אור לישרים· רבי משה זרח איידליץ
דרוש א
תוכחת מוסר מה שדרש פ"ה מוהר"ר זרח אדוני אבי מורי הב"ה איידליץ זצ"ל בבה"כ ה"ה הרב המאור הגדול מייזל פ' ויחי תקכו הגאון המפורסם נ"י ע"ה לפ"ק:
אמר ע"י הנביא (הושע ל"ז) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שומרון ודחקו המפרשי' בפירושו ואני אבאריהו ע"פ משל למדינה אשר בזמן אחד נחלאו רובם בחולי הקארנואר וקצת מהם שלא שלט בהם החולי וקצת אשר כבר נתרפאו בלי שום רופא ורפואה וזה ידעו ממש רובם ככולם שסיבת החולא' מחמת רוע האויר של מדינה ההיא ומש"ה לא נתנו לב לעסוק ברפואה כי ידעו שהרבה פעמי' הי' כיוצא בו ולא הי' סכנה בדבר וכשיתטהר האויר יתרפאו ממילא והי' שם רופא א' ואף שלא הי' מומחה כ"כ מ"מ מהקצת שהי' יודע הבין מתוך החולאת כי אלמלא שהלב והמוח היו במזג הטוב לא הי' מזיק להם האויר הרע הזה כי כשהטבע שני אלו בריא וחזק אינו מקבל האויר הרע הזה ודוחיהו לחוץ, ואם לא יקדימו לרפאו' האויר ולטהר הגופות ממה שכבר התחיל החולי בהם ואף שעתה אינו נרגש מ"מ טבע לחלוחית ב' אלו להתפשט בכל הגוף ובהכרח בזמן קרוב ילך כל הדם לידי רקבון וסרחון עד שיתפשט בכל הגוף ויחלאו רבים בחולי קשה ומסוכן מאוד ויהי' סכנה אפי' לילך בחדר אותו החולה או לתוך ד' אמות שלו ויהי' סכנה גם להרופא ואף שהרופא הי' יכול ליסע משם ולהציל את נפשו מ"מ מרוב אהבתו לבני מדינתו לא רצה ליסע משם ולהציל את נפשו וטרח לחפש בספרי הרפואות איך יכול לרפאותם ממה שכבר התחיל החולי וגם לטהר האויר ומצא שאם יתעשנו במיני בושם כגון קידה וקנמון בכל יום ויום יתטהר האויר ואם יקחו מאבקת הרוכל אשר לא יונעם לחיך וישתו מי עשבים חריפים וחמוצים ומרים ויזיעו הרבה בכל יום ויום ולא ירבו במיני מאכלים הרעים ויקיזו הרבה פעמים ועוד שאר מיני תחבושת שצריכין להתעסק בהן ימרפאו הגיתית אך הרופא הבין שאף שיפרסם ויודיע להם האי הם בסכנה אם לא יתעסקו ברפואה ויצוה להם לעסוק בכל זה לא ישמעו לו מפני ב' דברים הא' שלא יאמינו לו שהם עלולים לבא לידי סכנה גדולה כאשר חשב הרופא ולא ירצו לענות את נפשם כאשר יבקש מהם הרופא והב' שאף אם יאמינו לו שהם בכלל הסכנה לא יאמינו לו שהרפואה אשר יצוה להם היא רפואה בדוקה ומתוך שהרבה מהם לא ירצו לענות את נפשם מספק וגם הרפואה היא ביוקר ושמא לאחר כל העינוים ימותו וטוב להם לאכול ולשתות ולהתענג בטוב ימי חיי' הבלם המועט ובודאי אם היו כולם יודעי' חכמות הרפואה היו כולם יודעין שכדבריו כן הוא ובודאי היו צייתים לי' ואילו הי' פנאי ללמדם חכמות הרפואה מרוב אהבתם לא הי' הרופא מונע מהם כדי שעי"כ ישמעו לו ויתנצלו מן הסכנה, אך מפני שני דברים לא הי' יכול ללמדם הא' שהרופא ידע בעצמו שלא למד כל צרכו באותו החכמה ופן יבקשו ממנו ללמוד באיזה מקומות שהוא עצמו לא למד ויתגלה קלונו והב' שהלימוד של חכמת הרפואה צריך שנים רבים והרפואה צריכים לעשות חיש קל מהרה לכן הרופא ההוא אשר רוצה בטובתם הוכרח ללקט מספרי הרפואות איזה כללי' הצריכי' לענין זה ולהבינם איך נראה מחולי הקורטאר שהאויר אינו במזג הטוב ומכיר שהלב והמוח אינו במזג הטוב ואיך טבעם שיתפשט לחלוחתם בכל הגוף עד שיולד מזה חולאים המסוכנים אשר אמר ואיך ע"י העישון דברים אשר להם ריח הרע יתמזג האויר ואיך על ידי אכילות ושתיות אשר לא יונעם לחיך וזיע והקזות הרבה יתרפאו הגופות ועל כל דבר ודבר הראה מקום מוצא מספרי הרפואות וכששמעו זה ממנו האמינו לדבריו וכולם עשו כאשר צוה אותם וניצולו, ע"כ המשל:
הנמשל הוא המדינה אשר נחלאו בחולי הקורטאר היא מדינתינו כי ממעמד הגרוע ומיעוט השפע ניכר שאין תפלתינו מקובלת ואין קול שוועתינו נשמעת וניחר גרונינו כמו שאמר המשורר ע"ה (תהלים ס"ט) יגעתי בקראי ניחר גרוני ובודאי אתם מבינים שהגורם של החולאי' הזאת הוא האויר הרע כמאמר הנביא (ישעי' נ"ט) כי עוונותיכם הבדילו ביניכם ובין אלקיכם ואמר (עזרא ט') כי עוונותינו רבו למעלה ראשם ואשמתנו גדלה עד לשמים מימי אבותינו אנחנו באשמה הגדולה הזאת עד היום הזה אך שאתם סבורים שמקרה הוא ושיעבור הזעם אפילו מבלי עשיות תשובה ואחר הרע יבא טוב וכמאמר (ישעי' כ"ו) חבי כמעט רגע עד כי יעבור הזעם והרבה פעמים שהיתה עת הזעם וריחם ה' אותנו דכתיב (עזרא ט') ובעבדותינו לא עזבנו ה' אלקינו ויט עלינו חסד, אכן אני הוא הרופא ואף שאין אני מומחה כ"כ מ"מ מתוך קצת מה שנודע לי אני מבין שהחולי הבא מהאויר הרע הם הרוחות רעות והקליפות אשר חטפו תפלותינו ואילולי לא הי' חולי בעצמותינו אע"פ שהי' האויר מלאה רוחות וקליפות מחמת עוונות אבותינו אלו היינו אנחנו צדיקים וישרים לא הי' זה מזיק לנו כי הי' השם קרוב אלינו ובפרט בתפלות רבים כי כל בי' עשרה שכינתא שרי' ובפרט בבה"כ ובתי מדרשות מקום מקדש מעט ושם אין רשות להחיצונים לכנוס כאמרם (סוכה נ"ב) אם פגע בך מנוול זה משכיהו לב"המ ולכאורה אינו מובן אם אין ליצ"הר רשות לכנוס לב"הכ ולב"המ מי הוא המסית לאנשים אשר בתוכו לדבר דברים בטילים בעת התפלה ובעת קריאת התורה או לחרחר ריב ומצה ולחשוב מחשבות זרות בשעת התפלה או לבטל עניית קדושה וברכו ועניית איהש"ר ויתר אמנים וכדומיהן הרבה מיני עוונות שנעשו בבתי כנסיות ובתי מדרשות ומי הוא המסית, אמנם ראו נא מתיקות לשון רז"ל שאמרו אם פגע בך מנוול זה ר"ל שהוא רוצה לפתותך ועדיין הוא כאורח הבא אל ב"ב לכנוס לביתו אז מהני משיכתו לב"המ אבל אם הוא בתוכו דהיינו שכבר ציית לי' כמו שדרשו רז"ל על פסוק לא יהי' בך אל זר איזה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצ"הר ור"ל שלא ישמע לו שאז לא יכנס לתוכו וכן אמרו בגמ' (שם שם) דבתחל' היצ"הר דומה לאיש הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף נעשה איש שנא' ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקח' מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו ויקח את כבשת האיש הרש ויעש' לאיש הבא אליו ולכן לא מהני בה"מ אלא אם פגע בו אכן אם הוא כבר שורה בתוכו אינו יוצא ממנו כ"א ע"י תשובה אבל לא בכניסתו לב"המ ומש"ה לא אמרו אם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו כדארז"ל (חגיגה ט"ז) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים וכו' אמנם נאמר א"כ הי' משמע אפילו אם היצ"הר כבר שורה עליו מהני משיכתו לב"המ ולא כן הוא רק דוקא אם פגע בו מהני כנ"ל ונמצא שיצ"הר אשר שורה בגופו של אדם הולך עמו לב"הכ ולב"הא וזהו שדרז"ל (סוטה ג') על פסוק ילפת אורחת דרכם שהעבירה שהאדם עושה מלפפת עמו בעה"ז ובעוה"ב והם המה המסיתים בבה"כ ומבלבלים מחשבותיו, והנה שמעתי שה"ה האר"י ז"ל ראה אחד גדול ומפורסם בדורו שהאריך מאוד בתפלת י"ח והחזן המתין לו עד שיצא וצעק האר"י על החזן שלא ימתין עוד עליו כי לא יכול לסלק ממחשבתו תמונת אוכף העומ' לפניו וכשיצא ביקש מהאר"י להגיד לו מאחר שיודע מה שעלה במחשבתו מפני מה בא דמות זה בדמיונו ואמר מפני שרכב אמש ואע"פי שהי' לצורך מצוה מ"מ כיון שהאוכף אשר רכב עליו הי' בו שעטנז ומש"ה הי' בו הקליפה אשר בתמונתו רשות לבלבל תפלתו ונתן לו תיקונים ע"ז: אמרו נא אחינו בני ישראל מי ומי מאתנו אשר יוכל להתפאר את עצמו שהתפלל מראשית השנה ועד אחרית השנה הפלת י"ח אחת בלא מחשבה זרה וע"ז אמר הנביא (ישעי' כ"ט) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני ובודאי גרמו הקליפות אשר נבראו מאתנו בעו"ה לבלבל מחשבותינו ועי"ז אין תפלתינו מקובלת ונמצא מבואר שניחר גרונינו שאין קולינו נשמע היא מחמת רוחות רעות ואילולי שהי' פגם בתוכינו לא הזיקו הרוחות להתפלה שבתוך בה"כ ובה"מ רק מחמת עוונותינו כבר שורה היצה"ר בתוכינו ומכח בלבול מחשבותינו ניכר שכבר שורה בלב ובמוח ששם הוא הפגם וכיון שכבר כלי המחשב' ביד היצה"ר בודאי הוא מביא אותנו לידי הרהורי עבירה הקשה מעבירה ומסית להרהר ביום לבא לידי טומאה בלילה וידעתי גודל החולי הנפש וגודל סכנות המות הנצחי' אשר הוא בעון הזה ושהוא מסוכן אפי' לההולך תוך ד' אמות שלו כדאי' בגמ' (נדה נ"ג) אמר רב המקש' עצמו לדעת יהא בנידוי ובזוהר פ' פקודי אית' שיש ארבעין ממונין וחד ממנא עלייהו ואילין אינון ארבעין קיימין ואוזיפו ומנדין לכל אילין דאפקין מפומי' מילי דלא איצטרך ומנונפי פומיי'בה ואילן מנדין לון וקיימי ארבעין יומין דלא אשתמע צלותיהון ולא עאלין לפרגודא וקיימין נזיפין לבר וכן לכל אילון דחבו כל אינון חובין דבעין לנזפא י' כרוזין נפקין בכל יומי ומכרזין בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו בפלני' דאיהו בנזיפא נזיפא איהו על חובא פלוני עד דתב קמי' מרי' רחמנ' לסזבן כד תב מההוא חובה מתכנסין אילין ארבעין וסראין לי' וכדין אכרזי עלוי' פלוני שרא נזיפ' מכאן ולהלאה צלותי' עלאת ועד לא תב נזיף איהו לעילא ולתתא ונטירי דמרי' אתעזי' מיני' ואפי' בלילה נשמתי' נזיפא דסתעין לה כל תרעי' שמי' וסלקא ודחיין לי' לבר עכ"ל הזוהר וגם זה הוא הסיבה שאין תפלותינו נשמעת כי כל זמן הנידוי לא אשתמע צלותא:
