אור חדש· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ז · פסוק ו
"איש צר ואויב וגו'" (פסוק ו). אף על גב כי אחשורוש הוא שעשה שמכרם לו, ואם כן כאשר אמרה "איש צר ואויב" הרי גם כן בכלל הזה אחשורוש שמכר. כי כבר אמרנו למעלה כי יש להוכיח כי המן מחשבתו היה על אסתר האחת, כאשר גם כן עשה לושתי, כמו שהתבאר. ואין להקשות כי המן לא ידע כי אסתר היא יהודית, כמו שלא ידע אחשורוש. כי בשביל זה אמרה (פסוק ד) "ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו", כלומר וכי לא די שמכר אותם לעבדים ולשפחות, רק כי כונתו היה על אסתר להרוג אותה, ואף כי אחשורוש לא ידע, המן* [ידע] זה שהיא יהודית. ולכך אמרה אסתר "אני ועמי", הקדימה לומר "אני" קודם "עמי", שהוא רוצה להרוג אותי, רק שבקש על כלל האומה, ואני בכלל. רק כי לא יוכל לומר על המלכה שום דבר רע, לכך הוא עומד על כל עמה לאבד אותם, ובכלל הזה הוא אסתר. וזה היה חמת המלך (פסוק ז) כאשר חשב עליו שעשה הכל בשביל אסתר, כמו שאמרנו.
"איש צר ואויב המן הרע הזה". לא הוי ליה לומר רק "איש צר ואויב המן הרע", או הוי למכתב "איש הרע הזה", ולמה אמרה "המן הרע", זכרה אותו בשמו, ואמרה "הזה", דבר זה הוא* כפל. ולפי פשוטו נראה שלכך אמרה "הזה", שהיה אומר אחשורוש אל אסתר כי הזמינה לסעודה לכבודו, ועתה אומרת עליו כך. ועל זה אמרה "המן הרע הזה", כלומר כי רציתי שיהיה לפני, וישיב על דברי. ואם אמרתי שלא בפניו, היה בא אל המלך בהתנצלות שוא ושקר. ועתה יאמר לפני המלך כי למה עשה דבר כמו זה. ודבר זה אחד מן הדיעות שנזכרו למעלה שלכך הזמינה אסתר אותו לסעודה. ועוד יש לפרש כי "הזה" בא למעט כי זהו רשע ואויב, ואין אחר כמוהו.
אבל בגמרא (מגילה טז.) אמרו כך; "ותאמר אסתר איש צר ואויב המן", מלמד שהיתה אסתר מחוי ידה כלפי אחשורוש, ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן, עד כאן. וקשה, מה צריך למלאך לסטור את ידה כלפי המן, הרי אמרה "המן הרע". ונראה כי כך פירושו, כי המלך אמר (פסוק ה) "מי הוא זה ואיזה הוא", ואם אסתר אמרה "המן הרע" בלבד, ולא היה מחוי בידה כלפי אחשורוש, היה אסתר דוברת שקרים, וכתיב (תהלים קא, ז) "דובר שקרים לא יכון". כי מה היה אפשר להמן לעשות אם לא אחשורוש שמכרם לו ונתן אותם ביד המן (למעלה ג, יא). ומדברי שקר לא תבא הגאולה, כיון דכתיב "דובר שקרים לא יכון". לכך אמרה אסתר "איש צר" והיה מחוי כלפי אחשורוש, כי הצר אשר הוא מחוי בידה עליו הוא הַמּוֹכֵר. ואמרה "ואויב המן הרע", כלומר כי אלו שניהם עשו; אחשורוש, והמן הרע, על ידי אלו שניהם היה זה. וכדי שלא תבא אסתר לידי סכנה מה שאמרה על אחשורוש "איש צר", ולכך בא מלאך וסטרה כלפי המן. ואין הפירוש מה שכתיב "הזה" שהוציאה אסתר מלת "הזה" מפיה, רק מה שמחוי ידה כלפי המן הוא כמו מלת "זה". כי חרש שאינו יכול לדבר והוא מרמז, דבר זה נחשב דבור לכל דבר. לכך כתיב "המן הרע הזה", כך יראה לפרש.
ועוד יש לומר, מפני שכתיב "דובר שקרים לא יכון", ומפני שהוא אמר "מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן", ובודאי העיקר אשר יש לתלות בו הוא אחשורוש שמכרם, ובלא אחשורוש לא היה אפשר לו להמן לעשות דבר. ואם אסתר היתה אומרת "המן הרע" בלבד, דברים אלו הם שקר, כי העיקר הוא אחשורוש, וכתיב "דובר שקרים לא יכון". ומכל שכן איך אפשר שתבא גאולה על ידי שקר, שאין המן בלבד היה* פועל זה, כי אם על ידי אחשורוש גם כן. לכך היה מחוי בידה כלפי אחשורוש, כלומר כי זה אחשורוש וגם המן הם בעלי מעשים. ואם היתה אומרת "המן הרע" בלבד, שייך לומר "דובר שקרים לא יכון", ולכך בא מלאך וסטר את ידה כלפי המן. ולכך גמרה הדבור לומר "הזה", כאילו אמרה 'כלפי המן אני מחוי, ולא כלפי אחשורוש', כי לא היה כוונתה עליו, וידעה* אסתר כי המלאך* סטר ידה, לכך גמרה הדבור. ומעתה לא יקשה הרי "דובר שקרים לא יכון", כי סוף סוף היא אמרה האמת, רק שהמלאך סטר את ידה. אבל פירוש ראשון עיקר ונכון.
"המן הרע הזה". סמך אל "המן" "הרע", ולא אמרה "המן הצר והאויב והרע הזה", מפני [כי] שם רע כאשר הוא אדם רע בעצמו, ולא שהוא רק בשביל שנאה או בשביל שום דבר. לכך "הרע" סמך אצל שמו, כי השם מורה על עצמו של אדם, ודבר זה יתבאר בסמוך.