הנתיב העשרים וחמישה - נתיב השמחה · ב. חברה
כשחש האדם בעצבות, יצא מבדידותו להיות בין חברים יראי ה'. הבדידות ובפרט בזמן עיצבון היא מסוכנת, לכן מיד יברח האדם ממקום המרבה עיצבונו וילך למקום שמחה, ויסיח דעתו מעיצבונו בכך שישוחח עם חבריו בדברי תורה המשמחים את הלב, או במילים של יראת שמים, ועוד ישתתף בשיעור עם חברים מקשיבים אצל רב ירא ה', עד יעבור זעם עיצבונו ממנו.
ובפרט לא יוותר על שירה וזמרה עם החברים וכגון בשבתות ובמועדים ששרים כל בני החבורה יחד שירי דביקות בה', שאין לך זמן טוב מזמן זה לשמוח, ולהידבק בה' בדרך אותם שירים המקרבים לה', כי כידוע בשירה יש כוח עצום להלהיב את הנפש להתקרב לה' במאוד, וככה נהגו בכל קהילות הקודש ובפרט ה''חסידים'', כי הוא דרך נפלא מאוד לכסוף ולערוג לה', עד כדי דמעות רותחות של געגועים והתרגשות שמשאירים המה רושם עז לזמן רב בלב האדם.