ואני האוהב אתכם כנפשי בינותי בספרים לדעת הרפואות הם תיקוני העון הזה ומצאתי שאוכל לרפאות אתכם בעז"ה ב"ה אם תשמעו לי אך ידעתי כי הרפואה הוא מרה וקשה עד מאוד הראשון הוא שיתטהר האויר ע"י עישון מיני בושם הוא ההבל פיהן של תשב"ר וכדאיתא בגמ' שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהן של תשב"ר וכבר אמרו רבינו ז"ל דעד בן עשרים שנה מקרי תינוקות שב"ר ואבקת רוכל ומי עשבים אשר לא יונעם לחיך הוא לקיים מה דכתיב (תהלים ק"ב) אפר כלחם אכלתי ושיקוי בבכי מסכתי ויזיע הרבה היא זיע ממש וכאשר נבאר והקזות רבות היא מיעוט חלב ודם על ידי תעניתם והרחק ממיני מאכלים רעים היא רגילות הרע אשר הורגל בהם ושארי מיני תחבושת כאשר נבאר, ואם לא תדעו גודל הסכנה לא תאבו ליקח הרפואה גם לא תאמינו שהיא רפואה בדוקה לכן צריך אני לברר לכם גודל העון ומתוך כך תבינו טבע הרפואה שהיא בדוקה ותהי' לכם הרפואה המר למתוק כאשר לא יחוס החכם לכרות אבר אחד מגופו אם נודע לו שאם לא יכריתיהו יהי' סיבת מותו והנה ספרי הרפואות לעון הזה הם ספרי קבלה שבהם מבואר גודל העון הזה והסכנה והרפואה עלי' ואף שבגמ' דילן החמירו מאוד בעון הזה מ"מ על פי חכמת הקבלה מבואר הרבה יותר גם אין נזכר בגמ' רפואה עלי' אם כבר עבר, וללמוד אתכם חכמת הקבלה יכלה הזמן וגם אני לא עמדתי בסודה ופן תשאלוני באיזה מקומות אשר לא נודע לי ויתגלה קלוני כי אף שיחי' האדם אלף שנים אין יוכל ללמוד מסודותי' כטיפה מן הים והרפואה נחוצה, וגם אמרו רז"ל (חגיגה י"ג) על פסוק דבש וחלב תחת לשונך שדברים המתוקים מדבש וחלב יהי' תחת לשונך ר"ל שלא תגלם, לכן צריך אני לבאר איזה כללים השייכים לענין הזה ובזה אגלה טפח ואכסה טפחיים והמבין יבין השומע ישמע והחדל יחדל וע"ז ניתן רשות להגלות כאמרם יהי' תחת לשונך ר"ל שבמתק לשונו יהי' נכלל גם הנסתר ובפרט שלא לקטתי מספרים שהם בכתיבת יד כ"א דברים המפוזרים בספרים הנדפסים וכבר כ' הרב ר"י מקנדי' בשם הרמב"ם שדבר הנדפס הוא כאלו דרשום לאלפים ורבבות וא"כ אין אני בכלל מגלה הסוד כי הוא גלוי כבר, ועוד איתא בהקדמת ספר משנת חסידים וז"ל כ' הרב ר"ח ויטאל בהקדמות עץ החיים ז"ל כל העונש המגלה זאת החכמה שכתב רשב"י הוא לאותן הדורות אבל בדורות אלו מצוה ושמחה גדולה לפני הקב"ה שתתגלה זאת החכמה שבזכותה יבא משיח עכ"ל: ואציע לפניכם מוציא כל דבר ודבר כדי שתדעו כי לא עלה מלבי ותעשו ותתעסקו ברפואתי ובעזרת השם ב"ה תתרפאו ותנצלו מכל צרה וזה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי ז') מלאך רשע יפול ברע וציר אמונים מרפא ונראה פי' שהיצה"ר נקרא רשע כסדרז"ל (סוכה כ"ב) על פסוק צופה רשע לצדיק שיצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עזרו אינו יכול לו שנאמר צופה רשע וגו' השומע למלאך הרשע הוא היצ"הר יפול ברע, ולמטה יתבאר שהעושה עון זה נקרא רע, וציר אמונים ר"ל השלוח לישראל הנקראים אמונים לפי שהאו"ה נקראים בעלי שקר כאמור (תהלים קמ"ו) אשר פיהם דיבר שוא וגו' משא"כ ישראל נקראים אמונים דכתיב (ישעי' כ"ו) ויבא גוי צדיק שומר אמונים שהם הנביאים שבכל דור ודור כמ"ש (ירמי' ז') ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום הסכ' ושלוח ר"ל כי תשמעו לציר אמונים יהי' לכם מרפא שלא תפלו ברעה ולאו דוקא הנביאים הם שלוחים מאת השם ב"ה אלא כל מי שמוכיח את ישראל ומעוררן לתשובה הוא שלוח מאת הב"ה וכן פירש"י בחומש (שמות ז') על פסוק ואהרן אחיך יהי' נביאך שכל לשון נבואה קאי על אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחה והוא מלשון ניב שפתים לכן אף אני בכלל אם תשמעו לי יהי' לכם מרפא ובזה מבואר הפסוק שהתחלנו בו כרופאי לישראל ר"ל כשאני רוצה לרפאות לישראל ושולח להם אחד המסדר לפניהם סדר התשובה לרפאותם ממחלאותם ידעתי שקשה בעיניהם לענות נפשם כפי צורך הרפואה אם לא יגלה להם גודל עוונם ורעה אשר מוכן עליהם אם לא ישובו והיינו דמסיים ונגלה עון אפרים ורעות שומרון: ועתה הטו אזניכם ושמעו אלי הנה אית' בגמרא (נדה מ"ג) גופא אר"א כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם אמרו לו והלא ניצוצות נתזין על רגליו ונראית ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרין אמר להן מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרין ואל יהי' רשע שעה אחת לפני המקום וכ"כ למה מפני שהוא מוציא זרע לבטלה דאמר ר"י כל המוציא זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' וימת גם אותו ר' יצחק ור' אמי אמרו כאלו שופך דמים שנא' הנחמים באילים ותחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעי' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי ר' אסי אמר כאלו עובד ע"א כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן וכו' עוד שם אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי ופריך ולימא אסור דקמגרי' יצה"ר אנפשי' ור' אמי אמר נקרא מומר שכך אומנתו של יצה"ר היום א"ל עשה כך ולמחר עשה כך ולמחר א"ל לך ועבוד ע"ז והולך ועובד א"ד אמר ר' אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה כתיב הכא וירע בעיני ה' וכתיב התם כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ואמר ר"א מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד ת"ר לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד ובין ברגל והנה לא מצינו יותר בכל הש"ס מעון זה רק שבמקומות אחרים מביא מקצת מגמ' זו אף שלפי פשוטו של גמרא זו מבואר שיש בו חומרא גדולה דע"כ עבירות יעבור ואל יהרג חוץ מע"א וש"ד וג"ע שיהרג ואל יעבור והעון הזה הוא נגד הנך ג' עבירות החמורות דהוצאת זרע הוא בכלל גילוי עריות כדקאמר שהוא בכלל לא תנאף וחייב מיתה עליו והוא בכלל שפיכת דמים כדיליף דהוי כאלו שוחטי הילדים ונאמר עליהם ידיכם דמים מלאו ופסוק זה קאי לפי פשוטו על שופכי דמים והוא בכלל עע"א כדיליף מהאי קרא דתחת כל עץ רענן והוא בנידוי ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ר"ל מ"מ עדיין אינו אלא אפס קציהו ממה שתראו לעין כשנבא' ונתרץ מה שיש לדקדק בגמ' הנ"ל הא' לפי הדרש של הגמרא בקרא דהנחמים באילים וגומר שוחטי הילדים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי מאי מסיים בנחלים תחת סעיפי הסלעים ותו ל"ל להגמ' לומר א"ת וכו' דאף לפי המקרא הוי ש"ד דהכי אי' בר"ח פי"ז משער הקדוש' בשם הסבא דע"י עון זה גורמי' דבנים הנולדים לו מאשתו מתים וא"כ יש לפרש הקרא לפי המקרי ותו דיליף מהאי קרא דהוי כאלו עע"א ואין נודע הטעם למה יהי' זה כאלו עובד ע"א ואי משום טעמא דר"א היום אומר לו עשה כך וכו' ק' הלא מ"מ אכתי לא עשה כן ותו דעל ר"א גופ' קשה למה דוקא בהאי עבירה הלא זה שייך לומר בכל עבירות ותו הא דאמר איכא דאמרי א"ר אמי כל המביא עצמו וכו' איך שייך לומר בלשון איכא דאמרי דכיון דאיכא דשמע האי לישנא ואיכא דשמע ממנו האי לישנא ואינו סותר זא"ז אית לן למימר שאמר תרווייהו והל"ל ואר"א, אכן לפי מה שנבאר יהי' מבואר דכיון דר' אמי הוכיח בהאי לישנא מקרא דאין מכניסין אותו וכו' יהי' מוכח נמי שנקרא מומר ואצ"ל לטעם שהיום אומר לו וכו' ומדקאמר בלשון הראשון הטעם שהיום אומר לו וכו' ע"כ דלא ס"ל הא דאין מכניסין אותו וכו' ולהכי נקט הא דר' אמי אומר שאין מכניסן אותו בלשון איכא דאמרי ולבאר זה ולתרץ שאר הקושיות נציע מאמר זוהר פ' שלפנינו דף קי"ח ע"א וז"ל: תאנא ההוא זכאה דקב"ה אתרעי' בי' וכרוזא קרי עלי' תלתין יומין (פי' קודם מותו) ביני צידקויא בגינתא דעדן כולהו צדקייא חדאין כולהו צידקייא אתיין ומעטרין דוכתא דהאי זכאה עד דייתי למידר דיורא ביניי' ואי חייבא הוא כרוזא קרי' עלי' בגיהנם תלתין יומין וכולהו חייבא כולהון עציבון כולהו פתחין ווי דהא דינא חדתא איתער השתא בגיני' דפלניא כמה וכמה גרדינין דנימוסין מזמנין לקבלא ולאקדמא לי' ווי וכולהו פתחין ואמרין אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו מאי גמול ידיו א"ר יצחק לאכללא מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעי' בריקנא דהא תנינין כל מאן דאפקא זרעי' בריקנא איקרי' רע ולא חמי אפי' שכינתא דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב ויהי ער בכור יהודא רע אף הכי אוי לרשע רע ווי להאי חוב' דאיהו רע דעבי' גרמי' רע כי גמול ידיו יעשה לו לאכללא מאן דזכי בידוי לאפקאולחבלא זרעי' בריקנא ולההו' טרדין בההיא עלמא יתיר:
מכולא ת"ח דהא כתיב אוי לרשע רע וכיון דכתי' רשע אמאי רע אלא כמא דאמינ' דעביד גרמי' רע וכתיב לא יגורך רע וכולהו סלקין והאי לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלי' בני נשא ת"ח כולהו סלקין והאי לא סליק מאי טעמ' אינהו קטילין בני נשא אחראין והאי קטל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין ת"ח בשאר חייבין דעלמא לא כתיב וירע בעיני ה' וכאן כתיב וירע בעיני ה' אשר עשה מ"ט משום דכתיב ושחת ארצה תכן אר"י לית לך חובא בעלמא דלית לי' תשובה בר מהאי ולית לך חובא בעלמא דלא חמי אפי שכינת' בר מהא דכתיב לא יגורך רע כלל אמר ר"י זכאין אינן צידקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עלי' כתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ אר"י כמה דכתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים עכ"ל:
והנה גם במאמר הזה תמוה האחד מה שנתקשו בו בעל ר"ח וספר כבוד חכמים ושלי"ה:
