אור חדש· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ח · פסוק יא
"טף ונשים ושללם לבוז ביום אחד בכל מדינות המלך" (פסוקים יא, יב). ואצל אגרת המן כתיב (למעלה ג, יג) "טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז". כי למעלה רצה לומר כי כוונת המן עליהם לעשות בהם אבדון גמור, שהיה המן רוצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים. וכאשר היה הכל "ביום אחד" זהו אבדון גמור, כי כליה במקצת אין זה אבוד גמור. ולא תליה האבוד הגמור מה שהיה שללם לבוז, כי לא היה כוונתו על זה. ולכך כתיב "טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז", כי טף ונשים כליון גמור. אבל כאן עיקר הכונה היה לעשות פרסום מה שעשו באויביהם, והכל בשביל לבטל הספרים הראשונים. ולכך כתיב "טף ונשים ושללם לבוז", כי שללם לבוז הוא פרסום גדול יותר. ולעיל פרשנו גם כן.
ועוד כי אצל ישראל הפרש גדול בינם ובין ממון שלהם, כי הם עצמם הם עיקר, ואילו ממון שלהם אין זה רק שמשמש לצרכיהם מה שהם צריכים. ולכך עשה חילוק והפרש בינם ובין ממון שלהם, לכך אמר "ושללם לבוז" באחרונה בפני עצמו. אבל האומות, הם והממון שלהם הכל דבר אחד, כי גם כן הם נבראים לשמש את ישראל. ולכך זכר את הממון עמהם, ואמר "טף ונשים ושללם לבוז", וזה נכון.
"להקהל ולעמוד על נפשם וגו'" (פסוק יא). מפני כי היהודים הם פזורים ונפרדים בין האומות, לכך צריכים להקהל אם רוצים לעשות מעשה. אבל למעלה (ג, יג) שכתב שכל עם ומדינה יהרגו היהודים, אין צריכים להקהל ביחד, כי הם ביחד בקבוץ. ואמר "להקהל ולעמוד על נפשם", לומר כי זה שהם יהרגו את אויביהם נקרא זה "לעמוד על נפשם". ולא תאמר לא היה צריך להם רק להשיב את הספרים, ולא יהרגו שונאיהם בהם, אבל מה שיהרגו הם שונאיהם למה להם זה. ועל זה אמר "לעמוד על נפשם", כי ההריגה בשונאיהם זה רק שעומדים על נפשם, כי ישראל כאשר הם בגלות בין העמים, אם יש שונא להם כמו שהם אלו שהם מזרע עמלק האגגי, כאשר הוא צורר ישראל, ותמיד הם עומדים לכלות ישראל, לכך אם ישארו כמו שהיה עתה, היה המן רוצה לכלותם. כל שכן כי אחר כך יחשבו כי היהודים עמדו עליהם להנקם מהם, שרצו לכלותם, ותמיד יחשבו להפילם, ולכך אמר "ולעמוד על נפשם".
ויש שהאריכו בקושיא זאת מאוד, מה ראתה אסתר שבקשה על זה שהיהודים יהרגו בהם, ולא היה די לה לבטל הכתבים ויהיו היהודים כמו שהיו בראשונה, קודם שבא המן לאבדם. וקושיא זאת אין בה ממש, כי לכך אמרה אסתר "ולעמוד על נפשם" כמו שאמרנו. ובלא זה, היה עמלק*, [ו]נצטוו ישראל עליהם* למחות שמו מן העולם (דברים כה, יט), ושאול המלך נאבד ממלכותו בשביל שנתן לעמלק פליטה (ש"א טו, כח), ועתה יהיו נותנים לעמלק פליטה כאשר נפל בידם. והתורה אמרה (שמות יז, יד) "כתוב זאת זכרון בספר וגו'", הכתוב רמז גם כן מעשה המגילה הזאת, שהוא למחות שמו מן העולם.