אור חדש· רבי יהודה ליווא [המהר"ל]
פרק ז · פסוק ג
"תנתן לי נפשי בשאלתי וגו'" (פסוק ג). אף על גב דהמן לא היה כוונתו על אסתר, עם כל זה אמרה "תנתן לי נפשי בשאלתי", כי דבר זה בודאי כאילו היתה חייבת מיתה, מאחר שנגזר על עמה, הרי הגזירה גם כן עליה, שהרי היא מן האומה הזאת גם כן. והמן אמר על כלל האומה ש"אין שוה להניחם" (למעלה ג, ח), וזה גנאי לה ביותר, כי סוף סוף דין הריגה עליה. ולכך אמרה ש"תנתן לי נפשי בשאלתי". וכבר אמרנו כי הבקשה היא יותר מן השאלה. ולכך אצל "נפשי" שייך לומר "נפשי בשאלתי", ואצל "עמי" שהוא כל האומה, יותר שייך בקשה, שהוא יותר משאלה.