שבמאמר הזה אמר שלכל עון יש תשובה חוץ מעון דהשחתת זרע והקשו הלא כללא הוא שאין לך דבר שעומד מפני התשובה ובזוהר פ' נח איתא תא חזי כל חטאוי דבר נש כולהו חבלותא דילי' תליין לאתערא בתשובה וחטאה דאושיד זרעי' ומחבלי' אורחי' ואפיק זרעא על ארעי' מחבל לי' ומחבל ארעא ועליו כתיב נכתם גווניך לפני וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בר בחילא דתיובתא תקיפא עכ"ל, ונמצא דבהשחתת זרע נמי מהני תשובה חזקה ואיך אמר במאמר לעיל לכל עון אית תשובה בר מהאי, ובר"ח פי"ז משערי קדושה מביא ראי' ברורה דמהני תשובה בעון הזה דהא בזוהר קודם מאמר הנ"ל אי' דעיקר חטא דור המבול הי' שהשחיתו את דרכם ואי' במדרש תנחומא אר"ה בשם ר' יוסי ק"כ שנה הי' מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה כיון שלא עשו אמר לנח עשה לך תיבת עצי גופר ונמצא דאלו עשו תשובה לא הי' המבול בא וע"כ דמהני תשובה ועוד אמאי נשתנה באמת עון זה מכל עונות יחד דלכולהו אית לי' תשובה בר מהאי ועיליד דמעיקרא קאמר דלכל יורדי גיהנם מכריזין ועונין ואומרין עליו האי קרא אוי לרשע רע ואמר אחר זה דהאי קרא קאי על המז"ל וא"כ קשה אמאי אומרים האי קרא לכל יורדי גיהנם כיון דלא קאי אלא על מוציא זרע לבטלה ועוד דקאמר דלית לך חייבא דלא חמי אפי שכינתא בר מהאי כולהו סלקין והאי לא סליק קשה הלא כתבו כל ספרי מוסר וחכמי הקבלה שאין עבירה מכבה מצוה רק שאחר שקבל הרשע כל עונשו אח"כ מקבל שכר מצותיו ובע"הב אין בו שום שכר כ"א שנהנין מזיו השכינה ואם כן המז"ל דלא חוי אפי שכינתא היכן הוא שכר מצותיו ואמאי נשתנה האי עון מכל עונות יחד דהאי לא יחמא אפי שכינתא ובזוהר איתא בההוא זימנא דזמין הקב"ה לחייא מיתא כל אילין מיתין דיסתכחין לבר בשאר ארעין נכראין קב"ה יוקים לן בגופי' ולא יהיב לן קב"ה נשמתין אלא בארעא דישראל דכתיב הנני פותח את קברותיכם והעל אתכם מקברותכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל דיתגלגלין תחות ארע' ולבתר מה כתיב ונתתי רוחי בקרבם וגו' דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל אילין בני עלמא בר אילין דאיסתאבו וסאיבו ארעא באילין כתיב וימחו מן הארץ, מן הארץ דייקא ואע"ג דאקשו ואפליגו קדמאי על דא וימחו כד"א וימחו מספר החיים א"ל ר"ש ודאי לית לן חולקא בעלמא דאתי דכתיב וימחו מן הארץ וכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ אבל יקומון בדין ועלי' כתיב ורבים מיסיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם אלה לחרפות ולדראון עולם עכ"ל:
נמצא דפליגי ר' אבא ור"ש דלר"א לא יקומון לתחי' המתים כלל ולר"ש יקומון אבל יהי' לחרפות ולדראון עולם ולא יזכו לחיי עוה"ב וא"כ ק' וכי הב"ה מקפח שכר מצוותיו אשר עשו ועוד דאי' בזוהר שמות תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמ' וגרמו דדיורא דקב"ה לא הוי בעלמא ובני נשא צווחין ולא אשתמעין קוליהן ואילין אינון ראשונה מאן דשכיב בנדה תנינא מאן דשכיב בבת אל נכר דעייל ברית קודש ואות קיימא ברשות אחרא תליתאי מאן דקטיל בנוהי ההוא דמתעברא איתתי' וגרם לקנולי' לי' במעהא דסתר בנינא דקב"ה ואומנותי' דילי' אית מאן דקטל בר נש והאי קטל בנוי תלתא בישין עביד דכל עלמא לא יכול למסבול ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקב"ה אסתלק מעלמא וחרבא וכפנא ומותכא אתי' לעלמא ואילון אינון קטול בנוי סתר בניינא דמלכא דחי' נשמתא דאזלא ומשטטא בעלמא ולא אשכחת נייחי ועל דא רוחא דקב"ה כיי עבי' בכי' ועלמא אתדן בכל הני דינין ווי לההוא בר נשווי לי' טב לי' דלא יתברי' בעלמא זכאין אינון ישראל אע"ג דהוי בגלותא דמצרים אסתמרו מכל הני תלתא עכ"ל ונמצא מבואר דנשמתא לא אשכחת נייחא וא"כ קשה שכר מצוותיו היכן הוא וגם צריך ביאור על מה עשה ה' ככה בעון הזה דוקא:
לכן נבאר דהנה הנביא ישעי' (ישעי' א') בראשית מאמרו פתח שמעו שמים והאזינה ארץ כי פי ה' דיבר נראה דהנה הת"ח נקראו שמים ע"ש אש ומים שהם מלאים תורה שנמשלה לאש ומים לאש דכתיב (ירמי' כ"ג) הלא כה דברי כאש נאום ה' ולמים דכתיב (ישעי' נ"ה) הוי כל צמא לכו למים וארץ היינו שארי עמא דארעא ומש"ה קאמר גבי שמים שמעו דבשמיעה לחוד הם מבינים מה שאומרים אבל גבי יתר העם אמר האזינה משום שהם צריכים לתת לב יותר כדי שיבינו מה שאומרים ואמר כי פי ה' דיבר וידוע דהשכינה נקראת פי ה' ר"ל שאם אין אתם רוצים לשמוע דברי שמעו דברי השכינה ומה היא אומרת בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי וכל הקפיטל עד אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, ולבאר נאמר דהנה חכמי מוסר וחכמי הקבלה כתבו שאין לך עון הממעט שפע והמרבה פשע כעון השחתות זרע כי ידוע כי כל השפע המגיע לנו מאת יוצרינו יוצר בראשית הוא ע"י מעשה תורה והמצות שאנחנו ב"י עושין ומקיימין כי האדם נברא בצלם אלקים דהיינו על פי מידותיו וחלילה לנו לדמות לשום גשם או כח בגשם חס ושלום כאמור (שם מ') ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ואפילו נשמותינו אשר היא נאצלת מאתו ית' אין אנו מבינים מה הוא והכתובים דימו אותה לנר כאמור (משלי כ') נר אלקי' נשמת אדם ואומר (איוב כ"ט) בהלו נרו עלי ראשי וכדומה והוא רק כדי לשבר את האוזן כי האש הוא היסוד קל הדק והזך והבהיר שביסודות אבל באמת גם האש הוא גשם והנשמה היא רוחניות וחכמי הקבלה כ' המשל בזה לסומא שלא ראה אורות מימיו ושמע מבני אדם על דבר מבגדיו שזה הוא אדום וזה הוא ירוק וזה לבן שאין יכול להבין במה נשתנה זה מזה כיון שאין מרגיש בשאר חושיו אשר לו שום שינוי ואינו מבין איך יכולין לראות מרחוק שום דבר בלי הגיע אלינו קול או ריח או מישוש וטעם כן אין אנו יכולין להבין בשכלינו הניתן בכחינו ע"י כלי חושים הגשמים מה הוא הרוחניות רק אנו יודעים שאין זה מכל מה שנוכל להדמות בשכלינו אלא דק ממנו מאוד ואם אירע כך בנשמות עצמותינו וגופינו השייכות לנו והיא רק נאצלת ונחצבת ממקום קדוש איך נבין שארי אורות העליונים היצורים והנבראים והנאצלים וק"ו שאין לדמות את בוראינו ית' לשום דמות וצלם רק לענין מדותיו ופעולותיו ברא אותנו בצלמו ובדמותו והאדם נקרא עולם קטן ובכל אבר ואבר שמקיימים בו המצוה נברא מלאך אשר מעופף ופורח למעלה באורח סלולה ומיד מעורר למעלה אותו המידה אשר היא בדמות ובצלם אותו האבר שקיים בו המצוה והיא מורקת שפע וברכה וקדושה וטהרה דרך צינורות קדושות וטהורות וכלים מכלים שונים עד הגיע כל טוב ההוא לציון וירושלים שלמעלה וע"י יחוד קב"ה ושכינתי' השוכן שם הנעשה ע"י זיווגו של ישראל בזמן מצות עונה בקדושה ובטהרה כראוי לכל אדם לקדש עצמו במותר לו ולהתנהג בעת הזיווג כדאי' בסי' ר"מ בא"ח ובא"הע סי' כ"ה, ויותר מזה ראוי לכל איש מישראל שיש לו אשה ללמוד מה שכתב הרמב"ן איך שיתנהג בעת הזיווג והוא מובא בר"ח בשער הקדושה סוף פט"ו בדבר כשמתנהג כראוי ועי"כ יזכה לבנים כשרים ומזורזים וחובה על כל אדם ללמוד זה כמו שמחויב אדם לדעת איך יתנהג עם אשתו בימי נדתה כן צריך לדעת איך יתנהג עמה בעת טהרתה ובפרט בשעת הזיווג ותראו שאין ח"ו שום שמץ וגנאי וכיעור בדבר כי אם קדושה וטהרה כשמתנהג כראוי ובזוהר איתא כשאדם שומר הברית שורה עליו שם הוי"ה מלגאו ושם שדי מלבר שנא' מי יעלה לנו השמימה ר"ת מיל"ה וס"ת הוי"ה וכשאדם אינו משמר בריתו שורה שטן מלגו וסם המות מלבר, וכל ב"ב מבני קהלתינו מסתמא יש לו א' שיוכל ללמוד אצלו דבר זה, ולפי שבכל רמ"ח אברים לא נקרא קודש רק חותם אות ברית קודש לכן זהו נגד נקודת ציון וגם מפני שזה נעשה על ידי חימום כל רמ"ח אברים מש"ה ניתן השפע וכל טוב מכל המקומות דרך נקודת ציון וירושלים שלמעלה לכל העולמות כמ"ש (תהלים קל"ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם ובפרט לאותו מלאך הנברא מן המצוה ההוא אשר גרם וסייע להרקת השפע ההיא והמלאך שורה על אבר ההוא ומשמרו מכל רע ולא במהרה הוא חוטא גם ע"י הורקת השפע העולמות כולם הן למעלה והן למטה בחדוא שלימתא ולדעתי זהו כוונת הגמ' (נדה ל"א) דרש ר' אבוה מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל מלמד שהקב"ה יושב וסופר רבעותיהן של ישראל ואומר מתי יבא הטיפה שהצדיק נוצר הימנה ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא קדוש וטהור ומשרתיו קדושים וטהורים יציץ בדבר הזה מיד נסמית עינו שנאמר נאום הגבר שתום העין עכ"ל הגמ' והנה י"ל איך קאמר הגמ' מתי יבא הטיפה שהצדיק נוצר הימנ' הלא ארז"ל (נדה י"ד) דרש רחב"פ מ"ד יאבד יום אולד בו ולילה אמר הורה גבר מלאך הממונה על הריון לילה שמו ונוטל הטיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עלי' גבור או חלוש חכם או טיפש עשיר או עני וקאמר הגמ' ואלו צדיק ורשע לא קאמר כדר"ח דאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דכתיב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה אותו והרמב"ם בהל' תשובה הק' איך אפשר שיהי' הבחירה ביד האדם הלא הקב"ה יודע איך יבחור האדם וכיון שקדמה ידיעתו ית' איך אפשר שיבחר האדם נגד ידיעתו ותי' הרמב"ן שזה מנפלאותיו שהקב"ה מסלק ידיעתו שאינו רוצה לידע איך יבחר עכ"ל:
וא"כ ק' איך קאמר הגמ' הכא מתי יבא הטיפה שהצדיק נוצר הימנה דמשמע שתיכף בשעת ביאת הטיפה נודע לו אם יהי' צדיק וגם הלשון שהצדיק נוצר הימנה בה"א הידוע אינו מובן והכי הל"ל מתי יבא הטיפה שנוצר הימנה הצדיק גם התוס' הק' על הא דיליף שנסמית עינו של בלעם הרשע מדכתיב שתום העין הלא שתום לשון פתיחה וגילוי, ותי' מדכתיב לשון יחיד משמע דלא הי' לו אלא עין אחת, והק' המהרש"א מנ"ל דעל דבר זה נסמית הלא הך קרא נאמר אחר כמה נבואות של בלעם הרשע שהפסיק בנתיים ועי"ל האיך סקל למטרפסי' בעין אחת הי' לו להפקיע שתי עיניו ויבואר הכל דלפי מה שבארנו שע"י הזיווג של הצדיק הנעשה בקדושה ובטהרה נתעורר היחוד של מעלה הנעשה בנקודת ציון ששם שוכן צדיק יסוד עולם וזהו אמרו שהצדיק נוצר הימנה והלשון נוצר הוא כמו דהנותן את העצה נקרא יועץ והמקבל הימנ' נקרא נועץ כדכתיב (משלי י"ו) ואת נועצים חכמה דפירושו שעם המקבלי' עצה יש חכמה כן המפתה נקרא יצה"ר או יצ"ט והמקבל פיתוי נקרא נוצר, וזהו אמרו מתי יבא הטיפה דהיינו טיפה הנזרע בקדושה וטהרה כנ"ל שהצדיק נוצר הימנה ר"ל הצדיק הידוע דהיינו צדיקו של עולם שהוא הצדיק יסוד עולם יתפתה ויתעורר להריק ברכאין לכל עלמין עילאין ותתאין: ולבאר הא דקאמר ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע יבואר למטה אחר שנציע דהנה מלבד הרקות ברכות וטובות הנעשה ע"י יחוד דקב"ה ושכינתי' יש עוד הטבה בזה דגם את זה לעומת זה עשה אלקי' דכמו שיש אדם בקדושה היא סטרא