אור ברסלב
אור לנתיבתי הנתיב החמישה עשר - נתיב התורה › ה. כוונת ר''מ ור''ע לחזק החוטאים לשוב ולבל יכנעו מיד ליצרם

אור לנתיבתי

הנתיב החמישה עשר - נתיב התורה · ה. כוונת ר''מ ור''ע לחזק החוטאים לשוב ולבל יכנעו מיד ליצרם

ד. ביאור ר''מ ור''ע היו מתלוצצין בעוברי עבירה

אלא נראה דהביאור הוא, כוונת ר''מ ור''ע היתה בודאי בהתלוצצות זו - לטובה, דכן הוא הסברא כאמור, דאחרת מה תועלת תצא מהתלוצצות זו, והיא לסייע בידי בני האדם להתגבר על יצרם, וזאת להיותם יודעים שישנם הרבה בני אדם שנכנעים מיד ליצר הרע כיון שאינם מאמינים בכוחם וביכולתם ומיד מרימים ''דגל לבן'' לאות כניעה, ולכך באו ר''מ ור''ע לחזק לבבם של כאלו, באמור להם: יצר הרע אינו חזק כמו שאתם חושבים, בנקל אפשר להתגבר עליו אם רוצים, כלשון רש''י.

וכמו שישנם רבים שיש להם חולשה בדברים מסויימים השייכים לתאוות או למידות, ומתייאשים מעצמם לעבוד על אותם חולשות, וזאת מתוך שהנסיון לימד אותם שזה מעל כוחם, שהרי ניסו כמה פעמים להתגבר על יצרם בכל מיני תחבולות ונכשלו, ולכך הגיעו למסקנא שכאשר יצרם תוקפם בתאווה מסויימת, מיד להישמע לו להשקיט חום יצרם ולהמשיך אחר כך באשר ימשיכו בתורתם ומצוותיהם, וזאת על מנת לחסוך להם התמודדות עם יצרם, ואומרים המה לעצמם: בין כה יודעים אנו שבסופו של דבר היצר ינצח, ואם כן למה נתפתל ונתמקמק עמו בצער ובעמל, הרי לכל היותר נצליח להתאפק מלציית לו יום או חצי יום, אבל הרי בסוף הוא ינצח, ואם כן נשמע לו מיד.

וזו טעות חמורה! שהרי אף אדם אינו גובר על יצרו בבת אחת, ואפילו הצדיק הגמור הגיע למדרגתו רק מתוך ירידות ועליות המתייחסים למדרגתו, אלא שבגבור האדם על יצרו פעם ראשונה, אזי פער הזמן בין העבירה שעבר זה עתה לעבירה שיעבור אחריה, יהא יותר מפער הזמן שהיה מעבירה שעבר פעם קודמת לפני עתה, וכן הלאה, אם לא יציית ליצרו תיכף, ויתעקש להתאפק, ילך מרווח הזמן ויגדל בין עבירה לעבירה מפעם בחודש לפעם בחודשיים, ואחר כך לפעם בד' חודשים, עד שמן השמים יסייעוהו וישמרוהו לבל יכשל עוד.

אולם המציית ליצרו תיכף ומיד להשמע לו, לעולם לא יפרד מחטאו.

ובמקום אחר הזכרנו דהוא דומה לעבד שלא ציית למלכו אלא לאחר התמרדות וסרבנות, ורק בסוף לאחר איומים ביצע את פקודת מלכו, היש ערך לציות שכזה?!

כן המציית למלכו - מלך זקן וכסיל - היצר הרע, לאחר סרבנות ומרדנות, אף שבסוף נכנע ונכשל, אולם אין כל כך משמעות לציות זה והוא ללא איכות כלל, ולכן יזכה זה לבסוף שימסר יצרו בידו.

וזאת רצו ר''מ ור''ע לחזק את לבות בני אדם, לבל יכנעו מיד ליצרם, ולכן התלוצצו מכוחו, באומרם: בנקל להתגבר על היצר מי שירצה, וזו עבודה שהצלחתה בהחלט בהישג יד האדם, ובזה רצו לחזק לבם של בני אדם, ולהמריצם בבטחון בעצמם לקום ולהלחם ביצרם, ולא להתייאש מללחום בו.

ו. מן השמים הרשוהו לשטן להוכיחם על טעותם ולהעמידם על האמת לומר לחוטאים באופן אחר - להפחידם מיצר הרע להיותו תקיף וערמומי

אולם אף שכוונתם לטובה, מן השמים ראו שמכשול גדול עלול לצאת מתחת ידם של ר''ע ור''מ, משום דבזה שישמעו בני האדם את התלוצצותם מכוחו של יצר הרע, יבינו דבעצם יצר הרע הוא דבר קל ואפשר להתגבר עליו בנקל, והעובדה ששמעו מרבותיהם ר''ע ור''מ שיצר הרע אין בו ממש, ויבואו לטעות שאפשר להתגבר עליו גם ללא עמל ועסק תורה, וכי אין צורך להשתמש נגדו בנשק התורה ואפשר בהתבוננות קלה לגרשו ולבערו, ואם יאמרו להם עסקו בתורה להינצל מיצר הרע, ישיבו: לא שמעתם את התנאים הקדושים ר''ע ור''מ שאמרו שאין צורך להתאמץ כ''כ נגד יצר הרע, ובנקל אפשר לנצחו, וא''כ למה תטריחו עלינו בעסק התורה יומם ולילה? ואז יבואו לאסון הנורא המבואר במסילת ישרים שימעדו דרגה אחר דרגה מבלי להבין, עד שאפילו הרהור טוב לא יעלה בלבם.

לכך מן השמים סובבו שיתקנו טעותם, והביאום למצב שיראו ויחושו על עצמם עד כמה כוחו גדול של היצר הרע ורק התורה יכולה להציל, וכאן גילו להם מן השמים סוד, והוא שאף תנאים וקדושים כמותם, כל כוחם נגד היצר הוא רק בכח התורה שהיא נשק לאבד היצר, ולולי דמכרזי עלייהו וכו' אף שכמותם לא היו יכולים לו, וכל שכן יתר העם לא יוכלו לו, וכמ''ש שם המהרש''א בחידושי אגדות, דוודאי הגדולים יצרם חזק ביותר ע''ש. ואז הבינו ששיטתם אינה נכונה, ולא זו הדרך להתיש את כח היצר מבני האדם, אלא אדרבא להיפך הוא הנכון, להפחידם לבני אדם באמור להם: שהיצר הוא תקיף וחזק מאד כלשון המסילת ישרים, ומבלי התרופה שהיא התורה לא יוכל לו בשום אופן.

ואם כן, מה שכמעט הכשילם השטן לכאורה בעוון עריות, אין זה עונש ונקמה מהשטן על התלוצצותם, וכן אין זה שהשטן נקם מהם על דעת עצמו, אלא מן השמים כך הרשוהו לעשות להם, להעמידם על האמת ולהורותם מהי הדרך הנכונה לאפרושי אינשי מיצר הרע, דמצד השטן עצמו כאמור לעיל אדרבא, הלואי שכך יורו לאנשים שבנקל לנצחו, דבזה יצודם במלכודתו אחר שלא ידעו ליזהר ולהישמר ממנו כראוי.

והוא מדוקדק, ''שהיו מתלוצצין בעוברי עבירה'', דהיינו בכאלה שעוברים עבירות בתדירות, ומסתמא אינם עוסקים בתורה, דלמי שעוסק בתורה, אין שום ריעותא להתלוצץ מהעבירה, ואף שאלמלי הקב''ה עוזרו לאדם להינצל מיצרו אינו יכול לו, מכל מקום מאחר שעוסק בתורה, יש בתורה חיזוק לחזקו, שבנקל יגבר על יצרו, ולהתלוצץ מכח היצר אחר שעוסק הוא בתורה, אולם בעוברי עבירה שרגילים בעבירה וזאת מתוך שרחוקים מתורה, אין מן הנכון להתלוצץ על כוחו של היצר, דאדרבא מכשול יצא מזה, להורות כי אפשר להתגבר על היצר מבלעדי התורה כמבואר.

תוכן העניינים

אור לנתיבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה