הנתיב העשרים וחמישה - נתיב השמחה · ה. מצוה
''פיקודי ה' ישרים משמחי לב'', בדוק ומנוסה שכל מצווה שאוחז בה האדם בשלמות ובדקדוק בדרך קבע ובהתמדה מביאה היא לו שמחה עצומה, וזה מעצם התמדתו בה, ובכך מתמלא הוא סיפוק עצום וחי הוא בהרגשת חיוב שאכן הוא עושה משהו, מה שאין כן כשאדם עושה מצוות לפרקים ושלא בשלמות אין בה כדי לשמחו.
וזה בכל מצווה שתהיה, למשל אם מקבל אדם על עצמו לענות ''אמן יהא שמיה רבה'', בקול ובכוונה, ועושה זאת בשלמות ובדקדוק ובקביעות, יתמלא בשמחה ובסיפוק גדול, וזה חוץ מעצם סגולת עניית ''יהא שמיה רבא'' שיש בה סגולה עצומה לבטל גזירות קשות כידוע, כך שיש בה בוודאי כוח עצום לסלק את רוח הטומאה מהאדם ללא ספק.
וכל שכן הזהיר בעניית אמן בכלל, לענותם בשמירה קפדנית, וכמו שאמרו חז''ל על הפסוק: ''פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים'' - אל תקרי ''אמונים'' אלא ''אומנים'' - שמי שמשמרם מתי יבואו לידו ויענם בקפידא כל שערי שמים נפתחים לפניו.
ואני הכרתי אחד שסבל מעצבות ודיכאון, וסיפר לי שיצא מדיכאונו מדבר זה, שקיבל עליו לענות אמן בקפידא, וזה יצר אצלו סיפוק ושמחה ויצא מדיכאונו, וסיפר שהרגיש בכך שהוא בעל רכוש גדול ועשיר גדול, והיה מונה בכל יום כמה ''אומנים'' ענה באותו היום, והיה מתענג ומתמוגג משמחה על עושרו הגדול במניין כל כך גדול של ''אומנים'', עד שיצא מדיכאונו.