דימינא כן יש אדם בקליפה היא ס"א סטרא דשמאלא והוא נקרא ס"ס על שם שמא"ל ונכתב בסמ"ך מפני שהשי"ן מקבלת לפעמים ימין והוא אינו מקבל ימין לעולם ובת זוגו נקרא' לילית שמביאה יללה לעולם כי ע"י זיווג הסם ובת זוגו מוריק מים זדונים מים שטופים בזעם וסרוחים וכל קללות ופורעניות וכל טומאה מביאה לעולם ואולידין שידין ורוחין ולילין וכל מארי דדינא ועי"ז העולם שרוי בצער בצרה ובעקא ומעוררת בכי ויללה וכ' בס' מרפא לנפש בתחלתו שאלו הכחות הב' שהם זכר ונקיבה מנהיגי צד הטומאה מקטריגין תדיר בעלי דין קשה שוטרי המלך והם וכיתותיהם מתלבשים בכל צורה שירצו מב"ח מפני שהם מסוד להט החרב המתהפכת ומתהפכי' פעמים אנשים ופעמים נשים ופעמים רוחות אבל תחלת מלבושם בעת רדתם לארץ הוא תבנית שור וחמור שור לזכר וחמור לנקיבה הזכר הוא אבי אבות הטומאה ונקרא מלאך המות והנקיבה היא אסכרה של קטנים ר"ל הזכר הוא תלוי בלב האדם ובכח מחשבתו להטותו ולפתותו לעשות עבירה ע"ז וש"ד ולכל המחשבות המביא לידי אפיקורסת והנקיבה היא תלוי בכח הדמיון שע"פ המוח אשר בכח ההיא תלוים החלומות ודמיונים והיא המשגת את האדם בכל מיני ניאוף ועריות וזוהמת ש"ז וכ' שם ואל תקשו עלי ותאמר לי איך אתה קורא שתי כחות הלא אחז"ל הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות שמשמע שהכל א' הוא אל יקשה בעיניך כי לפי שהם שתי כחות מוכנים להכשיל בני האדם בכח זכר ונקיבה בתחתונים ובהזדווגם שניהם להחטיא את האדם חשובים כא' לפי שכוונתם היא א' בהטעאה עכ"ל: והנה קודם חטא אדה"ר היו תלוים באדם דקדושה כל נשמותיהן של ישראל והיו חירות ממ"ה שלא הי' לו שליטה בהם אכן ע"י חטא דאדה"רנפלו כל הנשמות קדושות באדם דקליפה וזהו תוקפם וגבורתם ויניקת' ואלולי שיונקים מהקדוש' היו פגרים מתים והקדוש' היא חיותם וע"י יחוד קב"ה ושכינתי' נעשה פירוד בס"א כאמור יתפרדו כל פועלי און ובע"כ של הס"ם צריך לפלוט ממנו מקצת נשמות קדושות אשר בקרבו ובזה ביארו חכמי הקבלה הא דאי' בגמ' (יבמות ס"ג) א"ר אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף היינו שבגוף הקליפה שנפלו בחטא של אדה"ר ונמצא שיחוד קב"ה ושכינתי' מקרבת הגאולה ומניעת הזיווג דס"ם וע"י מניעה זה מונע הרבה פורעניות וזה נעשה הכל ע"י זיווגם של צדיקים המשמרים בריתם לבל ישכנו זר בו:
ועתה נבאר ההיפוך כשהאדם עובר עבירה נברא קליפה א' אשר הוא ממהר לעורר אותו אבר דקליפה לשפוך סוללה ודינין קשי' ומרים דרך ביבים מטונפי' וסרוחים ונוקב ויורד עד לעומקא דשאול כי שם ביתו ומקום משכנו:
ועתה מבואר הא דקאמר וע"ז נסמית עינו של בלעם דהנה כבר הובאנו בשם ס' מרפא לנפש שראש הקליפות מתלבש בתמונת שור והנקיבה מתלבשת בתמונת חמור וכ' דמש"ה השור הראש והראשון לארבע א"נ ומש"ה במעשה עגל יצא בתבנית שור ונ"ל שזהו הסוד של הציווי לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ר"ל שלא יעשה יחוד בהם, והנה בלעם הרשע הי' סבור שהזיווג של ישראל הוא דרך חול וטומאה ומשו"ה תמה ואמר מי שהוא קדוש וטהור ומשרתיו וכו' יציץ בדבר הזה, אבל באמת לא כן הוא שגם ישראל מזדווגים בקדושה כנ"ל רק כל הפוסל במומו פוסל שהוא הזדווג עם אתונו וכשדרז"ל (סנהדרין ק"י) על פסוק ההסכן הסכנתי שא"ל ולא עוד אלא שאני עושה עמך מעשה אישות בלילה ובה היתה הלילית מלובשת כנ"ל והיא מקור הטומאה ונמצא שהוא הזדווג עם הלילית ונעשה הוא מרכבה לס"ם וע"י נעשה הזיווג הס"ם והלילית, וכיון שהשחית זרעו באתונו נקרא רע כדאיתא בזוהר הנ"ל ושלשתן נתחברו יחד ס"ם לילית ר"ע והם בגי' שתו"ם העי"ן ואי לאו שנסמית עינו לא הי' נקרא כך אלא שתום עינים, וכן בהיפוך דמתוך שניסמן עינו נחסר העין מן שתום ונשאר תרי"א שהוא גי' ס"ם ולילית שהוא הי' מזדווגם וזהו דקאמר הגמ' על דבר זה ר"ל אותו דבר שחשד את ישראל הי' הוא עושה שהוא הי' דבוק בטומאה בשביל כך נסמית עינו כדי שיקרא ויתייחס עצמו שתום העין המורה ע"ז ומייתי ראי' שייחס עצמו כך שנאמר נאום הגבר שתום העין וק"ל:
והנה מהחבור הס"ם והלילית מקבלים עכו"ם לא באלה חלק יעקב כי ה' הוא נחלתם וזהו אמרם בגמרא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן משום דבשעת מעמד ה"ס בחר השם ב"ה בנו להיות כלו לעם סגולה כאמור כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ומש"ה פסקה מאתנו הזוהמא רק הרשע אשר על ידי עבירה שעבר וברא הקליפה ממנו אשר מעורר אותו אבר דס"א כנ"ל אותו קליפה מקבלת חלקה הראוי לה ושורה על אברי הרשע אשר בו חטא ומחטיא יותר וזהו אמרם (פ"ד דאבות) מצוה גוררת מצוה עבירה גוררת עבירה וזה בשאר עבירות, אכן כשאינו משמר הברית ומשחית ז"ל אשר נתעורר ע"י כל רמ"ח אבריו אז הוי כאלו נתחבר עם הלילית הרשעה וממליך הס"ם על כל רמ"ח אבריו וזהו נעשה מרכבה לו והקליפה אשר נברא מזה יונק מהס"ם כמו בשאר עבירות אלא שהוא גורם עוד שהשפע וקדושה אשר הוריק ע"י כל המצות אשר קיים ברמ"ח אבריו עד הגיעו לנקודת ציון נשתפך על הס"א ומקבלי' החיצונים יניקת הקדושה ותחת שהי' מוכן להגבירה והממלכה יורשת השפחה וזהו שאמר החכם (משלי ל') תחת שלשה רגזה הארץ ותחת ארבעה לא תוכל שאת תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לרם תחת שנואה כי תבעול ושפחה כי תירש גבירתה ור"ל תרגז הארץ הקדושה היא ארץ ישראל וירושלים שלמעלה וקאמר תחת עבד כי ימלוך הוא הס"ם הנקרא עבד ונבל כי ישבע לחם קאי על שפע הקדושה שהוא יונק הנקרא כלחם ומפני שעבד ונבל א' הוא לא קאמר אלא גבי עבד תחת, וקאמר ותחת שנואה כי תבעל דהיינו הלילית היא שנואה ושפחה כי תירש גבירתה שהיא נוטלת השפע הראוי להגבירה והממלכה ולא קאמר תחת אלא גבי שנואה מפני ששנואה ושפחה אחת היא ועליו נאמר (משלי כ"ה) גוזל אביו ואמו אין פשע חבר הוא לאיש משחית ודרשינן בגמ' אביו זה הקב"ה אמו זה כ"י שגוזל השפע ונותנו לחיצונים ונקרא חבר לאיש משחית כי הוא ג"כ משחית זרעו ולזה תקנו בברכת השחר מחבר רע שהוא גי' ת"פ ונקרא רע כמו שהובאנו לעיל בשם ולדעתי לזה כיוונו מארי דרזין לומר קודם עשיית כל המצות לשם יחוד דקב"ה ושכינתי' ולכאורה אינו מובן הלא קיי"ל מצות א"צ כוונה ואף למ"ד מצות צריכות כוונה די שיתכוון שעושה זה לשם מצוה ולמאי צריך שיוציא בשפתיו ואף אם יוציא בשפתיו די אם אומר שעושה זה לשם מצוה ולמאי צ"ל מה שרוצה לפעול בעשיית המצוה הלא הפעולה תבוא ממילא ולדברינו יובן דהנה בארנו דמי שמשחית זרעו גורם שהשפע וקדושה אשר פעל ועשה דרך מעשה מצותיו נשתפך להס"א וא"כ יותר הי' עדיף שלא הי' מקיים שום מצוה ואעפ"י שהי' גרוע מאוד מאוד מ"מ עתה שקיים והשחית זרעו יותר גרוע שנשבה קדושה בין החיצונים ומעכב הגאולה והנה קיי"ל אפי' למ"ד מצות א"צ כוונה מכל מקום אם כוון שלא לצאת לא יצא, ובס' כבוד חכמים פרק י"ד כתב שונקטוריגים אינם יודעין מחשבות אדם כי אם הקב"ה לבדו, ולכן תקנו שיתוודה בפה כדי שלא יהי' פ"כ לב"ד לחלוק לכן יאמר שאינו מקיים המצוה כ"א לשם יחוד ואם לא יבא ח"ו לכלל יחוד אלא שישתפך ח"ו לא יהי' דבר זה שהוא עושה לשם מצוה והשפע אשר ירד ע"י עשיית אותן המצות צריכין לחזור למקורן ואעפ"י שעי"ז נתמעט השפע מציון וירושלים שלמעלה מ"מ יותר טוב ממנה שירד ח"ו לחיצונים והמבין יבין מדברינו מה שפעל יוסף במצרים שהוא בסוד הצדיק יסוד עולם המשביר בר לכל הארץ שבטרם בא הרעב קבל אוכל שדי העיר ונתן בתוכו וכתי' פ' מקץ והי' האוכל לפקדון לארץ:
ועתה אחי ורעי ראו נא איך אנו צריכין לעשות תחבולה לבטל כל מעשה מצות שעשינו ואף אם יועיל התחבולה הזאת אין לך צרה גדולה מזו והיש מכאוב כמכאוב הזה שיהי' כל יגיעתינו במעשה המצות ח"ו לריק וע"ז תקנו שיאמר הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבינו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כי כתבו חכמי הקבלה שבכל פעם בהוצאות ז"ל מולידין שידין רוחין ולילין ונגעי ב"א המייסרים ומבהילים את אביהם אשר בראם אחרי מותו ולפעמים גם בחייהם והיינו דקאמר כשיפתח לבנו שנוכל לעבדו בלבב שלם איזה עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה וכשנתפלל בלבב שלם אז לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה והבן:
היוצא מזה דעון זה גרע מכל עבירות לענין זה שבכל עבירות אעפ"י שפגם מאוד והשרה עליו רוח הס"א וגם למעלה עיכב השפע מלהשפיע אליו מ"מ מעשי מצותיו אשר עשה נשאר קיים שלא נתרוקן ממנו כלום להחיצונים ואחר שיקבל עונשו ויתמרק מכתמי עונותיו יזכה לחיי עוה"ב ויקבל שכר מצותיו, אכן עון של הוצאת זרע לא כן הוא אלא שכל מעשי המצות אשר פעל ועשה והמשיך הקדושה והטוב אל נקודת ציון נשתפך אל יניקת החיצונים ולא נשאר לו מאומה ואדרבה במעשי מצותיו נתן יניקה לס"א וזהו שאמר הזוהר הנ"ל שהובאנו לעיל כל חטאוי דב"נ כולהו חבלותא דילי' וחטאוי דאושיד זרעא מחבלי' לי' ומחבלי' ארעא ר"ל ארעא ארץ העליונה וק"ל: ובזה מבואר הזוהר פ' שמות כיון דלא אשתפך הקדושה אל הס"א כ"א ע"י השחתת זרע ועל ידי זה גברו החיצונים מש"ה על דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר פעולות החיצונים לקלקל ולהביא מיני פורעניות דהיינו חרבא כפנא ומותנא שהם מארי דדינא, ומש"ה דמי' נשמתי' דאזלי ומשטטא בעלמא ולא אשכחת נייחא כיון דכל מצוותיו בטלי' ומבוטלים ודאי ווי לי' לההוא ב"נ טב לי' דלא אתברי' בעלמא משא"כ בשארי עבירות ובזה מתורץ, דאין שום אדם יורד לגיהנם כ"א מי שהשחית זרעו דבשאר ישראל אין אור של גהינם שולטת בו וכדאי' בשלהי חגיגה אריב"ל פ"י אין אור של גהינם שולטת בו ק"ו ממזבח הזהב שאין עליו רק כעובי ד"ז כמה שנים אין אור שולטת בו פושעי ישראל המלאים מצות כרימון שנאמר כפלח הרמון רקתך א"ת רקתך אלא ריקנין שבך מלאים מצות כרמון עאכ"ו עכ"ל וא"כ אין יורד לגיהנם רק המשחית זרעו דעל השאר עבירות המצות מגינים עליהם משא"כ המשחית זרעו דלא נשאר לו שום מצוה, ומש"ה אומרים עליו אוי לרשע רע, וק"ל:
ומש"ה נמי אין עולה משם כי לא נשאר לו שום מצוה שיעליהו משם ושיזכה בו לחיי עוה"ב ומש"ה נאמר עליהן אלה לדראון עולם כמבואר בזוהר פ' נח והיינו כמי דקאמר ולא חזי אפי' סכינתי' דשכר עוה"ב אינו אלא שנהנין מזיו השכינה וק"ל:
ובזה מתורץ נמי סתירת הזוהר בעסק התשובה דודאי אין לך דבר שעומד בפני התשובה כי אף שיהיה העון גדול מאוד שפגם עד למעלה ואפי' נתדבקו בו הרבה חיצוני' ונשמתו מלוכלכת מאוד הכל יכול לתקן ע"י התשובה דהיינו שהנשמה יוטהר ויכובס מהכתים כאמור אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והצינורות שנסתמו בעונינו יפתחו וישפעו כבתחילה ואפי' יותר מזה אם עשה תשובה מאהבה שנעשו לו זדונות כזכיות וקליפות הנבראו בעונותיו ודבקו בו ינערו מן הארץ ויבריחו ממנו וזה נעשה גם בהשחתת זרעו אבל שיפעול בתשובה שהקדושה והשפע שפעל ע"י מעשי מצותיו שנשתפך אל הס"א שיוחזר לו כמקדם זה לא מצינו שהתשובה פועלת רק דבשאר עבירות א"צ לזה שלא נשתפך ע"י כלום רק שנסתמו השפע ממנו אבל לא ירד לס"א מידי משא"כ בעון השחתת זרעו שהשפחה יורשת גבירתה כנ"ל ז"א יכול לפעול ע"י התשובה כ"א שלא יפול יותר ויושפע לו כראוי מה שמקיים אחר התשובה אבל מה שכבר קיים לא יוכל התשובה לפעול כ"א צריך רחמים גדולים ע"י תפלות ותחנונים שהקב"ה יוציאם מהחיצונים ויוחזרו לקדושה וזהו תלוי בחסדו ית' כדכתיב (ישעי' נ"ח) וברחמים גדולים אקבצך משא"כ תיקן הפגם הנעשה ע"י התשובה כבר הבטיח הקב"ה שימינו פשוטה לקבל שבים, ונמצא שאין דברי הזוהר סותרים זא"ז דהא דקאמר לי' לך חובא בעלמא דלא אית לי' תשובה בר מהאי ר"ל דלכל עבירות אית לי' תשובה שיוכל לתקן שיהי' כמאז ומקדם וכאלו לא עברו והא דקאמר דבחילא דתיובתא תקיפא אית לי' תשובה היינו שיכול לתקן פגומו, ולקמן נבאר כמה צריך בעון הזה דוקא אף שאינו רק לתקן הפגם חילא דתיובתא תקיפא יותר משארי עונות וכן הא דהמתין הקב"ה לדור המבול דהיינו שיתקן הפגומין ומכאן והלאה חושבנא ודברי הזוהר מובנים:
ובזה מתורץ נמי מה שהקשינו לעיל על הגמ' דכיון דבארנו שכל מעשי המצות אשר עשה לש"ש ע"י עון זה נופל לס"א ומשם יונקים כנ"ל ונמצא דבהאי עון מוסר עבודתו לס"א והוא נקרא אל זר כמש"ל הך גמ' על פ' לא יהי' בך אל זר והוי ממש עובד ע"ז כדיליף מתחת כל עץ רענן וק"ל: וא"כ אין צריך לטעם של ר' אסי שנקרא מומר שהיום א"ל עשה כך דבלא"ה נקרא מומר מפני שכבר עבד ע"ז אע"כ דר"א לא סבר דמעשי המצית נפלו בקליפות ומשו"ה הוכרח לומר הטעם שהיום א"ל וכו' ומה דשייך זה דוקא בהאי עון משום דכבר בארנו דבהאי עון נעשה מרכבה להס"ם ולילית ומשכנם בלב ובמוח שהם כלי המחשבה והבנה ומשו"ה בשארי עבירות אף אם יאמר לי וכו' לא יציית לי' כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות אבל בההיא עבירה ששולט היצה"ר בכלי מחשבתו והבנתו בודאי ישמע לו שכבר נכנס בו רוח שטות וקאמר בתר הכי דר"א אמר שאין מכניסן אותו וכו' וכבר בארנו דזה הוא מפני שנפלו מעשי המצות לתוך הס"א דאל"כ הי' מהכרח שיקבל שכרו, וכבר בארנו דר"א ל"ל הך סברא וא"כ קשיין אהדדי ומשו"ה קאמר הגמ' א"ד ר"ל דהך לישנא בתרא באמת ל"ל הטעם שנקרא מומר משום שהיום אומר לו וכו' רק משום שעבד ע"ז במעשי מצותיו וק"ל: ולא נשאר לנו לבאר בגמ' זו איך ומהו פי' סיום הפסו' כפי דרש של הגמ' וכן מה דחקי דהגמרא לומר א"ת, ובו יבואר נמי הא דאי' בזוהר פ' נח דעל האי עון לא מהני תשובה כ"א בחילא דתיובתא תקיפא ובארנו דהיינו לתקן הפגם וא"כ צריך ביאור הלא על כל עבירות צריך לעשות תשובת המשקל דהיינו שיסגף כ"כ שאלו הי' יודע שיצטרך לסגף כ"כ לא הי' עושה עבירה אפי' אי הי' מותר לעשות כן רק שיסגף עצמו אח"כ אפ"ה כא הי' עושה כן וא"כ למה גרע זה העון שישתנה בזה ואי מהני גם בזה מאי רבותא יותר משאר עונות:
ונאמר לבאר דהנה הרופא טרם יצוה להחולי עסק הרפואות צריך להודיעו סיבות החולי כדי שיודיע להחולי שיסיר אותו סיבה דאל"כ לא מהני הרפואה, דכל מה שהרפואה מסיר החולי הסיבה מוסיף עליו חולי לכן אף אנו נאמר דסיבות הטומאה שמטמאה הלילית את האדם בלילה הוא הרהורי דיומא וכדאמרו ונשמרת מכל דבר רע שלא תהרהר ביום לבא לידי טומאה בלילה, ואף שבר"ח פי"ו מביא כמה סיבות הגורמים קרי כגון המברך ברכה לבטלה או שנדר ואינו מקיים וכדומה הרבה ונבאר לקמן בתיקונים מ"מ כל אלו המה הגרמים שיבואו במחשבתם הרהורים רעים דאין חלום אלא מהרהורי דיומא, ונמצא דהתולדה מכולם הם הרהורים רעים וצריך אני לבאר איך יוכל להסיר אותו הסיבה:
והנה כ' חכמי הקבלה סגולה לטהר המחשבה לומר פ' סעפים שנאתי כי פי' סעפים הוא מחשבות ודמיונות וכבר בארנו שמחשבות והרהורים רעים באים מסים ולילי"ת יחד הם גמטרי' תרי"א והתורה שהיא ג"כ גימטרי' תרי"א היא רפואה לזה, לכן קאמר סעפים הוא שונא והתורה הוא אוהב וחושבנא דדין כחושבנא דדין:
ובזה מבואר הפסוק (דברים ל') העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ את החיים ואת המות נתתי לפניך הברכה וקללה ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעיך, וי"ל הל"ל ובחרת בחיים ובברכה, לכן נאמר כגימט' ס"ם ולילי"ת בגי' מות וקללה, והנה ב' אלו כחות הם רוצים לפתות האדם ולהטותו מדרך החיים, אמנם נגד היצה"ר ברא הקב"ה היצ"ט שהוא חבר טוב היפוך חב"ר ר"ע בגי' ת"פ כנ"ל וחבר טוב בגי' ברכה אכן אין זה מספיק שהיצ"ר נקרא מלך זקן וכסיל והיצ"ט נקרא ילד מסכן וחכמת המסכן בזוי' אכן התורה שהיא בגי' מו"ת וקלל"ה היא תבלין שבזה יכול לכבשן כאמרם בראתי יצה"ר בראתי תבלין והיא נקרא' חיים כי עץ חיים היא למחזיקים בה ולכן קאמר הקרא כשתייעץ שתבחר בחיים ובו תכבוש ב' אלו כחות וזה שמסיים למען תחי' אתה וזרעיך, ר"ל שלא תקטול בניך ולא תהי' משוחטי הילדים וק"ל: וכן אמרו בגמרא (ברכות י"ד) על פסוק ושבע ילין בל יפקוד רע: דקאי על המשביע עצמו בד"ת ולכן מסיים בל יפקוד רע דהמשחית זרעו נקרא רע ונר' דמשו"ה ביארו עוד תיקן מפ' אחר דהיינו אש תמיד וגו' משום הקרא הראשון לא מהני אלא למי שהוא אוהב תורה אבל מי ששנה ופירש הימנו ודאי שהוא שונא התורה שאין רוצה לראות פני' מאי מהני שיאמר פסוק שאינו מקיימו לכן תקנו שיאמר פ' אש תמיד וגו' כי מה אש של המזבח הדולק תמיד יומם ולילה ילפינן דפ"י אין אור של גהינם שולטת בהם ונמצא דנפשות של פ"י נמשלו למזבח והמצות נמשלו לנחושת שהוא עליו כעובי דינר זהב והמוז"ל שאין לו מצות שיהיו מגינות עליו כנ"ל שם יהי' אש תמיד לא תכבה כמ"ש הנביא (ישעי' כ"ו) בסופו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ויהי' דראון לכל בשר וכבר בארנו שלא יהי' דראון אלא להמשחית זרעו וכשיתן זה אל לבו בודאי יטהר מחשבתו שלא ישלוט בו הס"ס והלילית, ועוד מצאתי רפואה בדוקה כוללת לכל אדם מרבא ועד זעירא בנגלה ע"פ הטבע דזה לשון הראב"ע פ' יתרו על הפסוק לא תחמוד וגומר אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה איך יהי' אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למרא' עיניו, ועתה אתן לך משל דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהי' יפת תואר לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה כי ידע כי זה לא יתכן ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כא' מן המשוגעים שיתאו שיהי' לו כנפיים לעוף השמים, ולא יתכן להיות ככה, כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו רק כאשר לו חלק השם וא' קהלת לאשר יתננו חלקו ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד ואחר שידע שאשת רעהו אסרו לו השם ב"ה יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי עכ"ד בקוצר, ותוכן כוונתו שלעולם לא יחמוד ולא יתאוה אדם דבר שא"א לו להשיג בשום תחבולה בעולם, ונמצא כשישים האדם אל לבו שאף אם יבא לידי מעשה רע חלילה לי לעבור פי ה' שהוא הרואה אותי ויחשב בגודל העונש ובודאי לא יהרהר בו כלל כיון שאין לו שום פני' להשיג אותו ועי"ז לא יחמוד ולא יתאוה ולא יהרהר ונמצא שהרשעי' אשר חמדו מה שאינו שלהם אלו הי' יודעין שאינן יכולין להשיג תאותן בודאי לא היו חומדי' רק שהוא סבר שהוא יכול להשיג ולפעמים הוא מהרהר באשה שהיא צנועה וכשירה ואפי' יתבענה לה לא תשמע לו אלא שהוא סבור שתשמע לו ואפי' בפרוצה עכ"פ אינו נמלט מתוחלת ממושכה מחלת לב וכשהי' כשירה אפשר שיחלה חולת אהבה ובגמרא מביא מעשה בא' שנתן עיניו באשה א' והעלה לבו טינא ואמרו הרופאים שאין תקנה לו עד וכו' ולבסוף אמרו שידבר עמה אחורי גדר וא"ח ימות ואל ידבר עמה אחורי, ונמצא שיהי' הרהוריו סיבת חליו וארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבה"מ אם ברזל הוא נימוח שנאמר הלא דברי כאש נאום ה' ואם אבן הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע כ"ה גי' הריטב"א ונמצא דיצר הרע נמשל בקרא לסלע וכבר בארנו הסעיפים היינו מחשבות ודמיונת והיינו דקאמר הקרא תחת אשר מכניסו במחשבתו מחשבות המביא לידי חולאת ותחת שמכניס במוחו דמיונות של היצה"ר הוא מוציא ממוחו הילדים ויהי' הפי' בנחלים ל' מפה נחלה מאוד ר"ל במקום חלאים רבים וכיון שהוא אומר זה תחת זה אין שייך לומר אלא אם זה ההיפוך מזה ר"ל תחת זה שניתן לקח זה או אם תחת זה שמכניס מוציא זה, אבל לא שייך לומר תחת זה שנתן מוציא זה לכן לפי הקריאה של סוחטי הילדים שייך לומר תחת ר"ל שסוחט ממוחו ילדים תחת אשר הכניס במוחו הרהורים רעים שהם נחלים וסעיפי סלעי' אבל לפי הכתיב שוחטי הילדי' דהוי קאי על הבנים שיהי' לו מאשתו לא שייך לומר תחת רק יען כמו יען כי גבהו בנות ציון ולכך הוכרח הגמ' לומר א"ת וכו' כנ"ל, וק"ל:
והנה חכמי הרופאים כתבו דהחולי של מרה שחורה ר"ל ק' היא רפואתו משום דתמיד קודם שיעסוק הרופא ברפואה צריך לסלק הסיבה המביאה החולי לחליו דאל"כ בעוד שעוסק ברפואה הסיבה יוסיף ויחזיק החולאת, והנה המרה שחורה באה מרוב פחד ויגון שהי' לו מקדמת דנא לכן צריך לצוות לו שלא ידאג ויפחד וזה אין ביד החולי שהמרה שחורה מדמה לו תמיד בכח הדמיון חזיונות מבוהלת אשר הוא צריך לפחד ולדאוג עליהם וא"כ כ"ז שאין מרופא מחליו אף שיעסוק ברפואה הממעטת את החולאת מ"מ יוסיף החולי ע"י יגון ופחד לכן הרופא מומחה שיבין את זאת ד"מ שאם לא יעסוק ברפואה יתוסף החולאת כל שבוע חלק רביעי מהיגון וא"כ הרפואה שאינו בכחה למעט החולי שבוע אחד כ"א רביעית ומכ"ש רפואה פחותה מזה שלא יפטור החולי מחליו כיון שמה שפוחת ע"י הרפואה נתוסף ע"י היגון אכן אם הרופא נותן רפואה חזקה שיוכל למעט החולי תוך שבוע א' חצי החולאת אז אף שהיגון גורם שיתוסף שבוע א' רביעית אפ"ה כיון שהרפואה חזקה יותר מהסיבה כפליים וכל מה שהסיבה מרבה הרפואה ממעטת ונמצא שתוך ד' שבועות יתרפא מהחולי וכן הדבר הזה דכיון שהשחית זרעו והסרה בלבו הס"ם ובמוחו הלילית כבר נחלה הלב והמוח שהם כלי המחשבה ואם ירצה לרפאותם דהיינו שיעסוק בתשובה צריך תחלה שיסיר הסיבה דהיינו שלא יבא לידי טומאה בלילה ע"י הרהורי דיומא וזה ק' מאוד כיון דכלי המחשבה הם ביד הס"ם ובת זוגו והם מביאים מחשבות ודמיונים כדי שיהרהר הרהורים רעים והוא ממש דומיא דמרה שחורה שהיגון הוא סיבות החולאת והחולאת הוא סיבת היגון וכן הדבר הזה שההרהורים רעים הם סיבות הטומאה והטומאה הם סיבות הרהורים רעים ולכן כ' בזוהר שלא יוכל לתקן חטא זה כ"א בחילא דתיובת' תקיפא כמו הרפואה חזקה שיתרפא מהר וכל דברינו אלה מבואר במה שאמר הנביא שהתחלנו שאחר שאמר כי פי ה' דבר דהיינו השכינה שנקראת פי ה' קאמר השכינה מה היא אומרת בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, בי דייקא ר"ל תחת הייתי מגדלם ורוממם בין העמים כדכתיב (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אבל הם פשעו בי שהם גרמו בפשעיהם שהשפחה יורשת אותי אחר שהייתי גברת ממלכה עתה אני שוממה ובזוי' מכבודי קאמר ידע שור קוניהו וחמור אבוס בעליו ר"ל שהס"ם המכונה בשם שור ידע את הלילית שהיא קן שלו כדכתיב (ישעי' ל"ד) שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח שמה קנינה קפוז וידע הוא מלשון וידע אדם את חוה אשתו וחמור אבוס בעליו ר"ל שהלילית נקראת חמור היא מטמאה לב"א ומתוך זה אוכל בעלה הס"ם דהיינו שע"י יונק מהקדושה ישראל לא ידע אלא משחית את זרעו עמי לא התבונן מה שגרמו בפשעיהם ואמר הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו קדוש ישראל נזורו אחור מבואר עפ"י מה דאי' בספרי מוסר דגוי היינו ת"ח כדכתיב (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ושאר עמא דארע' נקראים עם וקאמר שאפי' ת"ח שאין מנאפים ביד או ברגל ח"ו עכ"פ חוטאי' בשוגג בעון קרי כי מזיד לא מקרי כיון שלא כוונו לזה אבל אונס נמי לא מקרי שבא מהרהורי דיומא ואעפ"י שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה, מ"מ כיון שבא לידי מעשה בשינה לא חשיב כאונס אין בין אונס למזיד אלא שוגג, ונמצא דת"ח חוטאים והעם עוברים על כבד עון שהוא כנגד ג' עבירות החמורות ומפרש כיצד זרע מריעים ר"ל שהוא גילוי עריות בנים משחיתים שהוא ס"ד עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל הוא ע"א נוזרו אחור ר"ל שהם דביקים בס"א וקאמר על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי ר"ל שהסיבה הכאותיכם שהם הרהורים רעים אותו הכאה גורם שעוד תוסיפו סרה וקאמר הטעם ע"ז מפני שכל ראש כחלי וכל לבב דוי ר"ל שהחלאת כבר שלט בלב ובראש שבלב שורה הס"ם ולילית בראש וכאשר הובאנו לעיל בשם ס' מרפא לנפש והם המביאים לידי הרהורים רעים וקאמר מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה מרי' לא זורו ולא חובשו ולא רככה מבואר דהראב"ע כ' דכאן חסר תיבת רק דלפי פי' המלות הי' משמע שאין בו מתום ופצע וחבורה ומכה טרי' כל זה אין בו והאמת לא כן הוא אלא דהוי כאלו אמר רק פצע וגו' ולפי דרכינו נאמר דהך תיבה רק חסר גבי מתם ומתים נכתב חסר שהוא גי' לילית ומש"ה קאמר מכף רגל ועד ראש אין בו רק מתים ר"ל לילית משום דהשחתת זרע נעשה ע"י חימום כל רמ"ח אבריו ומש"ה אף על פי שאמרו שמשכנה בלב מ"מ מתפשטות בכל רמ"ח אברים, ואפשר שכיון דלפי פשוטו צריך להיות תיבת רק קודם פצע ולפי הרמז צריך להיות מילת רק קודם מתום לא נכתב מלת רק כלל כדי לתת מלת רק באיזה מקום שיצטרך כנ"ל וקאמר פצע וחבורה ומכה טריה בגימט' לילי"ת ור"ע דאיהו נקרא רע דזהו אחד מז' שמות שנקראו לו ונכתבו הכא שני ווי החיבור להורות שהם שלשה ששלשתן יש להם חד דביקות שהלילית דבוקה בס"ם הנקרא רע ודבוקה בו שגם הוא נקרא רע והוא מכף רגל ועד ראש וקאמר בתר הכי לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן דעתה שנעשה חבר לאיש משחית קאמר שלא נחשבו לו כמו זר שנאמר עליו לא יהי' בך אל זר רק שנעשה חבר ולא חובשו ר"ל שאין הוא ב"ב והיצה"ר כאורח רק שהיצה"ר כבר הוא כאיש וחובש ל' אדנות כמו (ישעי' נ"ז) לא אהי' חובש ר"ל שהי' מקדמת דנא ב"ב ואדון על ביתו עתה אין הוא האדון ולא רככה בשמן כמ"ש המשורר ע"ה (תהלים ל"ב) רכו דבריו משמן המה פתיחות וקאי על המפתה ולזה קאמר הנביא אף שלפי הנראה המה כאלו נתרכך בשמן בדברי פיתוי אבל לא כן הוא שהמה פתיחות וקאמר ארציכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדיכם זרים אוכלים אותה ושממה כמהפכת זרים ר"ל ארציכם היא הארץ הקדושה היא שממה כמו שאמר המקונן (איכה א') נתנני שוממה כל היום דוה עריכם שרופות אש ר"ל הערים המה המדות כמש"ל גבי יוסף שנתן אוכל בערים אשר יקבלו פרי ולחלוחי המצות המה יבישים כסוחים וממרום שלח אש בעצמותיו וירדנה וקאמר אדמתכם לנגדיכם זרים אוכלים אותה ר"ל את גופותיכם אשר יעשו פרי תבואה היא מעשי המצות אותן הפירות נוטלים הזרים המה המחנה של אל זר ר"ל החיצונים הנקראים על שמו זרים וקאמר ושממה כמהפכת זרים ר"ל שארציכם שאמרתי שהיא שממה לא די שהיא שממה אלא שהיא שוממה כמהפכת זרים ותרגום יונתן אתחלפו ויהיבו לנוכרין וקאמר ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה מבואר שאין עושין הסוכה אלא בצמצום גדול כדי צורך שומר הכרם כן יהי' מקום השראת השכינה הנקראת בת ציון שאין להקב"ה עתה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה והלואי שהיתה נוטרת כרם ה' צבאות אלא שהיא נוטרת כרמים אחרים כמו שאמרה שמני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי וקאמר תו כמלוכה במקשה ונראה דמש"ה נקרא גבי כרם סוכה וגבי שדה קישואין מלונה משום דגבי כרם צריך שימור כל הימים אשר הגפנים נטועים בכרם אפי' בזמן שעדיין לא נתבשלו הענבי' כדי שלא יגנבו הגפנים ולכל כרם וכרם צריך שומר אחר כי בזמן שזה צריך שימור גם זה צריך שימור לכן נקרא הסוכה שעושה השומר יותר קבוע ממלונה במקשה דשם א"צ לשמור רק איזה לילות מעת שהתחילו להתבשל עד שיוגמר בישולם ולפעמים בגמר בישול שדה זה קודם שהתחיל שדה אחר להתבשל והולך שומר קשואין משדה לשדה ולקח השומר המלון שעשה משדה זה לשדה אחר ומשו"ה נקרא מלון שאין קבוע אלא על לינות איזה לילות וכן השכינה אעפ"י שהיא שוכנת תוך ארבע אמות של הלכה אין לה מקום קבוע כי על פי הרוב ת"ח נעים ונדים מעיר לעיר ומבית לבית ולפעמים שהת"ח חוטא שצריכה לפרוש מאתו ולילך למקום אחר וכן היא מקוננת (ירמי' ט') מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים ועוד מה מלונה במקשה אינו סביבה כי אם קישואין וארז"ל למה נקרא שמה קישואין שקשין לגוף כחרבות כן השכינה שוכנת תוך ארץ העממים והאויר מלא מזיקין ורוחות רעות הקשים לגוף כחרבות כדכתיב (ויקרא י"ז) השוכן אתם בתוך טומאתם וקאמר כעיר נצורה שחיל רב של השונאים מקיפים את העיר כן אף ע"פ שהיא רק תוך צימצום גדול כסוכה וכמלונה מ"מ רבו השונאים כמו סביבות עיר הגדולה הניצורה וכמו שנאמר (שיר השירים ב') כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות ששושנה א' נתונה בין החוחים רבים וקאמר לולי ה' צבאות הותיר לנו כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו ר"ל אותו המעט שאמרתי שנתותר דהיינו ד"א של הלכה לולי לא הי' זאת כמעט היינו כסדום ולעמורה דמינו וכן יסד הפייט ואין שיור רק התורה הזאת דע"י התורה עדיין היא חופפת עלינו דאל"ה כבר נהפכת כסדום ועמורה וכמ"ש לעיל בשם הזוהר פ' שמות דעלמאמתמוגגא זעיר ולא ידיע ורק עסק התורה שהיא ברית בינינו ובין הקב"ה היא מקיימת אותו כדכתיב (ירמי' ל"ז) אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי ומכאן יליף בגמרא שאל יפתח פיו לשטן שאחר שאמר הנביא כסדום היינו באה התשובה ע"ז שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלקינו עם עמורה ולכאורה אינו מובן דהא לא קאמר כסדום אלא שהי' אומר שאלולי שהותיר לנו היינו כסדום:
אבל עתה שהותיר לנו אינו כסדום ואמאי אהדר להו דהוי קציני סדום ועם עמורה אמנם לדברינו יובן דבארנו שהשיור הוא ד"א של הלכה ומתוך מה שהוכיח הנביא להם שישמעו דבר ה' ויאזינו תורת אלקינו מוכח שלא האזינו התורה וכבר אמר שאין בין אנשי סדום ובינם רק ד"א של הלכה וא"כ אם אינם מאזינים את התורה הוי כסדום וכן כשפרסו גם מן התורה כמו כן אהדר להו הנביא וק"ל:
