהרת הקודש'':

והנה, ראשית שמירת הקדושה מתחילה בעינים, כדכתיב (איוב לא) ''ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה'', כי איוב כרת ברית לעיניו לא להסתכל על שום אשה, ואמרו (טור אורח חיים סימן א), עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים, ועוד אמרו (סוטה ח), אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות.

והנה, עיקר שמירת העינים - שלא להיות בהול ונרדף לידע חדשות ולשמוע ולראות ענינים, רק לקיים (איוב כב) ''ושח עינים יושיע'', וכתיב (משלי ד) ''עיניך לנוכח יביטו'', שירגיל ויכריח עצמו שלא להסתכל לכאן ולכאן, כי על פי רוב, כשהיצר מפתהו להסתכל באיזה מקום, מזמין לו שם ראיית איזו אשה או חצופה, כאשר בדוק ומנוסה, כי מובא בספרי חכמה, שיש רוח זנונים, רחמנא ליצלן, והראש שלהם נקרא פתו''ת, רחמנא ליצלן מהם, והמה מלאים כל האוירין, כי המה קליפות דקות, ותולדותיהם וחיותם מפגם המחשבה ופגם הראיה, לכן יש בכוחם להתלבש במחשבת האדם, ותכף אשר האדם מגביה עיניו להסתכל במקום האסור והמזוהם, או אפילו מחשב במחשבותיו סתם בלי ראיה והסתכלות, שמחשב בענין עברה או ענין המביא לידי קישוי איבר, אז תכף בזה הרגע מתלבשים [אלו הרוחות] בכח נפש הבהמית שלו, וברגע בא לקישוי האבר, ושורין עליו ומטמאין אותו בכל מיני טומאות, רחמנא ליצלן.

וכל שכן בזמן כזה שהדור הוא בחציפות, רחמנא ליצלן, אשר עוד לא היתה כזה מימות אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, בודאי מלאים אלו הזוהמות הנקראות פתו''ת ורוח זנונים בכל העולם כולו, וכל חצופה שהולכת בשוק, מלווין אותה כמה אלפים מחנות מאלו הכתות רוח זנונים כי המה מלאים הרחוב והשוק, ומי שפגם בברית שורין עליו, ועל כל שערות ראשו וזקנו ופאותיו שורין למאות ואלפים, כמובא בספר הקדוש ''אוצר החיים'' (מהגהות הקדוש מקאמארנא פרשת אחרי דף קלט ע''ב) שזכי הראות יכולים לראות אותם.

ולכן, הרוצה להיות משומרי הקדושה, ראשית - שמירת העינים. כי שמירת העינים, הגם שהיא ענף אחד מענפי שמירת הברית, עוד יש לה מעלה הגדולה ונפלאה לעצמה, כי הלא מי שאינו עובר עברה - הוא כמקיים מצוה, כאמרם ז''ל (קדושים לט) ישב ולא עבר עברה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. ואוקמינן כגון שבאה עברה לידו, והסתכלות עינים הוא לאו מן התורה, כמובא ברמב''ם ז''ל בספר המצוות הגדול וביתר המפרשים מהלאו ''ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'', שאמרו רבותינו זכרום לברכה (ברכות יג:) ''ואחרי עיניכם'' - זה הרהור עברה. ואם כן, מי שבאה לפניו עברת הסתכלות ושומר עצמו - מלבד מה שמקיים הלא תעשה, מקיים גם כן מצות עשה, שישב ולא עבר עברה.

וכבר כתבתי בחיבורי ''שומר אמונים'' (מאמר הבטחון פרק ו), שעיקר שמירת העינים תלויה במידת הבטחון, שבאם הולך בשווקים והיצר מפתהו שצריך להסתכל בכאן ובכאן, אז יענה וישיב ליצרו: מה שצריך לי לראות, הקדוש ברוך הוא ממילא יזמין לפני בעל כרחי, כדכתיב (תהלים לג) ''הנה עין ה' אל יראיו'', כידוע שיש עיינין עילאין קדישין דמשגיחין ומפקחין על עלמא, ואלו, השומרים את עיניהם גורמין להאי עיינין עילאין שיסתכלון באשגחותא דרחמא על עלמא, ממילא השומר עיניו, שהוא הגורם לעורר השגחה עליונה במידת הרחמים, יש עליו השגחה יתרה יותר משאר בני אדם, והקדוש ברוך הוא משגיח על איש ששומר עיניו בכל פרט ופרט שלו, ומה שצריך לראות, יראה ממילא, ואין צריך לו להסתכל בכאן ובכאן.

ואמרו (ויקרא רבה פרשה ב''ג), כל מי שרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו בזה, זוכה להקביל פני השכינה, שהוא ביתר שאת משאר מצוות, מפני שגרם הנחת רוח לה' בעינים - יזכה מידה כנגד מידה לזון עיניו מזיו השכינה, ואמרו ''ואינו זן עיני ממנו'' - דהיינו שאם ראה פתאום, תיכף מסלק הראיה וההנאה שלא יהנה, חס ושלום. ואם נהנה על רגע, יצטער על זה, ויתחרט ויתודה לפני ה', ויבקש מה' שלא יזיק לנפשו, כי מובא בספר חסידים (קעז), שזה שנזדמן לאדם ירא שמים ראיית דבר ערוה הוא מסיבת איזה עוון שגרם לו זאת, ויבקש רחמים מה' על הראיה ועל העוון שגרם לו, ובכלל יבקש אדם תמיד רחמים מה' שלא יפגום העינים והמחשבה.

ומי שהולך או עומד במקום השרוצות וחצופות והוא עוצם עיניו מראות ברע, וכל שכן אם אלו החצופות הרשעות מתכוונות בהליכתן להחטיא את רואיהן בהסתכלות, והוא מתגבר על יצרו ועוצם ראייתו, בפרט מי שהוא מחומם בטבעו, אז הוא ענף מענין הנסיון של יוסף הצדיק השייך בכל דור, והוא התיקון נפש העיקרי בבחינת סור מרע, והוא תשובה על פגם היסוד אשר עיקרה נצמח מבחינת פגם עינים.

תוכן העניינים

אור לנתיבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה