אור חדש· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ח · פסוק ה
"אם על המלך טוב וגו'". פירוש הכתוב, כי הדבר שהוא ראוי לעשות לגמרי, שאין לו שום צד שלא יהיה נעשה, וזה כאשר המעשה הוא טוב לעושה, גם הוא ראוי אל המקבל, וגם המעשה מצד עצמו הוא ראוי. ולכך אמרה "אם על המלך טוב", וזהו מצד העושה, שהוא טוב לו. וכנגד שהוא ראוי מצד המקבל אמרה "ואם מצאתי חן בעיניו", שהוא מקבל אשר נעשה לו, כיון שהוא מוצא חן בעיניו, אם כן הוא ראוי מצד המקבל. ואמרה עוד "וכשר הדבר" רצה לומר שכך נותן מדת היושר, והוא כשר בצד עצמו. ולפעמים אף שמצא המקבל חן בעיניו, וראוי לעשות מצד העושה, וכן הוא ראוי לעשות מצד המקבל, מכל מקום אין ראוי לעשות מצד עצמו, שהוא כנגד היושר. על זה אמרה ג' דברים; "אם על המלך טוב", שהוא העושה. "ואם מצאתי חן בעיניו", ובשביל זה ראוי לעשות, וזהו* מצד המקבל. "וכשר הדבר" מצד עצמו. ואמרה "וטובה אני בעיניו", והטוב הוא חפץ, ורוצה בטוב. ולפיכך "יכתב להשיב הספרים", ואף כי אין ראוי כל כך להשיב הספרים אשר נכתבו בשם המלך, מכל מקום יש לעשות לפנים משורת הדין, כאשר המבקש הוא טוב, והוא עושה כל ענין שלו לפנים משורת הדין, לכך יעשה עמו גם כן לפנים משורת הדין, ויכתוב להשיב הספרים.