ופסוק זה הוא ג"כ ראי' דלגבי הלומדים שייך לומר הלשון של שמעו ולגבי שאר עמא שייך לשון האזינו כי גבי קציני נקט שמעו דקציני המה הלומדי' כמו שדרשו רז"ל על פסוק שמלה לך קצין תהי' לנו אם יש בידך דברים שמתכסין בהם כשמלה קצין תהי' לנו:
אז נאמר לפי פשוטו מפני שדרך מי שמבקש מבקש תחילה דבר קטן יותר ממה שהי' משיג מחבירו אלו לא ביקש ודרך קצינים שאין רוצים לשמוע כלל שהם טרודים בעסקיהם לכן קאמר להם שמעו לכה"פ שמיעה קצת אכן ליתר העם שהם בלא"ה באים לשמוע ביקש מהם שיאזינו היטב וקאמר למה כי רוב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי, כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצירי לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי חודש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא וכלל הענין שלא חפץ בראיות פנים ובקרבנותיהם ובקריאות מקרא קודש דשלשה אלו היו מורים חביבותיהם וכדאיתא בגמרא (חגיגה ד') ר"ה כי מטי להאי קרא בכי וזבחת שם ואכלת שם אמר עבד שרבו מצפה שיוכל על שולחנו יתרחק ממנו כדכתיב למה לי רוב זבחיכם שבעתי עולות וגו' וכן קריאת החודש ומועד הוי יומא דרחמי ועתה נעשו יומא דדינא וכדאיתא (שבת קמ"ה) מה היו עלי לטורח אר"א אמר הקב"ה לא די לישראל שחוטאין לפני אלא שהטריחו אותי לידע איזה גזירה קשה אביא עליהם א"ר יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באת בולשת לציפורי ע"כ והוא כמו שביארתי:
דמעשי המצות אשר נעשו ממי שמשחית זרעו מזה נעשה יניקה לקליפות ומשו"ה באלו הימים תחת הוו יומין דרחמי מפני שהי' מרובה במצות משארי הימים עתה המה יומי דדינא וכל אהבה נהפך לשנאה בעו"ה וקאמר בפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו ר"ל שלא לבד הטובות שהיו מגיעים לכם ע"י תיקוני המצות עתה שאין אתם מתקנים כלום אלא אפי' מה שהייתם מקבלים נדבה וחסד ע"י ברכת כהנים או ע"י תפילות ג"כ אין אתם מקבלים כי בפרישכם כפיכם ותרבו בתפילה איננו שומע לכם וכ"כ למה מפני שידיכם דמים מלאו ע"י שאתם סוחטי ושוחטי הילדים:
והנה כבר שמעתם גודל החולאת ואף שיש עוד מאמרי הזוהר שנאמר עוד עונשים חמורי' שע"י עון הזה בנים הנולדים לו יהי' מוסרים ומינים ואפיקורסים ושלא יגלו לו אמיתות התורה ועוד עונשים אחרים רק שאני מתיירא להביאם כדי שלא יהי' לכם לטורח רב רק כעת די בזה במה שכבר בארתי ובררתי כובד החולי של עון זה כי הוא נגד ג' עבירות החמורות והוא גוזל להקב"ה וכ"י ומעכב הגאולה וכלי המחשבה אינו בידו וכל מעשה המצות אשר עשה יונקים החיצונים ומכף רגל ועד ראש מלא פצעי' וחבורה ומכה טרי' והוא בנדוי עד שכמה כרוזין נפקין עליו בכל יום אזדהרו להיות נבדל ממנו והוא בסכנת המות הנצחיי ר"ל שאינו זוכה לחיי עוה"ב לראות פני השכינה ואינו עולה מן הגהינם ונשמתא אזלא ומשטטת בעלמא ולא משכחת נייחי ועוד גרוע ממנו שהוא עומד בתה"מ כדי שיהי' לדראון עולם ונאמר עליו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעי' בי כי תולעתם לא תמות ואשם פלא תכבה והי' לדראון לכל בשר והנה שומע זאת יבכה וידאג מי ומי מאתנו אשר ניצל מהעון הרע הזה ואנחנו המה נחלאים בחולי הנפש הקשה הזה ובודאי השומע דברי אלה לא יהי' כ"כ משוגע וחסר דיעה שלא יחוס על נפשו הנחלאה והאמללה ולא ימהר להיות שב ורפא לו רק שלא נודע לכם הרפואה לכן שמעו שמוע אלי ותחי נפשיכם הנה הנביא אחר שביאר גודל העון אמר רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע למדו הטיב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום וריבו אלמנה לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו ופי' רש"י יו"ד אזהרות של לשון תשובה יש כאן כנגד יו"ד י"ת ונגד מלכיות זכרונות ושופרות וחשיב לכו נא ונוכחה ג"כ בתוכם ונראה לפי דיש מהם כלולים מהרבה דברים ולמה לא פרטם ולכן פירש"י שמשו"ה כללן ביו"ד דברים כיון נגד עי"ת וכו' ונפרש כולא מלתא טעמא הא' קאמר רחצו ונכלל בו התיקן שכ' בעל ר"ח פי"ז משער הקדוש' שהמקוה הוא תיקן גדול לעון הזה שע"י המקוה ינער הטומאה שהיצ"הר נקרא טמא וכדאי' שבעה שמות נקראו לו וא' מהם טמא והמקוה מטהר טמאים גם פי' רחצו הוא עפ"י מה שהובא בס' כבוד חכמים פי"ד בשם האר"י כשהאדם מוריד דמעות על חטאיו מלבד מה שיעבור הדמעות על מצחו ועל פניו:
כדי להעביר רשמי עונותיו יעבור גם על ידיו שנאמר וביד כל אדם יחתום ובפרט לעון הזה שהעיני' סייעו סיוע שיש בו ממש לעבירה כדאיתא שהזרע נוטל מאור עיניו של אדם ואמרו ז"ל עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה עינא גי' ס"ם ולבא ששמה שורה צריך העין לתקן בדמעות וזהו שאחר שאמר הנביא ידיכם דמים מלאו קאמר רחצו ר"ל רחצו הדמים שבידכם בדמעות הזכו ר"ל תתחרטו ותזכו הלב שבלב שלם קבלו עליכם לעזוב את החטא הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני זהו מבואר עפ"י מה דאיתא בס' כבוד חכמים שם שפעולות וידוי מפני שע"י החטא נברא מקטרג והוא עומד וצווח לפני הקב"ה לעשות דין על שבראו בחטאו וכשהוא מתוודע שוב אין לו פתחון פה שהקב"ה אומר לו ראה הוא בעצמו מתוודה הודה ומתחרט והוא הולך מנגד עיניו והיינו דקאמר הסירו רוע מעלליכם ר"ל המקטרג אשר בראתם ברוע מעלליכם תסירו מנגד עיני ע"י הווידוי:
והנה שלשה אלה קרוב אליכם בפיכם ובלבבכם ושהי' אסורה בלי ספק השומע לדברי אלה שיתחרט על העבר ויוריד כנחל דמעה על התועבה והרעה אסר נעשתה כמאמר הנביא (ירמי' ט') מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי ר"ל שמעט הדמעות לא יספקו לרחוץ הדם אשר מלאו ידינו וחלבים רבים אשר שפכנו בעוונינו מי יודע כמה צדיקים וצדקניות חסידים וחסידות חתנים וכלות אשר מתו בעוונינו וכל זה לא הי' די אלא ששחטנו בנינו ובנותינו שלא טעמו טעם חטא בידינו המה יתבעו דמיהם ודם זרעיהם מידינו והעינים לא יספיקו הדמעות לרחוץ דם הרב שבידינו לכן קאמר מי יתן ראשי מים ר"ל שבכל הראש יהי' מלא מים ועיני מקור דמעה שיהי' העין כמקור של מעין שבכל עור שיש בו דמעה יסיפו מי דמעה ואבכה יומם ולילה בכי הפסק על חלל בת עמי ואמר מי יתננו במדבר מלון אורחי' ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים ר"ל כיון שכולן מנאפים המה אינם ראוים להיות תוך ד"א שלהם כדין המקשה עצמו לדעת:
אך זה הי' יכול לומר הנביא השם שמתוך שדיבר ה' אליו ידע בעצמו שהוא חף מפשע ואף אם ח"ו חטא כבר נתקבל בתשובה ולכן כל מה שהוכיחו לישראל הוכיחו בלשון נוכח לרבים ולא שיתפו עצמם בהדם אבל אני שגם אנכי חליתי כמותכם ומי יכול להתפאר עצמו במה שהתפאר יעקב אבינו ע"ה שהי' בן פ"ז שנה כשנשא לאה אמנו ואמר על ראובן כחי וראשית אוני ע"כ צריך אני לדבר בלשון רבים מדבר בעדם אוי נא לנו כי חטאנו ווי מה עשינו לנשמותינו תחת היותה אצולה בגבהי מרומים תחת כסא הכבוד ונהנית מזיו השכינה ועתה נשלחת הנה לעולם השפל והכלה להאיר תוך גופינו העכור להנאות' ולטובת' כדי לקבל שכר' כפועל ולא תאכל נהמא דכסופא ולא די שלא פעלנו מאומה אלא שעכרנוה ולכלכנוה מכף רגל ועד ראש מלאה כתמי' מעבר לעבר והלבשנוה בגדים צואי' קרועים ובלואים ותצטרך לשוט בעלמא ולא תמצא מנוח ואיך לא נבכה ונחוס על נשמותינו ונמהר להשיב ולתקן את כל אסר העווינו שלא תסבול צרות הגלגולים הרבים עד אשר תתוקן ווי מה עשינו לנפשינו איך לא נבכה ונחוס על נפש האומללה שלא תסבול העונשים שאמרנו ווי מה עשינו איך לא חמלנו על גופינו ועצמותינו שלא נהי' אחר התחי' לחרפה ולדראון עולם אוי ווי מה עשינו לאמנו האהובה היא השכינה איך לא נחוס על כבודה בת מלך ואיך לא נבכה על העון הזה אשר הארכנו גלותינו וגלותה אשר עתה היא בזוי' מכבודה שפחה כי תירוש גבירתה תנו קוליכם בבכי ואתם תהיו כמוני מתחרטים ולא נשוב עוד לכסלה וכמו שהחטו והוא מכף רגל ועד ראש כן נתוודה מא' ועד תי"ו בבכי ודמעות ע"ח הזה אשר נואלנו ואשר חטאנו:
אשמנו אשמתינו גדלה עד לשמים אדמתינו מסרנו לזרים, בגדנו בראנו משחית לחבל בראנו שידין ורוחין ולילין ונגעי ב"א, גזלנו, גזלנו לקב"ה ולכ"י דברנו דופי, דברנו לצנות וניבול פה, שחוק וקלות ראש, העווינו והרשענו, הרהרנו הרהורים רעים ביום ובאנו לידי טומאת בלילה, זדנו, זרענו לריק, חמסנו, חבר היינו לאיש משחית, נופלנו שקר, טבחנו בנינו בידינו ובחנו ולא חמלנו, יעצנו רע ידינו דמים מלאו, כזבנו, כפינו נגאלו בדם כחינו מסרנו לנכרים, לצנו, לצנות וניבול פה שמענו ולא מחינו, מרדנו, מעל מעלנו באלקינו, נאצנו, ניאפנו בין ביד ובין ברגל, סרנו, סחטנו ילדים, עווינו, עבדנו לאל זר, הוא היצה"ר, פשענו, פעלנו רע ממחשבות און, צרנו, צור העתקנו ממקומו, קשינו עורף, קשינו עצמינו לדעת, והיינו מגרה יצה"ר אל נפשינו, רשענו, רצחנו רציחות רבות, שחתנו, שחתנו זרע קודש, שקרנו, בחותם ממ"ה הקב"ה, תאבנו, תעינו, תתענו, תעבנו ברית קודש, סרנו ממצותיך הטובי' ולא שוה לנו, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, אנא אדון הסליחות והרחמים אם אנחנו הרבינו לפשוע אתה מרבה לסלוח, סלח ומחל לחטאותינו ועוונינו ופשעינו:
והנה כשהתפלל והתוודה עזרא על מעל הגולה כתיב (עזרא יו"ד) ובהתפלל עזרא ובהתוודתו בכה ומתנפל לפני בית אלקים נקבצו אליו מישראל קהל רב מאוד אנשים נשים וילדים כי בכו הרבה בכה הנה לא די בזה כ"א כמ"ש הנביא (ירמי' י"ג) במסתרים תבכה נפשינו מפני גוה ודמע תדמע ותרד עינינו דמעה כי נשבה עזר ה' ופירש"י על מפני גוה מפני כבוד מלכות שמים הניתן לפסילי' ולפי דברינו תבינו כוונת רש"י על הקדושה השייך למ"ש ניתן לחיצונים ושפחה כי תירוש גבירתה על זה במסתרים תבכה נפשינו, וקאמר שתרד עינינו דמעה כי נשבה עזר ה' ר"ל תרדו דמעות על זרע מישראל הנשבה בין החיצונים כדאי' על פ' (שם מ"ו) אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעיך מארץ שבים וכ' בס' שם טוב קטון בשביל תיקן קרי יאמר פ' זה ויכוון שזרעיך מארץ שבים קאי על טיפת זרע הנשבה בין הקליפות והנה אחר שאמר הנביא ישעי' רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני, וקאמר חדלו הרע למדו היטב ר"ל כיון דבעון הזה נקרא כולו רע לכן בעשיית התשובה צריך להתרחק מקצה אל קצה שלא יקרא שום אבר ממנו רע ואדרבה אותו אבר שהי' נקרא רע יקרא טוב דהיינו שיעשה לפנים משורת הדין אפי' מה שלא הי' מחויב לעשות, הא' יתרחק מלה"ר כי זה כנגד זה כשישמ' הלשון מכל רע דהיינו מרכילות ומלשינות ומחשמ"ל ישומר ברית המעור, וכן כ' בר"ח שהיא א' מהסיבות המביא לידי קרי מי שאינו משמר ברית הלשון וכ' חכמי המוסר שע"ז נאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואדרבה לשונו תהגה חכמה זו תורה ותפלה ויתפלל על עצמו ועל אחרים וכן יתרחק מעין הרע שלא יהי' עינו רעה בשל אחרים שלא יחמוד ויתאווה מה שאינו שלו ואדרבה כשיש לחבירו שפע או ברכה והוא רואה אותו או מזכירו יברכיהו בשתי ברכות כמו כן ירבה וכן יפרוץ או השם ישמרהו וינצרהו מכל דבר רע שע"י ברכה לא ישלוט עה"ר ועי"ז נקרא טוב עין הוא יבורך וכבר בארנו דבחטא זה צריך מאוד לתקן העין דעינא וליבא תרי סרסורי דעבירה וכל אלו הם בכלל לב רע שמזה צריך להתרחק מאוד כי שם ביתו ואדרבה יהי' לב טוב, והראשון שלא יהי' גבה לב כמו שאמר (משלי י"ו) תועבת ה' כל גבה לבב כ"א יתפוש מדת הכנעה וענוה ענו"ה גימטריא ס"ם כי בזה מרחיקו ממנו ואינו שורה ברוח נמוכה ובכלל לב טוב להרבות צדקה כי בנתינות צדקה מרבה שפע לעני ואביון אשר גזל ממנו בחטאיו ומקצץ כף הרשעה:
ושמעתי מפי ר' יואל מוכיח ז"ל ואני אוסיף בו קצת ביאור על הא דכתיב (דברים כ"ה) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת הא' להציל אישה מיד מכיהו ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה לא תחוס וגו' ופי' הא דאיש ואחיו הוא היצה"ר ונראה דקאי על הבא מחטאיו אחר שהיצה"ר נעשה עמו איש ואחיו ועתה מתווד' ומתחרט ומכה על לבו להכניע כחו של הס"ם כי שם חונה וקרבה אשת הא' להציל את אשה מיד מכיהו היא הרשעה בת זוגו ושלחה ידה והחזיקה במבושיו ר"ל שעי"כ סבורה להחזיק עצמה בו ולא יכה עוד וינצל בעלה וקאמר וקצותה את כפה ר"ל על ידי הצדקה, לא תחוס עינך שתוריד דמעות ולא תחוס על העני' וקאמר דרשו משפט הא' שילמוד תורה שהיא נקראת משפטי ה' דכן כ' בס' ר"ח כי הוא א' מתיקוני קרי כי כיון שפגם בברית קודש צריך לעסוק בתורה שהיא ג"כ ברית כנ"ל כי הביטול תורה היא ג"כ סיבה שמביא לידי קרי כמו מי שלא שמר ברית הלשון, והב' יש לפרש דרשו משפט ר"ל חקרו מה משפט החוטא הזה ר"ל מה שצריך שיסגף עצמו והנה כ' האר"י ז"ל והוא נדפס בס' משנת חסידים ה' אופנים ולפי שאין ספר זה מצוי אגיד קוצר אמריו הא' הבא על הנידה יתענה ס"ט תעניות כמנין ניד"ה מלא ביו"ד הב' על השחתת זרע יתענה פ"ד תעניות כמנין שלשה פעמים כ"ח נגד ג' כחות אשר חטא בו שהם ס"ם לילי"ת רע הג' אם בא על הבהמה או על הנכרים שהיא עם דומה לחמור יתענה רי"ו תעניות כמנין ארי"ה מלך החיות הד' ואם חטא במשכב זכר ח"ו יתענה רל"ג תעניות כמנין זכו"ר מלא בוי"ו הה' אם חטא במשכבי אשה יתענה שכ"ה תעניות כמנין כער"ה שהוא החמור שבעריות דהיינו נערה אחר שנתקדשה בעודה בתולה וכ' שם הכוונות מינים ממינים שונים לפי החטא אשר פגם בשמות הקדושים שיכוון בכל יום ויום, ולבאר כוונת אלו שמות הקדושים וטעמם הי' צריך ס' מיוחד לכן עתה נאמר די שיאמר בכל יום התענית ואני אמרתי נגריתי מנגד עיניך אך בתשובה זו אכווין לתקן מה שפגמתי בשמותיך הקדושים וע"י זה אוסיף להביט אל היכל קדשיך: והנה אלו התעניות המה על פעם א' ואם חטא הרבה פעמים כ' השל"ה לתקן על כל פעם ופעם שחטא אכן בס' כבוד חכמים כ' שא"צ לסגף עצמו כ"א כדי מספר ג' ימים וכתב הטעם עפ"י מה דאי' בזוהר וז"ל ת"ח כד חטא ב"נ זימנא חדא קמי' קב"ה עביד רשימין כד חב בי' זימנא תנינא אתוקיף ההיא רשימא יותר כד חב בי' זימנא תלתאי אז אתפשט ההוא כתמה מסטרא לסטרא עכ"ל, וכיון שעבר מעבר לעבר שוב אינו יכול לפגום בפנימתו יותר רק שמתחזק ומתעבה יותר ולכן אין צריך תיקן אלא כנגד ג' פעמים וכן כ' שם שאם חטא באבר א' הרבה עבירות א"צ תיקן אלא כנגד ג"פ על החמור שבו, וכיון שנתוקן החמור מתוקן ממילא הקל ודהיינו שאם חטא בחמור ג"פ משא"כ אם לא חטא בחמורה אלא פעם א' צריך לסגף פעם אחת כנגד החמורה וב"פ נגד הקל והוי כאלו תיקן גם הקל ג"כ ג"פ וא"צ סיגף יותר ובסוף כ' והנראה בעיני כתבתי למען שמו הגדול ושלא תנעול דלת בפני השבים והסכימו לדברינו חכמי וגאוני ראשי קהלות דמדינות ליטא יצ"ו, בעת התוועדות המדינה שהיה אז ושאר גאוני וגדולי ישראל שהי' אז שם עכ"ל ונ"ל שאף שאין שורת הדין כן מ"מ הקב"ה מסכים תמיד עם הב"ד שלמטה כמו שאמ' בירוש' על פ' אקרא לאל גומר עלי א"ר אבין בת ג' שנים ויום א' נמלכו ב"ד לעברו בתוליה חוזרין ואם לאו אין בתולי' חוזרין ובפרט בענין הזה שאין יתר העם צריכין להחמיר יותר ממה שהורו להם הב"ד וכן הרוב בני תורה דפה אשר דברתי עמהם ובראשם הגאון הרב אב"ד דקהילתינו הסכימו לזה ונראה שע"ז רמז הנביא (עמוס ב') באמרו כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נמלים, ולדעתי כך הוא שה' אמר שאינו מבקש תשובה אלא על ג"פ אבל על פעם ארבעה אינו מכריחים לתשובה והיינו דקאמר על ארבעה לא אשיבנו ואין אני מכריחים לתשובה וקאמר על מכרם בכסף צדיק ואביון דהנה אי' בס' מאורות נתן שהצדיק יסוד עולם בזמן הגלות נקרא אביון וקאמר דאפי' על מכר' בכסף צדיק ואביון ר"ל שבשביל תאוותן דכסף מלשון נכסף נכספתי גורמים שהחיצונים יונקים מהקדושה שהוא הפגם גדול שבכל עבירות כמו שבארנו לעיל אפ"ה אין הקב"ה מבקש סיגופם אלא על ג"פ ומסיים בעבור נעליים ר"ל דאל"ה הי' נועל דלת בפני השבים והקב"ה רוצה בתשובה ואינו רוצה לנעול דלת בפני בעל התשובה, ונמצא לפי מה שבארנו שאפי' חטא הרבה פעמים בא' מה' בחינות הנ"ל א"צ להתענות כ"א או ג' פעמי' מספר נידה או ג"פ ג"פ מספר כ"ח שהוא ט' פעמים כ"ח והסימן ע"ז שיעור גנוחי גנח וילולי יליל דפעם א' הוא שיעור ג' כחות וג' פעמים הוא שיעור ט' כחות או ג' פעמים מספר ארי"ה או ג' פעמים מספר זכו"ר או ג' פעמים מספר נער"ה שהוא תתקע"ה תעניות ומפני שאלו תעניות ימשכו זמן רב וכבר בארנו לעיל שצריך רפואה חזקה כדי שלא יפגום ח"ו בזמן התשובה בעוד שכח הטומאה דבוק בו ובקל הוא חוטא ויצטרך להתחיל מראשיתו וגם פן יטרוף ח"ו את השעה לכן זאת היא עצת היעוצ' שישלים מספר התעניות ע"י הפסקות וחשבון של הפסקות הוא כך הפסקה של שני ימים רצופים נחשב לכ"ז תעניות דהיינו שלעולם יום ראשון נחשב כיום אחד והיום השני נחשב לכ"ו תעניות כמנין הוי"ה יחד כ"ז והיום השלישי נחשב לי"ג תעניות כמנין אחד ועם ב' ימים הראשונים יחד מ"ם והיום הד' נחשב ככ"ו פעמים מספר מ"ם וחד כ"ז פעמים מ"ם שהוא תתר"ף והיום הה' הוא נגד י"ג פעמים מספר מ' יחד מ"ם פעמים שהוא אל"ף ת"ר ימים והיום וי"ו הוא מ"ם פעמים מ"ם ויחד הוי כאלו התענה מ"א פעמים אלף ת"ר שהוא ס"ה אלפים ות"ר ימים ונמצא מי שיופל להתענות הפסקה של ד' ימים אפי' חטא בברית קודש הרבה פעמים בעון החמור די בהפסקה א' כנ"ל ואם אין בו כח כ"א להתענות ג' ימים רצופים די על עון החמור בה' הפסקות וכן תקיש על השאר דבעון השחתת זרע צריך ט' פעמים כפ"ח שהם רנ"ב תעניות די בה' הפסקות של ג' ימים כי כל הפסקה זה עולה מ"ם ימים וה' פעמים מ"ם הם שני מאות ועוד שני הפסקות של ב' שכל א' עולה כ"ו יחד רנ"ד והוא יותר מג"פ פ"ד וממילא תוכלו לחשוב בכל מיני הפסקות אשר תרצו לבחור כמה שצריכי' להתענות על כל בחינה מאלו ה' בחינות, עוד מצאתי בספר חמדת הלבבות וז"ל כל מי שיקום באשמרות הבוקר שעה א' קודם היום ועוסק בתורה כל היום ההוא וכל הלילה אחריו עד אחר תפלת שחר של יום שני ולא יספיק מהגות בתורה רק לעת מצוא ולהתפלל ולאכול סעודתו לשובע לנפשו ולא מותרת ה"ז נחשב לתששי כח אשר לא יוכלו להתענות לי"ג תעניות ואשר יוכל גם להתענות כל אותן הכ"ו שעות נחשב לו לכ"ו תעניות וקולא זו הוא לבני תורה וליתר העם אשר אין יודעין ללמוד מצאתי גם כן קולא גדולה לתששי כח שאין יכולין להתענות הפסקות כנ"ל שאם יתענה ב"וה דהיינו שיפסיק מבעוד יום של יום א' ויתענה יום ב' ובלילה יאכל וכן יעשה ביום ה' ונמצא שכל הששה ימים הי' בתעניות דהיינו מקצת יום א' ויום ב' כולו ומקצת יום ג' וד' ויום ה' כולו ומקצת יום ו' נחשב לו כאלו התענה ו' תעניות, ונאמר דכל הני קולות הם לענין הסיגוף אבל מ"מ אגרא דתעניתא צדקתא בודאי לענין מספר התעניות שהם הסיגוף ר"ל שהסיגוף של הפסקת או התמדות התורה חשוב כאלו התענה הרבה ימים אבל לענין הצדקה מחויב ליתן בכל יום צדקה דזהו אגרא דתעניתא ודאי מסתבר שצריך ליתן כפי ערכו וא"כ לכה"פ צריך ליתן כ"כ פרוטות כפי מספר הימים שצריך להתענות אלו הי' משלימים בימים פרטיים, ופן יאמר כיון שהסיגוף של ג"פ מספר הימים מהני על הרבה פעמים נחטא עוד ולבסוף נעשה תשובה על ג"פ ויועיל על הרבה פעמים ידוע להוי לכם מה דאי' בגמ' דיומא האומר אחטא ואשוב או"א אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואף שלפ"פ משמע דדוקא אם אמר אחטא ואשוב ב"פ אבל אם אומר פ"א מספיקין בידו ופן תאמרו ח"ו נכחטוא עה"פ לכך נאמר דודאי על האומר אפי' פ"א אחטא ואשוב שורת הדין נותן שלא יהיו מספיקין בידו לעשות תשובה דמ"ש והא דקאמר הגמ' אחטא ואשוב ב"פ משום דהגמ' לאו באנשים כמונו היום לחוד מדבר כ"א בכל גווני ולפעמים יש ב"א אשר אם אמר פ"א אחטא ואשוב שראוי להספיק לו תשובה, ומש"ה נקט הגמ' ב"פ דבזה אין שום אדם שמספיקין בידו לעשות: