אור ברסלב
אור המאיר שיר השירים

אור המאיר· רבי זאב וולף מז'יטומיר

שיר השירים

דרוש לפסח

מורה בעומק שיר השירים

שיר השירים אשר לשלמה ופרש"י אמר ר' עקיבא לא היה העולם כדי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים הוא שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו להבין נראה כי הנה איתא בזוהר ע"פ ויעש דוד שם שכל ימיו של דוד המלך עליו השלום היה עוסק תמיד לעשות שם לשכינה היינו על ידי פרטי עבודותיו כל עצמו ומגמתו לעשות לה קישוטין נאים וכיון שבא שלמה ומצא את השכינה כשהיא מקושטת כתיב אצלו ותרב חכמת שלמה ואיתא בזוהר דאתרביאת עיין במקום אחר מה שביארנו מזה והכלל כיון שמצא את השכינה כשהיא מקושטת אזי עיקר עוסקו לעשות בהי' יחוד ולכן כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה זה לך האות אשר יפרח בימיו צדיק להשפיע לנאוה קודש והיחוד היא בשלימות ולכן רב טוב לישראל משפע ברכה עליונה והנה מצד הסברא מהראוי להיות ככה שפי בחי' אלו של דוד המלך עליו השלום עם שלמה בנו אצל כל אחד ואחד מישראל אשר נשאו לבו ונדבה את אל רוחו לגשת אל עבודת באמת ותמים ואין ברוחו רמיה מהראוי להיות עוסק תחלה בבניינה לבנות קומת השכינה להכינה ולסעדה בקישוט מדותיה הקדושים ובמה נאות לו לאדם לגרום בכח כבר הקדמנו וזכרנו כמה טעמים שיתקן תחלה זיין מדות במלא קומתו שיהא נקי וזך בהם וטהור ממום מגע נכרים אשר נודע שמהבנין ולמטה יש מגע מז' תועבות הפכיים וכל עוד שמתקן מהמדות אשר נודע תכונת בנין גוף האדם עם פרטי אבריו מורים למדות עליונים על שם הכתוב הוא עשך ויכוננך ונתעוררו חז"ל מלמד שברא הקדוש ברוך הוא כונגיות באדם וכל אבר מחזיק אבר דוגמתו בקומת השכינה וממילא אם מקיים פתוח תפתח ויתקן בבחי' עצמו אבר היד אזי נעשה יד תחת יד בקומת השכינה ומזה ישכיל החכם ומבין מדעתו אשר בקישוט פרטי אבריו גורם תיקון וקישוט בקומת השכינה לערך אחיזת נשמתו נעשה ונתקן יד תחת יד ורגל תחת רגל וכל זאת תורת האדם לעשות בעולם הזה וטרם עשות זאת אזי עדיין לא טעם טעם עבודה ועומד בחוץ ואין לדבר מאיש כזה אשר נבער מדעת קונו ולא פסע עדיין אפי' פסיעה אחת בעבודת הבורא ברוך הוא אמנם אפי' בעשות ככה וכבר תיקן וקישט בחי' זיין מדותיו אזי חובת גברא להעמיק שאלה ויתחיל ללמוד וללמד איך לעשות יחודים לשכינה שזהו עיקר ותכלית למוד תורה ותפלה ומעשה המצות לעשות יחודים ותיקונים בעולמות עליונים ואל יחוש מצורך עצמו כלום כי אם כל עצמו ומגמתו רק לעשות יחודים וזווגים לשכינת עוזנו וכל זאת הורו לנו רבותינו ז"ל וכתבו לנו שתי הבחי' של דוד המלך עליו השלום ומעשהו וגם מעשה שלמה בנו להורות נתן בלב כל חכם לב לדעת מעשהו ולקנות בעצמותו כמו שהיו שתי בחי' אלו בשתי גופות נפרדים צריך להיות כזה בכל אחד ואחד מישראל לעבוד עבודת הקודש בשתי בחי' אלו היינו להיות עוסק תחלה בבניינה לקשט אותה בקשוטין נאים ומפוארים באמצעות כשרון פעולותיו וקישוט מדותיו כמעשה דוד המלך ע"ה ואח"כ ישכיל עשות כמעשה שלמה המלך ע"ה ללמוד ולעשות לה יחודים ובכל פרטי עובדותיו ולימוד תורה ותפלה ומעשה המצות רק עבור צורך גבוה ליחד יחודים ולא צורך עצמו כלום ואם עיני שכל לכם תבינו ותשכילו זה הדבר אשר דברתי כן הענין בתוכחת הנביאים ראשונים ואחרונים עניינים שוה למשפט המלך דוד עליו השלום ושיר השירים לא כן יגוד כ"א יחודים וזיווגים כמשפט המלך שלמה ע"ה אשר להיות הם הוכיחו על פניהם עם בני ישראל להיטיב לכת בדרכי אל ולסור מרע גנות מדותיהם ולהכין מלא קומתם להיות כלי מוכן ומוכשר להשראת אלהות ואחרי שיזדככו גופם מכיעור והדומה אחר כן נאות להם לגרום בכשרון פעולתם יחודים בעולמות עליונים לא כן דבורי שלמה המלך עליו השלום שאמר בשיר השירים שהם בעצמם מורים יחודים וזווגים תכלית היחוד אחר שהכין האדם וקישט מלא קומתו להיות טהור ונקי מכל מום והוציא שלמה. המלך עליו השלום עתק מפיו רק דיבורים העומדים ברומו של עולם רק ענייני זווגים ויחודים יתיר על דיבורי שאר הנביאים והכתובים המה רק כמו הכנה לבא באמצעותם בהטיב דרכיהם יוכלו לבוא לידי דיבורים של יחודים וזווגים ועתה תחזה מה שהעמיק רש"י בדברי רבי עקיבא לא היה העולם כדי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל והכוונה כלפי דברים הנאמרים שתי אלה הבחי' אי אפשר להיות בנושא אחד ובשעה אחת כ"א תחלה בימי דוד הוה סיהרא בפגימתה והמלך דוד במשפט יעמיד ארץ ועשה לה תקונים וקישוטין רק בחי' הכנה לבא לידי זווג ויחוד ונמצא לא היה העולם כדאי ומשונה בטעם וריח כיום שניתן בו שיר השירים המורה רק יחודים וזווגים כנזכר וזה היה רק בימי שלמה דהוה סיהרא באשלמותא בנויה ומוכנת כבר בעיקר תיקון וקישוט מדותיה ושפיר עולה לו לשלמה בנו לומר רק דיבורי' העומדים ברומו של עולם ענייני זווגים ויחודים ולהורות בא שזה הענין שייך שפיר בכל או"א מישראל צריך לקנות בעצמותו גם כן שתי בחי' אלו כנזכר ולזה גמר אומר שכל הכתובים קודש להיותם הכנה לבוא מחמתם בהיות ישראל משכילים לקיימם יוכלו לבוא לדבורים יחודים וזווגים יתיר עליהם שיר השירים קודש קדשים שכל עצמם של פרטי הדיבורים בעצמותם אינם רק יחודים וזווגים כמדובר והנה מי שזוכה לבוא לדבורים כאלה ולקנות בעצמו תחלה בחינתו של משפט דוד המלך עליו השלום ואח"כ לדיבורי שלמה בנו אזי משובח שיר שלו מכל השירים ובתנאי שכל עצמו ומגמתו בעיקר העבודה הכל עבור צורך גבוה ולא עבור צורך עצמו כלום מול זה רומז הכתוב בשפת יותר אשר לשלמה ולכאורה מה היה המקרה חסור שיכתוב שיר השירים לשלמה ומלת אשר אך למחסור אמנם הכתוב יגיד אשר כל עצמותי תאמרנה בתורה ותפלה לחבר וליחד בינה הנקרא אשר לשלמה היינו להמשיך מוחין מנה"י דבינה למוחין דז"א עש"ה אשר תנ"ה הודך על השמים למי שזכה אל סודו היינו אשר היא בינה אימא עלאה תנ"ה הודך בחי' מוחין המלובשים בנה"י על השמים הכנוי לז"א וזהו שיר ישיר להם לישראל בתועלת גדול לגרום יחודים בעולמות עליונים אמנם לא יתכן להם כזאת כ"א כשאין חוששים לצורך עצמם כלום כ"א כל התאמצם ומגמתם בשיריהם ושבחיהם לייחד אש"ר לשלמה כמבואר ודו"ק:

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך ופירש"י אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה. נראה לפרש ע"י שכבר זכרנו כמה פעמים זאת תורת האדם שאל ירפה א"ע מלחשוב מרוממות עוצם יכולתו אפילו כמעט רגע ואינו יכול לפטור א"ע בטענות חטים ומזון וכסוי המוכרח להחיות נפשו וצריך לילך בשוקים וברחובות אחרי מזונותיו וכדומה מטענת בני עמינו הפוערים פיהם לבלי חוק לישנא דמזונה ומבלים ימים ושנים ולפעמים חס ושלום כל מספר חיי הבלו הולך רק לאיבוד אחרי מעשה גשמיותיו ונשכח ממנו עיקר ביאתו בעולם הזה בודאי לא לפרט יצא כי אם בשביל מזונות הגוף כי אם על הכלל כולו יצא לזון נשמתו שיהא לה. במה להתפרנס בבואה לעולם העליון מזרוע ידה ולא נהמא דכסופא כ"ז נשכח מרבת בני עמינו ומדמים בנפשם כאלו כל עצמם טרח הבורא לבראותו בעולם הזה כאשר עם לבבו ונפשו לרדוף יומם ולילה כקורא בהרים רק אחרי תאות לבו ועוד אכלם בפיהם ואוי לאותה בושה וכלימה ובא וראה מתמר אליהו ז"ל בריש התיקונים ובראת שמיא וארעא ואפקית מנהון שמשא וסיהרא ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחוון ועופין ונונין ובני נשא לאשתמודע בהון עלמין ונמצא כל עצמם של בחינת הברואים ואפילו העשבים ועופין ונונין כ"א שאיש משכיל יקח לעצמו מהם ובהם רמיזא דחכמתא לאשתמודע אורות עליונים ונמצא אין לך שום דבר בעולם שיבטל את האדם ממלאכתו מלאכת הקודש ואדרבא מהם ימצא מרגוע לנפשו לעורר לבו בקרבו איך לעבוד את הבורא ב"ה ולהשיג עליון מתחתון ודוד המלך עליו השלום רמז בנעים זמירותיו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני וטרם נבא לביאור נקדים מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ בפ' וישב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ופירש"י רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס אלא שיראית לו דמות דיוקנו של אביו ויובן ע"ד שביארנו בפרשת ויגש ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה ותוכן הדברים מדתו של יוסף הוא יסוד מדת המשפיע ויוסף רוב צדקתו עמדה לו לאחוז במדה הזאת ונעשה מרכבה אליה להיות הוא בחי' המשפיע והנה בראותו אשת פוטיפר מתקשטת לפניו בבגדים יפים ונאים ואיתא בגדים שלבשה שחרית לא לבשה ערבית והעמיק בפנימיות מחשבתו מאין נמשך מדה כזאת הלא ממדת אביו יעקב אבינו היותו מרכבה למדת התפארת והטיב חרה לו שנמשך התפארת עד לקליפות אשת פוטיפר להתפאר לפניו בבגדים נאים להיות דרך בחי' מדתו צריך להעביר כל התפשטות המדריגות ולכן מעידה עליו התורה ויאסר יוסף מרכבתו היינו בחינתו מרכבה למדת המשפיע אשר לבלתי תת לכת התפשטות מדות אביו לקליפות ואדרבא תיכף בראותו ככה העלה בחי' ההתפארות לשרשה ולמקומה הראשון וזהו ויעל לקראת ישראל אביו כלומר העלה התפארת שראה בה לקראת ישראל אביו שממנו נמשך מדה זו ולזה כוונו במאמרם אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כלומר מדת אביו בחינת ההתפארות כמדובר הנשמע מהנ"ל אשר זאת תורת האדם להשלמת נפשו את האלהים זאת ישים נגד עיניו אל כל מקום שנותן עיניו יראה וישכיל משם דמות דיוקנו של אביו שבשמים אשר אין לך שום דבר בעולם שלא יהיה שם התלבשות מדות זי"ה שעמהם נברא העולם ומחמתם יוכל האדם לתפוס ולהשיג השגות אלהות ונמצא אין לו שום מבלבלים ומבטלים מדביקתו ומחשבותיו כלל כל מקום שרואה ושומע רואה משם דיוקנו של אביו שבשמים כנזכר ובזה נאות לו לאדם לפרנס את עצמו ונשמתו המזון הרוחני ואפילו במעשיהו בחוץ לבו בל עמו כי אם דבוק לבורא ב"ה באמצעות מדותיו ואיש אסר אלה לו ולבו נכון עמו לחשוב כזאת אזי יש לו מנוחת הגוף ומנוחת הנפש לא כהמון עם אשר לבם לא נכון עמם ומשוטטים במחשבתם רק למלאות די מחסורם ומאת ה' שכוח לבם ויאנחו בני ישראל מן העבודה הקשה שמשעבדים את עצמם אחרי הפרנסה יומם ולילה ואנחה כזה שוברת חצי גופם ולפעמים ראשם ורובם ולזה רמז דוד הע"ה והחזיר לו שבח בשירות וזמירות מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר ולא על רועו ומזונו הגשמי לבד יצא כ"א עיקר המזון החובת גברא לזון את רוחו ונפשו מהשגת אלהות דזהו ה' רועי כלומר רועי של השגת הוי"ה ב"ה את זה לא אחסר כ"א לבי תמיד נכון עמו לחשוב מרוממותו ויכלתו ואם נפשך לומר איך יתכן כזאת כי אלהים בשמים ואתה על הארץ ומלובש בגוף החומר ומוכרח לאכול ולשתות ולעשות צרכיו ולכאורה הוא מהנמנע להיות תמיד דבוק אליו יתברך לזה גמר בדבריו חסדיו יתברך העודפות עליו בנאות דש"א ירביצני ומנת דש"א נוטריקון "דיוקן "של "אביו ירצה להורות האמור אשר חכמתו עמדה לו מאתו יתברך לראות בכל דבר בעולם אפילו הגשמיים התלבשות אלהות והתפשטות מדותיו ואורותיו הבהירים וזה נקרא דמות "דיוקן "של אביו כנזכר ונמצא אין שום דבר נגרע מעבודתו והכל שייך אפילו עשיות צרכיו הגשמיים שייך ג"כ אל העבודה וזה מנוחת הגוף ומנוחת הנפש כמדובר לזה גמר אומר על מי מנוחות ינהלני מי מנוחות ודאי והכל נמשך ממדה המעולה להיות לבו נכון עמו אפילו כשנכנס לעשות צרכיו הגשמיות נראית לו ג"כ דמות דיוקן של אביו שבשמים לעשות בתחתון ולרמוז בעליון כמאמר אליהו ז"ל שכל עצמם של בחינת הנבראים והעשבים ועופות וכללות המדריגות כלם לא נבראו כי אם לאשתמודע בהון עלמין ומעתה נחזור לביאור אשר לפנינו "משכני "אחריך "נרוצה "הביאני וגו' ר"ת מאנה ירצה לרמוז את האמור אשר כנ"י מאנה הנחם נפשה למשוך אחריו יתברך עם דביקות פנימיות מחשבתם לבלתי יפרדו מרוממות אלהותו יתברך אפילו כמעט רגע ולכאורה קשה עליהם המעשה אשר יעשון כיון שעודם בעולם הזה הגשם בתערובות טוב ורע יותר על הטוב ובמה יתכן ככה להיות לבם נכון תמיד לחשוב מרוממות אלהות בלי הפסק ולכאורה מאנה הנחה נפשם לזה בא הרמז משכני וכדברי רש"י ז"ל אני שמעתי משלותיך רמ"ז שאמרת למשכני כלומר באמצעות התלבשות והתפשטות המדות בכללות מדריגות ממקום הגבוה למקום הנמוך משם יכול המשכיל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא איך לדבק מחשבתו אליו יתברך וזה שהעמיק רש"י בדבריו הקדושים אני שמעתי משלוחיך רמ"ז שאמרת למשכני כלומר למשכני אחריך ליקח לעצמי רמ"ז מכל דבר בעולם יש שם התלבשות אלהות וכמאמרנו שאמר דוד הע"ה בנאות דש"א ירביצני דמות "דיוקן "של "אבינו שבשמים וזה נחמת נפשם של כנסת ישראל וענו ואמרו ואני אמרתי אחריך נרוצה בנפש חפיצה לעורר לבינו תמיד בלתי הפסק לעבוד הבורא כנזכר וזאת מגמתינו: הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך לבקש עזר אלוה חדריו רומזים לזי"ה על שם הכתוב ובדעת חדרים ימלאו הון יקר ונעים ויתבאר אי"ה לקמן שיביאני המלך הקב"ה חדריו שיתן לנו לב לדעת איך להכניס הדעת בפרטי המדות לבלתי נטות ראשינו לישאר שקוע שם כ"א אדרבא אפילו מהתחלקות ופרטי התענוגות להיות לנו לו שומע איך להשיג תענוגים עליונים רוחניות טסרט התענוגים הגשמים וכמבואר לנו לעיל אדני נגדך כל תאותי ע"ש וזהו שאומרת כנסת ישראל ומבקשת עזר אלוה הביאני המלך חדריו המורים התחלקות המדות כל עצמינו תאמרנה רק להבין ולהשכיל נגילה ונשמחה בך דייקא בתענוגים הרוחנים וזהו עצם היחוד בהיות מכניסים חכמה והמדע להתחלקות תענוגות בני אדם להעלותם לשרשם למרום שבחה ולזה רמז בחי' היחוד בגמר הכתוב נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך והכוונה אשר שאבא ואמא נקרא רעין דלא מתפרשין וזו"נ נקרא דודים להיות בחי' זיווגם אינו בתדירי כיון שתולה בהתעוררות התחתונים ובהיות עם ישראל מתרשלים מעבודה נפסק זווגם ג"כ והנה נודע שאי אפשר בחי' זווג בדודים כ"א בהקדם תחלה יחוד עליון ברעין דירתין אחסנתא לבניהם מוחין לצורך זיווגם כנודע מכוונת ק"ש פעש וזהו נזכירה משמעו לשון זכר המשפיע דודיך לדודים הידועים מיין רומז לבינה יין המשומר בעגביו מששה ימי בראשית כלומר אנו עם קדוש יש לאל ידינו בהכשר מעשינו הטובים לגרום המשכות המוחין מיין הכינוי לבינה וכזה נרמז בכתוב הקודם ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין הפירוש ג"כ ישקני מנשיקות פיהו ולכאורה אות ה' מיותר ומהראוי לכתוב מנשיקות פיו אמנם להורות בא למה צריכין להקדים תחילה בחינת נשיקין ברעים עליונים הכל בשביל הדודים דירתין אחסנתא לבניהם מוחין לצורך זיווגם ולזה צריך להיות תחלה בחי' נשיקין ברעין והטיל אות ה' בין יו"ד וא"ו לחבר ו"ה מורה לזו"נ וזה נרמז בתיבת פיהו ולזה גמר אומר כי טובים דודיך מיין ירצה מאין בא להם צה הטבה משמעו הדלקה מטעם בהטיבו את הנרות שמשמעו לשון הדלקה והיינו הדלקת והתלהבות התעוררות מוחין לצורך זיווגם אומר הכתוב מיין הרומז לבינה משם נמשך להם התלהבות המוחין כנזכר נזכירה דודיך לשון זכר המשפיע מיין הרומז לבינה כמדובר ואזי מישרים אהבוך ופירש"י אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה כי באמת מי שאין דרכו בכך לשקוד על התורה ועבודה רק לצורך גבוה לגרום יחודים בעולמות כ"א כל עצמו והתאמצו רק עבור צורך עצמו לזה משים עיקר כוונתו נמצא ברי' עבודתו תולה בדבר בעבור השכר שרוצה לקבל חלף עבודתו ובטל דבר בטלה האהבה ג"כ נמצא אהבתו ויראתו הוא כסלתו והיה כאשר ירעב וקצף באלהיו אמנם איש התמים כל עצמו רק לגרום יחודים למעלה זה עיקר שאלותיו ותחנוניו נזכירה דודיך מיין כמבואר תועלתו גדולה ויראתו ואהבתו עומדת לעד כיון שאינה תלויה בדבר אינה בטלה עולמית ואדרבא מוסיף והולך באהבה עזה וזה שגמר אומר מישרים אהבוך אהבה כזה היא מישרים וכפירש"י אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה כי אם אהבה ויראה טהורה שאינו תלויה בשום דבר ועומדת לעד אמן:

צרור המור דודי לי בין שדי ילין ופירש"י דודי נעשה לי כמו שיש לו צרור המור בחיקו הכוונה כי הנה אנו מברכין נותן התורה להורות שהקב"ה נותן עוד את התורה וכאשר הארכנו מזה בדרוש שבועות אשר קול השופר הולך עוד עד ביאת הגואל בכל דור ודורשיו נתוספים צירופים חדשים בתורה אשר לא שיערו ראשונים והכל בחכמה נפלאה עשה הקב"ה ונתן את התורה בבחי' קול עש"ה והאלהים יעננו בקול בקולו של משה בכדי שכל אחד מישראל ימצא מרגוע לנפשו לעשות אותן הצירופים המוטל עליו לצרפם לערך אותיות שיש לו בתורה ואלו הצירופים תולה בכשרון והכשר מעשים טובים כאשר כבר קדם לנו הדבור מזה ועתידין אנו לדבר אי"ה בכמה מקומות והכלל הכל לטובתם ושלימותם של עם קדוש אשר בזה תולה השלמת נפשם באלהים ולכן כ"ז שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם חדש לעיקר העבודה המוטל עליו לעשות וכאשר חכמים הגידו התורה מגילה מגילה ניתנה ורשאי האדם לעשות רמז מג' או ד' תיבות צירוף וענין בפ"ע כפי השגתו הצורך לעבודת בוראו ולכן תמצא שכמה ספרים ניתוספים בכל דור ודור כפי הדור ועניני עובדותיהם כמו כן ממציאים חכמי הדור צירופים בתורה לדעת מה יעשה ישראל לערך הכרתם של חכמי הדור ואנו מצינו בזוהר שאמר רשב"י זללה"ה אורייתא אורייתא מה אומר לגבך אילת אהבים ויעלת חן אנת דדיה ירווך בכל עת כלומר בכל עת ועת ירויון מדשנה של תורה המלמדת לאדם דעת איך לעבוד הבורא לערך העת והזמן הנוהג אז מרוה להם התורה ליהנות ממנה עצה היעוצה מול זה בא הרמז צרור המור דודי לי כנסת ישראל משבחים לדודה אשר חיבה יתירה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה בבחי' קול לעשות בחי' דבורים להמציא מרגוע לנפשם לערך עניני עבודתם לזה העמיק רש"י בדבריו הקדושים דודי נעשה לי כמי שיש לו צרור המור בחיקו מורה לתורה הקדושה הניתנה מחיקו של הקב"ה ואמר לי הרי לך צרור המור זה מסור בידך תמיד מעת נתינתה במעמד הקדוש עד דור דורים ועד ביאת הגואל אשר תורה מאתו תצא ומאז עד אז אמר לי הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאבדת וירווך בכל עת כפי הצורך מוציא בה טעם חדש וריח טוב והקב"ה מטייל באלו הצירופים שחכמי הדור ממציאים לצורך העת ולזה גמר אומר הכתוב בין שדי ילין וע"ד מאמרם מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה מוצא בה טעם חלב כן שדים של התורה הם הצדיקים אשר שדיהם נכונו להניק לעם הנלוים וסרים למשמעתם וממציאים בה תמיד לערך הדור טעם חדש והן המה נ"ק בחי' שדים להניק והקב"ה מסכים על ידם וזהו בין שדי ילין כמבואר ורומז הכתוב הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה ופי' רש"י לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה כאן הוא מוסר השכל לבלתי יגביה א"ע מי שנאה דורש ונאה מקיים לתלות הגדולה בעצמו שהוא נאה דורש ונאה מתפלל בהתעוררות והתלהבות הבורא ב"ה כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר פ"ה גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הכוונה אפילו גדול ה' מאוד מתשבחותך ושירותך ומהולל מאד עכ"ז יתכן לתלות הכל בהבורא ב"ה כי מי הנותן לך כח ולב שומע להשיג גדולתו בכדי לעורר לבך הלא הוא הנותן לך זה השכל ואתה נותן לו משלו וזהו בעיר אלהינו משמעו לשון התעוררות הכל הוא בהתעוררות אלהינו ומה לך להתפאר בזה שאינו שלך ואל יתהלל החכם בחכמתו של הקב"ה והגבור בגבורתו של הקב"ה כי הכל שלו יתברך ולזה רומז הכתוב הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה דודי אף נעים לא היופי שלי אפי' מעשי נאים ויפים בתורה ותפלה ומעשה המצות ידעתי נאמנה לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה אף נעים כי מי הנותן כח וחכמה והתעוררות הכל בעזר אלוה ועכ"ז לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאלו המעשים טובים הם שלו והכל מחסדו העודפות על בני אדם ודוק:

כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופירש"י כשושנה בין החוחים שמנקבין אותה תמיד והיא עומדת בנויה ואדמימותה כן רעיתי בין הבנות הבנות מפתות אותה תמיד לרדוף אחריהם לזנות וגו' והיא עומדת באמונתה. ונראה כי הנה כבר קדם לנו הדיבור זאת עבודת בני ישראל לעשות קומה לשכינה להכינה ולסעדה בז' מדותיה הקדושים והיינו בקישוט מדותיו אם מזכך ומטהר אותם להיות נקי ממום מגע נכרי ולכן נקראו תלמידי חכמים בנאים שעוסקים בבניינה של עולם היא השכינה הנקראת עולם מלישנא דעלימא כי ידוע שכל איש הישראלי יש לו אחיזה בקומת השכינה וכמו שמתקן בעצמו בחי' אבר כן נעשה וניתקן דוגמתו בשכינה יד תחת יד ורגל תחת רגל ועין תחת עין כמבואר לנו בכמה מקומות והם בכשרון פעולתם עושין כ"י בחי' התפשטות איברים לשכינה ועתה תחזה הנרמז בכתוב שחורה אני ונאוה בנות ירושלים ופירש"י דוגמא הוא זו אומרת כנסת ישראל לאומות אתם רעיתי אל אקל בעיניכם אף אם עזבני אישי מפני שחרות שבי כי שחורה אני ע"י שזיפת השמש ונאוה אני בחיתוך איברים נאים ולכאורה תמוה מה קילוס הוא זה אני נאוה בחיתוך איברים ומה בכך ליפות השחרות ועינינו רואות לאיש שחור אפי' אם האברים נאים ויפים בחיתוך כראוי על כל זה עומד בשחרותו אמנם דבר גדול נרמז בכאן אל העבודה כי להיות תיקון בניינה של השכינה תולה בהכשר מעשים טובים של הצדיקים נמצא כל זמן שעוסקים בתורה ותפלה ופרטי מעשה המצות יש לה כביכול חיתוך איברים נאים לערך מעשיהם ואחיזת נשמתם בקומתה ובהעדר הצדיקים לעסוק בבניינה אזי היא כביכול בסוד נקודה שחורה בלא תיקון חיתוך איברים וגם היא בסוד אלמת ואין לה פה במה להתפאר וכאשר ביארנו למעלה פי' הכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה כלומר שיח משמעו לשון דיבור טרם יהיה עדיין לא היה לה דבורים ונותן הכתוב טעם כעיקר מדאורייתא ואדם אין זהו הגורמת שאין לה לשדה חקל תפוחין קדישין דבורים במה להתפאר כיון שאין אדם צדיק בארץ לעשות לה קומה שלימה בחיתוך איברים ולהכניס בסו דנקודה שחורה חוורא להיות לה התפשטות איברים וכאשר איתא מזה בזוהר חדש ע"ש ותבין נפלאות ולזה אומרת כ"י היא השכינה שחורה אני בהעדר הצדיקים הבנאים אזי אני בסוד נקודה שחורה בלי חוורא כלל בחיתוך אברים ונאוה היינו בהיות צדיקים ומשכילים לעסוק בבנינה הן המה בכשרון פעולתם צדקתם עמדה להם להפוך משחור ללבן ועושים חיתוך איברים נאים ויפים ולזה אומרת קלה אני להתכבס להיות כיריעות שלמה ובין והבין הדברים אמנם כל זמן שנעדרה מצדיקים אמיתים לעשות לה קישוטין וחתוך אברים אמריה תאמר אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי וראשי תיבות שמוני נוטרה את הכרמים שנא"ה והכוונה כמתרעמת ואומרת כיון שאין צדיקים להכניס חוורה בנקודה שחורה ממילא אל תראוני כלומר בלתי אפשרי לכם לראות ולהסתכל בי שום דבר בעולם כיון שאני שחרחורת בסוד נקודה שחורה בלי חיתוך איברים ממעשה המצות ולהבין את זה עיין בדרוש שבועות פירוש נעשה ונשמע ותוכן הדברים מתחלה נעשה לה קומה שלימה ואחר כך נשמע מה שהיא מצוות אמנם כיון שאני בסוד נקודה שחורה אל תראיני בי כלל שאני שחרחורת ששזפתני השמש שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל מוסב על הצדיק כשיעמוד בצל יוצרו לעבוד עבודת הבורא נוח להתלבן ולהכניס חוורא בבחינת התפשטות איברים:

בני אמי נחרו בי ופירש"י הם בני מצרים בכאן נרמז מוסר ואזהרה לצדיק המזהיר ומצוה בטוב לבני עמו הנלוים אליו מאוד מאוד יסתכל על דרכיו ולבלתי יאבד מעלתו ועבודתו בסיבתם כאשר עינינו רואות עתה אשר יומם ולילה נושאים בעול משאם ומתנם לענות מענה לכל אחד ואחד צרכיותם המרובים ובין כך וכך נפרדו מדביקתן כי בני עליה המה מועטים להיות הכרתם חזקה לדבר עמם ולבו בל עמו כי אם פנימיות מחשבותיו קשורים ודבוקים אליו יתברך המה מועטים ונמצא בקל הוא להנושא בעול עמו לאבד הדרך שלו בעצמו מול זה אפשר לרמוז בני אמי הם בני מצרים כלומר העם ההולכים בחושך ועדיין במיצר ים החכמה נחרו בי לאבד דרך המלך ולזה גמר אומר שמוני נוטרה את הכרמים כי כרם ה' צבאות בני ישראל המה ולכן כרמי שלי הנוגע לבחינתי לא נטרתי כראוי ונכון והכל בסיבתם ולא עוד אלא לפעמים כשמוכיח להו במילי דשמיא מעורר עליו שנאה וקנאה וכאשר חכמים הגידו האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי כי אם משום דלא מוכיח להו במילי דשמיא ולזה נוטריקון שנאה שמוני נוטרה את הכרמים כמבואר ונחזור לענין שחורה אני בהעדר המשכילים אזי היא בסוד נקודה שחורה וזאת הגורמת שאינם יכולין לראות בה כלל כנאמר אל תראוני שאני שחרחורת ולזאת צריך הקב"ה לשלוח לפעמים בחי' חוחים לעובדו ביראה ע"ד ופרעה הקריב קרב את לבם לאביהם שבשמים באמצעות מעיקים ומפגעי הזמנים אשר בהטיב דרכיהם לא היו צריכים לכל זה ולזה רומז הכתוב אני חבצלת השרון היא השכינה המשוררת תמיד בסוד אלהים אל דמי לך והכל תולה בהכשר מעשה הצדיקים ועומק השגתם את הבורא עם פרטי מעשיהם לעשות הכל כהתקשרות ודביקות הבורא אזי גורמים לה דבורים לשיר ולזמר לפניו יתברך וזהו שושנת העמקים ופרש"י נאה משושנת ההרים ירצה ששושנת העמקים מה שהמשכילים בונים לה קומה באמצעות העמקים עומק השגתם את הבורא ב"ה והתפשטות אורותיו הבהירים נאה יותר משושנת ההרים ידוע הרים כנוי למדות זי"ה יש לעומתם זיין הפכיים ולכן תמצא בעמקים יש עומק טוב ועומק רע כנודע למביני מדע וזה נאמר מאנשים אשר אין תבונה בהם לבנות לה קומה שלימה כ"א באמצעות חוחים הדוחקים אותם למלאכתם מלאכת הקודש וזהו כשושנה בין החוחים וכדברי רש"י שהעמיק בדבריו שמנקבין אותה ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה הוא הדבר אשר דברתי החוחים הדוחקים אותם לכוון מלאכתם באמצעות זה מעוררים לבם בקרבם לבנות. קומת השכינה וזהו כשושנה בין החוחים גורמים לשושנה שתעמוד בנויה ואדמימותה ועבודה כזה אינה חשובה ומעולה בבחי' שושנת העמקים שהיא נאה משושנת ההרים לפי שמרטבת תמיד בלי שום סבות ואמצעות הפגעים כ"א מעוררים לבם לבנות בניינם ממאור התורה ואין בחי' עבודתם תלויה בדבר ולכן מרטבת תמיד אמנם סוגי אנשים הבונים את השושנה באמצעות החוחים שתי רעות עושין שחת להם בעצמם מבחינת החוחים הדוחקים אותם וגם גורמים לבורא עולם להשפיע לצר הצורר אותם והוא יתברך בעצמו עם כח המלובש בבחי' המעיקים לוחם עמם עם ישראל בכדי לקרבם ולהעמידם על דרך הטוב וכנרמז בפסוק ה' ילחם לכם במצרים כלומר ה' בעצמו עם כחו המלובש בפרעה ועבדיו הוא הלוחם לכם וכזה נרמז ג"כ מה שיסד הפייטן ביוצר שביעי של פסח ובצורריהם נלחם האל כלומר מי הלוחם להם לישראל ונותן כח לצורריהם לעמוד נגדם נלחם האל בעצמו ונמצא הקב"ה בעצמו נלחם עם עם קרובו ישראל ואיך לא יחרדו ויפחדו ויעטו כמעיל בשתם בני ישראל אשר למיעוט הכרתם והתרפם מתורה ועבודה הם הגורמים ככה שהקב"ה כ"י בעצמו מתלבש בבחי' צורריהם להעיק להם ובכל צרתם לו צר ומעתה תשכיל להבין איך שושנת העמקים היא נאה משושנת בין החוחים וגמר אומר הכתוב כי ראה מה אתה גורם כן רעיתי בין הבנות השכינה נקרא אחותי רעיתי צריך להתלבש בין הבנות הן הנה בחינת הקליפות שנקרא רק נוקבין בחינת מקבלים ולא דכורין והכל בסבתכם כיין שאין לכם שכל ותבונה לעורר לבכם ממאור התורה כנזכר:

כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופירש"י מה התפוח הזה הכל בורחים הימנו לפי שאין לו צל כך ברחו כל האומות מעל הקב"ה במתן תורה אבל אני בצלו חמדתי וישבתי ולכאורה יש להבין כיון שאין לתפוח צל ולפיכך ברחו האומות הימנו א"כ איה אפוא הצל לעמו ישראל באומרו אבל אני בצלו חמדתי וישבתי והנראה על דרך דאיתא במדרש ה' צלך מה הצל אם אתה בוכה הוא בוכה נגדך ואם אתה שוחק יושב בשמים ישחק ג"כ נגדך כי באמת כלל זה מונח בידינו באתערותא דלתתא אתער לעילא ואין לך שום דבר בעולם אשר אנחנו בני ישראל מעוררים למטה שלא יתער דוגמתו בעולמות עליונים אם רע או טוב והנה מעלה מובחרת זאת חיבב אותנו הקב"ה להיות לנו לצל לעורר בהתעוררות התחתון התעוררות עליון כי חלק ה' עמו וכחם יפה בנענועם החבל קצה התחתון לנענע קצה חבל עליון בשרשו לאפוקי העכו"ם הצל עובר וחלף ואין כחם יפה לעורר דוגמתם להיות הקב"ה בחי' צל להם כאשר לעם קרובו ישראל וכדברי המדרש ה' צלך אם אתה בוכה הוא בוכה נגדך ואם אתה שוחק הוא שוחק נגדך אתה דייקא ולא העכו"ם הצל עובר מהם מאתו ית' ומאומה אין בידם לפעול בהתעוררותם דלתתא התעוררות צל עליון והנה זה הנאמר למעלה נוהג עתה אכן לעתיד כתיב אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' שגם בהם תתרבה ההשגה מגדולה ועד קטנם גדלות הבורא ב"ה וב"ש ועכ"ז יש הפרש גדול בין חלק ה' עמו ובין העכו"ם כי עם קרובו ישראל משיגין אותו ית' אפילו בהיותו לפעמים בסתר המדריגה ובהסתרת פנים בהתלבשות המעיקים ממקרי ופגעי הזמנים עכ"ז כחם יפה ויודעים ומבינים שגם שם יש התלבשות אלהות ואדרבא מניה וביה לוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא ונאמנה את אל רוחם לעובדו ביראה לערך בחינת ההתלבשות כאשר כבר קדם לנו מזה כמה פעמים ולכן אינם בורחים ומתפרדים מאתו יתברך ובטוח לבם בצל יוצרם כי גבר עליהם חסדו אפילו בהראות להם בחינה גבורה גם שם מלובש חסד אל העודפות עליהם וכ"ז נעדרה מעובדי כו"ם גם עתה וגם לעתיד וכאשר יתבאר לנו לקמן פ"ה אנה פנה דודך ונבקשנו עמך עמכם דייקא יתכן לנו לדעת ולבקש פנימו המאירים בסתר המדריגות אבל מהם ובהם נעדר זה השכל להשיג ככה ולכן בורחים הימנו כיון שאין להם צל זה כאשר עם ישראל לחסות בצלו יתברך כמדובר ומעתה בין תבין אשר לפניך כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים ומ"א התפוח הזה מוסב על הקדוש ב"ה הכל בורחים הימנו לפי שאין לו צל כך ברחו האומות מעל הקדוש ב"ה כמדובר נעדרים מעוצם השגת ישראל חלק ה' אפילו בהיותו בסתר המדריגות לחסות בצילו כי ה' צילו של ישראל דייקא ולא צל העכו"ם כמבואר ולזה גמר אומר אבל אני מוסב על עם קרובו בצלו חמדתי וישבתי כי ה' צלך דייקא כנזכר ודו"ק:

יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה ופרש"י למה היו דומין באותה שעה ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיקי הסלעים והיה הנחש נושף בה תכנס לפנים הרי הנחש תצא לחוץ הרי הנץ אמר לה הקב"ה הראיני את מראיך את כשרון פעולתך למי את פונה בעת צרה. והנראה להבין הענין כי אנו אומרים בכל יום הודו לה' קראו בשמו וגו' ויש לכוין כי הנה באמת כל מעשיות ומקרי ופגעי הזמנים הקורות לאדם אם יש בו מדעת קונו נותן דעתו לזה להבין ולהשכיל בהאיך אנפין נתראה ונדמה אליו הבורא ב"ה באמצעות התלבשות מדותיו לדעת איך לקרותו בשם משמותיו וכינויו הקדושים וכשפועל אתו עמו חסדים נקרא אל וכשפועל אתו רחמנות נקרא רחום וכדומה שארית הכינוים והשמות שיוכל האדם להשיג מחשבתו הניכרת מצד מעשיו ובעשות ככה איש המשכיל אז אין נגרע מעבודתו שום דבר בעולם כי הכל שייך אל העבודה זו תפלה לדעת איך להוציא שמות וכינוים מפיו וא"ל הודו לה' הכתוב מזהיר ומצוה לאישי ישראלים להודות ולהלל אותו יתברך תמיד בלתי הפסק ואם תאמר שהוא מהנמנע שיוכל האדם אשר בעפר יסודו ומורכב מד' יסודות ומוכרח בצרכיותיו הגשמים לאכול ולשתות ושארית תענוגות בני אדם להודות ולהלל תמיד בלי הפסק כי הרבה מונעים יש לו לאדם המערבבים מחשבותיו מתעריבות מחשבות מין מצרכיותיו המרובים ובלתי אפשרי להיות תמיד בדביקות ובהתלהבות ע"ז בעצה יגיד קראו בשמו כלומר עשה זאת ותנצל בני ממחשבות זרות ומעורבת כל דבר הניסה אליך תקרא בשמו של הקב"ה היינו לדעת איך נדמה הבורא אליך באמצעות זה הדבר הכל בכדי לקרותו באחת משמותיו וכנויו התלבשות הדבר הקרה לך וכאמור. ולהבינך עוד את הענין עיין מה דאיתא בשל"ה ביאור הכתוב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה ופירש לכן מדמה הכתוב דמות היושב על הכשר למראה דמות האדם להיות שאין מי יכול להשיג השגות אלהות כ"א אדם אשר נודע בשביל נשמות ישראל היתה עיקר תכלית הבריאה וכמאמרם ישראל עלו במחשבה להבראות והכל בכדי שיתפשט אלהותו והשגתו בעולמו באמצעות נשמות הצדיקים ולכי זה הצריך להצמצם את עוצם בהירתו והתפשטות אורותיו בדמות קומת אדם הגשמי ותכונתו שיוכלו להשיג אותו ית' מדמותם וצלמם כי בצלם אלהים עשה את האדם הגם שאין למעלה שום דמיון וציור ותמונה ואפילו תמונת אות ח"ו כנודע עכ"ז כדי לשבר האוזן מכנין אותו יתברך כ"י בתואר יד ורגל ושאר כינוים הגשמים ולהיות שהשגתו בעולמו הוא האדם מראה ומדמה א"ע כ"י בדמות אדם והנה בתחלה עלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר וכמו שזכרנו במקום אחר בשם המגיד זללה"ה אדם הראשון גבוה מארץ עד לרקיע וביאר להיותו כל כך בהזדככות ובהירות כוחו יפה לחבר שמיימיות עם ארציות לעשות הכל בהתקשרות ובהתלהבות אל יתברך וכיון שחטא נתמעט קומתו והכוונה ולא יכול הקב"ה לגלות התפשטות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר ועיין במקום אחר שהרחבנו ביאור ותוכן הדברים שבלתי אפשרי לגלות ולפרסם אלהותו ית' באמצעות קומת האדם כ"א במטהר ומקדש מלא קומתו מראש עד עקב להשראות אלהות על פרטי אבריו להיות קומה שלמה ולא יהא אבר אחד נפרד מהבורא ב"ה ובכלם יהיה שלם ונקי ממום ואזי יוכל להיות התגלות באמצעות מלא קומתו כאשר עלה ברצונו הפשוט להאיר בזה העולם מאורותיו בצלם אדם הראשון. ומעתה תבין יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה אפי' יונתי כנוי לשכינה היינו נ"ק ואורותיו הבהירים השוכנים במדריגות הנמוכים והקב"ה נדמה ונראה לבריות בהסתרת פנים באמצעות מעיקים ממקרי ופגעי הזמנים וזהו יונתי בחגוי הסלע ובסתר המדרגה עכ"ז לבם נכון עמו להיות מחשבתם דבוקה וקשורה אליו יתברך כי ה' צדיק יבחן למי הוא פונה בפנימיות מחשבתם כשניסה דבר אליו וכמו שהשמים רש"י בדבריו הקדושים למה היו דומין באותה שעה וכו' והיה הנחש נושף בה הוא היצה"ר הוא הנחש הנושך בעק"ב המורה מדרגות התחתונים כמוזכר לנו פ"ה ויבא יעקב שלם יו"ד עקב ואם לאו פרח יו"ד מיניה וכדין אשתאר עקב ואתקיים ואתה תשופנו עקב יש לו לנחש הוא היצה"ר לנשוף במדריגותיו הנמוכים ע"ש באורך וזהו עיקר הנסיון שהקב"ה בא עם בריותיו היעמדו בקיומם וצדקתם עומדת להם לעשות אפי' צרכיותם הגשמיות ואפי' במקריותיו אשר לא טובים למי הוא פונה מחשבתו להשיג מזה רוממות אלהותו ולדעת איך לקרותו בכנויו כנזכר הודו לה' קראו בשמו וזאת עיקר תורת האדם בעה"ז להבין ולהשכיל עשות מעשה אפילו כשהקב"ה נדמה ונראה אליו בסתר המדרגה כנזכר וזהו יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה כנזכר ודוק ותבין וגמר אומר הראיני את מראיך השמעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה ולכאורה קשה שפת יתר למה נותן טעם לדבריו כי קולך ערב ומראיך נאוה בודאי אם לא היה קול ערב ומראה נאוה לא ביקש כזאת הקב"ה מכ"י להראות מראהו וקולו כיון שאין בה ממש ולא תואר ולא מראה ונראהו ונחמדהו בתמיה וע"פ הצעה שהקדמנו יתפרש ע"נ כי להיות דמות הכסא כמראה אדם כנ"ל ואדם צדיק בארץ מעותד להשיג ולגלות באמצעות מלא קומתו ותכונת אבריו היותו עולם קטן ומבשרו יכול לחזות אלוה כנודע וכאשר עלה ברצונו הפשוט ע"י קומת אדה"ר כמדובר ולזאת ביקש הקב"ה מעם קרובו ישראל כאב את בן ירצה הראיני את מראיך כלומר זאת היא עיקר עבודתך בעה"ז שאני אתראה באמצעות תכונת מלא קומתך וזהו הראיני דייקא את כלומר עם מראיך ומלא קומתך תראה לגלות אותי והתפשטות השגתי בעולמי כנאמר על דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה וכן באזהרה בא השמעיני את קולך עם קולך שאתה מרים בתורה ותפלה אל תחוש להראות יופיך בעיני הבריות שאתה נאה דורש ונאה מתפלל כ"א עיקר מגמתך בהוציאך דבור לפני אלהים שאני אשמע בקולך והיינו באמצעות הוצאות הדבור לפני אלהים במחשבה טהורה ונקיה בלתי ערבוב מ"ז תבנה ותכונן צירוף שם הוי"ה ב"ה כנזכר למעלה באריכות ע"ש ולזה גמר אומר כי קולך ערב כלומר אם יש לך השכל ומדע לקשור הקול ו' והדבור ה' אל החכמה י' ובינה ה' אזי תועלתך גדולה ומעולה ביתרון אור וזהו קולך ערב באופן הנזכר בודאי מראיך נאוה ג"כ ע"ד הכתוב חכמת אדם תאיר פניו החכמה והמדע שיכול לקשור אל בחינת קול ודבור לבנות ולכונן צירוף שם הוי"ה להוציא דבור לפני אלהים ניכר זאת על פניו להיות תואר פנים וקומה שלימה להשראת אלהות אשר באמצעות מלא קומתו נתראה ונתגלה קומה עליונה ובתנאי הקודם למעשה שכל עצמו ומגמתו בתורה ותפלה ופרטי מעשיו אפילו הגשמים להראות מראה עליונה ולהשמיע אותו ית' עם מראהו וקולו הערב כנזכר ודו"ק:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי והקשה בזוהר במשכבי מהראוי לכתוב ולא על משכבי ודרש בזוהר שנאמר על בחינת היחוד שהוא בגלות הנקרא לילה והוא תרעומות השכינה כ"י על העדר היחוד ע"ש לפי עומק עניינו. והנראה לפי ענינינו וקט שכלנו כי עינינו הרואות רבות בני עמינו אפילו כשרוצים לגשת אל עבודת הקודש אזי לבם חסר ואינם יודעים בעצמם לאן מחשבתם פונה על ימין או על שמאל ואינם יודעים מה המה חסירים בעבודת הבורא וזאת הגורמת העדר תיקונם ועיקר העבודה שבלב זו תפלה ג"כ חסר מהם כי אינם יודעים על מה להתפלל ולשאול לפניו יתברך לתקן למלא חסרונם ע"כ מה מאוד צריך האדם להשכיל עשות דרכיו בחכמה ודעת ואל יפנה מחשבתו מרוממות אלהותו יתברך אפילו כמעט רגע מעבודת הבורא יתברך ולהתבונן תמיד לשקול בפלס מאזני שכלו איך הוא מרוחק עתה מהתלהבות הבורא ומשוקע בחצונים כפי העת והשעה ולפעמים יראה ויבין בחינה אחרת איך שהוא מרוחק מהבורא ב"ה בשנותו את טעמו וריחו בבחינה אחרת מלפני אביו שבשמים כ"ז היא חובת גברא לכלכל דבריו במשפט וכמו שמרגיש בעצמו חסרונו ומיצר את נפשו על שנותו את טעמו לפני אבי מלך שבשמים כמ"כ יקרב א"ע אליו יתברך בתחנה ותפלה לשאול על נפשו למלא חסרונו ויתן לו לב טהור לעובדו באמת ותמים ולדעת איך יתקן מה שפגם ומה שלבו היה חסר עד הנה מול זה בא הרמז בכתוב על משכבי בלילות כלומר על בחינת היחודים וצרופים שעשית בקליפות וחיצונים בקשתי כלומר לזאת עיקר בקשתי את שאהבה נפשי שאדע בעצמי מה אהבה נפשי וכנ"ל שיש לך אנשים כאלה שאינם יודעים בעצמם מה שאהבה נפשם בעניני עבודתם את הבורא ברוך הוא ולזה רמז שלמה המלך עליו השלום מוסר השכל נגד חסירי לב בקשתי ולא מצאתי כנזכר שאינו יודע מה לבו חסר ומל מה יתפלל וישאל לפניו יתברך. ואסובבה בעיר ידוע מאמרם ז"ל עיר זה הגוף הנה עיר קטנה לראות ולחפש במלא קומתו אם הוא מוכן ומוכשר להשראת אלהות ואל ימצא מום ממגע נכרים אפילו באחת מהנה מפרטי איבריו ויאבד טובה הרבה היינו שיגרש שכן טוב השוכן בקומתו כי משכן ה' המה בני ישראל וכל אשר בו מום לא יקרב אינו יכול לקרב א"ע אליו יתברך ואחרי השתדלותו והתאמצו לחפש ולבדוק מלא קומתו לבל יראה ולבל ימצא שום מדה מגונה משבעה תועבות אזי יתכן לו באמת לקרב אליו יתברך ולהשרות אלהות בקרבו לזה גמר אומר יגעתי עד שמצאתי את שאהבה נפשי כללות האלף בית שאהבה נפשי והיינו לתקן ולהעלות האותיות שעשיתי עמהם צירופים בעוסקו בצורכי הגשמיים כי זאת תורת האדם בתורה ותפלה כאשר דברנו מזה כמה פעמים ורמז בדבריו הקדושים לדעת מה יעשה ישראל אחר היגיעה וטרחא ובא באמת על השגה אמיתית מה היה לבו טהר בעיקר העבודה אל יתן דומה לנפשו וירפה א"ע אפי' מעט רגע כ"א יעורר לבו בקרבו לענות בה כל ימי חייו וזה אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמו ואל חדר הורתי כלומר זאת היא עבודתי מאז עד עולם לאחוז במדה זאת מה שהיה תחלה חסר וכמעט שעברתי מהם על דעת קוני ומעתה אחזתיו ולא ארפנו עד שאעלה ואגביה אותה אל השורש מרוה שבתה וזהו בית אמי ודאי עולם הבינה ואל חדר הורתי היינו מקום שהיה תחילה בסוד הריון ובין והבין הדברים:

או יאמר על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו' בזאת יבחון האדם אם הוא מקושר עם פנימית מחשבותיו אל הבורא ברוך הוא כי על הרוב תועה בה האדם ומדמה בנפשו כאילו חושב תמיד מרוממות עוצם יכולתו יתברך אכן אם יסתכל במאוד מאוד על בחינת עצמו ידע נאמנה לא כן מחשבותיו כי לא מחשבות יתברך מחשבותיו הכל עבור צרכיותיו הגשמים ולבו חסר עיקר עבודה לדבק מחשבותיו בלי הפסק אליו ית' ואם נפשך לדעת אם האמת אתך תוכל לדעת זאת ולבחון את נפשך וזה נסיון גדול לכל איש הישראלי בעת ששוכב על מטתו ונתעורר משנתו לאן פונה מחשבתו במשקל ראשון וזה הבחי' אם נופל במחשבתו מחשבות של משא ומתן ושאר צרכיותיו הגשמים מסתמא לבו חסר וריקן מכל טוב ומחשבותיו מעורבות מהבלי עולם ושטותו הנוהג בה ויבין מזה פחיתת ערכו וגנות מדותיו לאפוקי מי שיש לו נשמה טהורה תיכף שנתעורר משנתו מחשבה קדומה העלה על רוחו ודעתו לחשוב מרוממות אלהות מול זה בא הרמז על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כלומר משם אני יכול להשכיל ולדעת בחינת נפשי לאן פונה אם למחשבות קדושות או להיפך ומשם אוכל לדעת את שאהבה נפשי אמנם לא ניתן דברים הנזכר כי אם לאישים המשכילים יראים ושלמים ורוח אלקים בקרבם נשמור א"ע מכיעור והדומה וממחשבות חוץ יתכן להם באמת לבחון את נפשם ממשכבם בלילות לאפוקי רבות בני עמינו אינם יודעים בין ימינם לשמאלם ולהוטים ובהולים על ממונם וחשוקיהם כסף וזהב ובמעט רגע נופלות לו כמה וכמה מחשבות ואינו יודע בעצמו במה יאחזנו ובמה ירפנו ואפילו כשנופלת לו לפעמים מחשבה טהורה ורוצה לשוב אל קונו לבו חסור תבונה ואינו יודע האיך ומה וכלל זה נקוט אם אדם יסתכל על פרטי מחשבותיו יראה ויבין איך שברגע א' נופלת לו כמה בחינת מחשבות שונים זמ"ז וידע נאמנה שכל בחי' מחשבה היא קומה בפ"ע הנמשכת ממדה ידוע או ממדת החסד או מגבורה או התפארת כי מהבנין ולמטה נמשכים בחי' תענוגי בני אדם שנתפשטו מרום המעלות עד מדריגות הנמוכים ולהורות נתן בלב כל חכם לב לעשות מעשהו בחכמה ודעת להעלות התחלקות התענוגים אשר ממקום קדוש יהלכו כי לכלם יש להם מקום מוצא בזי"ה וזאת תורת האדם להעלותם לשורשם ומקורם כמבואר לנו כמה פעמים והן המה מחשבות בני אדם אכן לפחיתות ערכו ומיעוט הכרתו מעורבים מחשבותיו ממ"ז ולבו חסר ליתן עצות לנפשו באיזה מהם יאחז דרכו ולא יעזוב מחשבה זאת וא"ל על משכבי בלילות כי תיבת משכב מתיחס בלשון יחוד וכמו דאיתא בזוהר שדרש פ"ז ע"ש מוסב על השכינה מתרעמת על העדר היחוד שהוא בגלות ולדרכינו יתפרש כי הנה דניאל אמר רעיונך על משכבך סליקו וא"ל להיות שהאדם יוצא לפעלו ולעבודתו עד ערב ולהוט ובהול אחרי מותרות ומתאוה תאוה כל היום ובורא שכוח מלוח לבו לכן אפי' כשרוצה להתפלל או ללמוד אינו יכול כי אותן מחשבות זרות עומדים נגד פניו באמצע תורה ותפלה ומערבבים מחשבתו ודביקתו וזהו רעיונך היינו רעיון לבות בני אדם מה שחושבים כל היום מעניני צרכיות על משכבך סליקו אפי' בעת שרוצים לעשות יחוד בתורה ותפלה שזה נקרא שכיבה כמו דאיתא בזוהר שכיבה בכל אתר לעיילא בה ציורא דכ"ב אתוון סלקין אותן המחשבות ומבלבלין מחשבתך הקדושים ונשאר שקוע שם בשטותו כמקדם וזהו הרמז על משכבי בלילות כלומר להיות שבחי' המשכב המורה יחוד עדיין בגלות ובחשכה כלילה וזה הגורמת בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו כלומר אפילו כשאני רוצה לבקש את שאהבה נפשי ולהדבק מחשבתי לאל איננו יכול להמציא ולאחוז במחשבה קדושה כי רבים מונעים יש מתערובות מחשבות חוץ מבחי' הצירופים שעשה בחיצונים כנאמר אל זה אומר אקומה נא ואסובבה בעיר וגו' וחז"ל דרשו עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים ויש לרמוז ג"כ שהכתוב מורה דרך הנכונה אם האדם אינו יודע בעצמו מה שהוא חסר ובאיזה ממחשבותיו יאחז ואל ירפנו יתחיל לתקן מלא קומתו מראש ועד עקב וזהו עצה היעוצה אקומה נא ואסובבה בעיר זה הגוף שנקרא עיר קטנה אסובבה אותו מראש עד עקב לדעת באיזה אבר מרמ"ח אבריו הוא מרוחק מעבודת הבורא ובאיזה אבר הוא נפרד ונוטה לסט"א והספרים נתנו עצה וסימן בראות אדם שהתאוה גוברת עליו באחת מן המדות המגונות יותר ידע נאמנה שבשביל זאת נברא בעוה"ז לתקן מה שעיות בגלגול ראשון ואחרי זאת שבוחן ומסבב מלא קומתו להשכיל לדעת על מה אתא להאי עלמא שפילא לתקן ומרגיש בעצמו באיזה מהן התאוה תאוה וגוברת יאחז במעוז שכלו לתקן זאת ולא ירפנו וזה הנרמז בכתוב אקומה נא ואסובבה בעיר זה הגוף כנ"ל עד שמצאתי את שאהבה נפשי לדעת מה לתקן אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי יובן ע"ד ששמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר אשר בדרך כלל כל פרטי מחשבות אדם אפי' המה אלפי אלפים עכ"ז אינם בדרך כלל כ"א שבעה מחשבות הנמשכים מז' י"ה וכשאדם מתבונן על פרטי מחשבותיו ומשכיל לדעת מאיזה מדה נמשכה זאת המחשבה החיצונית שנפלה ע"י השבירה לקליפות ועתה רצונה שהוא יעלה ויגביה לשורשה עצה היעוצה שיכוון את השם עם הניקוד השייך לאותה מדה דרך משל אם נופל לו במחשבתו אהבת ניאוף נמשכת ממדת החסד למעלה ענ"ג ולמטה ננ"ע יכוין בפנימיות מחשבתו שם של חסד בניקוד סגול וכדומה שארית המדות ובזה נאות לו להעלותן ולהמתיקן בשורשן באמצעות השמית עם הנקודות וזה מרומז כאן אחזתיו את המ"ז ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי היינו להעלות למרום שבתם אשר היה שם אהלם בתחילה באמצעות כיון השמות עם הנקודות ואל חדר הורתי מאיזה מקום נמשך שהיה שם בסוד ההריון ודוק בזה כי הוא כלל גדול בעבודת הבורא והשם ברחמיו יורינו דרך עבודתו מעתה ועד עולם אמן:

מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל יובן ע"ד ששמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר ענין איכות עליות תפלתינו שודאי התפלה אינה עולה בגשמיות כמו שהאדם מוציא מפיו כ"א כמו העשן עולה והוא רק רעיתא יר האדם בהתעוררות והתלהבות אל ומי שעיני שכל לו יראה אשר כללות התפלות כשעולים אינם כ"א כמו עשן העולה רק רעותא ורצון ונראה לרמוז דברי קדשו בכתוב זה מי זאת עולה מן המדבר תורה ותפלה אל תדמי בנפשך כמו שאתה מוציא הדבור לפני אלהים כמו כן עולה למעלה בגשמיותו לא כן הדברים כ"א פנימיות המחשבה שמשים רצונו בהאותיות בהתעוררות דחילו ורחימו זאת הוא העולה ואם נעדר ממנו בחי' רעותא כ"א מוציא אותיות וצירופי תיבות בלא רעותא א"כ מה יעלה לזה רומז הכתוב אם נפשך לדעת מי זאת עולה מן בחינת דבורי תפלה שאתה מוציא לפני אלהים היא רק כתמרות עשן רעותא רוחניות כמו עשן העולה מלהבת אש אמנם בזה הרעותא כלולים בה ריבוי מחשבותיו הטהורים מאהבה ויראה והתפארת וכללות המדות שישנם בקדימת מחשבתו עד עת בא דברו כאשר הארכנו מזה במקום אחר אשר מתחילת התעוררות המחשבה עד בחי' הדבור מוכרח להיות עשרה מדריגות ע"ש. ותבין ולזה גמר אומר מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל ירצה להורות הגם שבחינת הרעותא העולה כמו עשן הוא כללות אחדות אחד עכ"ז מקטרת משמעו ל' קשר ויחוד כלולים ומיוחדים בה הרבה מיני בשמים המורים על בחי' המדות המכונים בשם מור ולבונה מכל אבקת רוכל המורים כללות מדריגות כלם ואז עולה מן המדבר כתמרות עשן ומכלל הן אתה שומע לאו ואינו עולה מן המדבר ומוציא אותיות וצרופי תיבות בחינת עשן כי בלא דחילו ורחימו האותיות אינם פורחים לעילא ע"כ הרואה יראה להכניס כללות מדותיו הקדושים בהוציא דבור לפני אלהים מקטרת מור ולבונה וגו' ואז טוב לו בזה ובבא ודו"ק:

הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד ופירש"י קלוס הזה דוגמת קלוס אשה הנאהבת לחתן מבפנים לקישורייך שערך נאה ומבהיק כצוהר ולבנונית וגו' כי יעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם. צמתך פירש"י ל' דבר המצמצם השיער שלא יפריח לצאת. ולהבין זאת נראה בהקדם מה דאיתא יעקב אבינו תקע אהלו בהר ולבן תקע אהלו בהר הגלעד פי' הדברים כל קליפיות של לבן תקע אותם וקנה מקומם בהר הגלעד וכבר זכרנו כמה פעמים אשר כל עובדותיו של יעקב אבינו מה עשה אצל לבן כל עצמו לברר אותיות התורה ונ"ק שהיו משוקעים אצל לבן עיין למעלה ותמלא צמאונך והנה מעשיות הכתובים בתורה נוקב והולך ועדיין לא פסק שיש לכל או"א מישראל בחי' לבן ועשו וכו' וזאת תורת האדם עודו בחיים חיותו בעוה"ז חובת גברא לתקן מלא קומתו לבלתי ילכד בלבן שלו ועשו ובלק ובלתם וכדומה פרטי מעשיות הכתובים בתורתינו הקדושה ישנם בכל אדם ובכל זמן עד ביאת הגואל ב"ב כל עצמו ומגמתו בתורה ותפלה ומעשה המצות לברר וללבן נ"ק ואותיות התורה המלובשים בבחינת הרע העומד נגדו ואז מקבל הקב"ה תוספת תענוג ביתרון אור ויתרון שאת יותר מאם לא היה בחינת רע בעולם לפתות ולמשוך האדם לזנות אחריהם ולכן כללות האומות נקראים אצלו יתברך בחינת שערות כנזכר בזוהר שדרש על פסוק איש כי ימרט ראשו ע"ש ולעתיד אין צורך בהם ויבטלו ממציאות מכל וכל כיון שנגמר עצמות התענוג שעלה ברצונו הפשוט לקבל מעם קרובו ישראל בהיות הכרתם חזקה לברר נ"ק ואורות עליונים המלובשים במדריגות התחתונים והנמוכים והם נקראים ג"כ בחינת שערות המורים על מותרי מוחין היינו תוספת תענוג המגיע אליו יתברך באמצעותם וזהו כוונת הכתוב הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך ופירש"י לפנים לקשורייך ירצה לרמוז לפנים מבחי' התקשרות היינו בהיות הכרתם עצומה וחזקה לעורר לבם בקרבם אל התורה ועבודה לדבק אליו יתברך עם פנימיות של כל המדרגות היינו אותיות התורה ונצוצות קדושות המלובשים בפנימיותם להעלות ולהגביה לשורש בודאי יפה עיניך ובהירה ונאהבת לחתן עם שערות נאה המורה מותרי מוחין המבהיקים כצוהר ולבנונות וזהו שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד ר"ל שערך המורה בחינת מותרי מוחין שנתפשטו אורות עליונים למדריגות הנמוכים כגון אכילה ושתיה ושינה ומשא ומתן גם הם נאים ומבהיקים להיותם בהתקשרות והתלהבות אל כנזכר לפנים מקישורייך ללבן ולברר פנימיות שבכל דבר הבאה לכלל בריאה בעשות מלאכתם הקודש הכל בהתקשרות אזי כחם יפה ולברר וללבן נצוצות קדושות ואותיות התורה השורה בפנימיותם ואפשר לומר שלזה העמיק רש"י בדברי קדשו כי יעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם ולהיות שמו המורה שחיבר היו"ד בחינות החכמה אל מדריגות התחתונים המכונה בשם עקב ואז נעשה יעקב שלים ובאמצעות מעשיהו הזך שחיבר החכמה אל פרטי עובדותיו כוחו יפה להוציא אותיות ונצוצות קדושות המלובשים בלבן וכל הקליפות שתקע לבן בהר הגלעד ורצה להרע את יעקב ובניו לעמוד לשטן לו מרע וגלש מעליו ומזרעו אחריו לבלתי יתנו שום בחינת אחיזה במלא קומתו מראש עד עקב מקליפות לבן וכן צוה לבניו אחריו מדור דורים עד ביאת משיחנו זאת תהיה עיקר עבודתם כי האבות סימן לבניהם ללבן ולברר אפי' מותרי מוחין המורים על בחינת שערות לקדש עצמם אפילו במותר להם כמעשה יעקב ובניו ולזה פירש"י צמתך לשון דבר המצמצם השיער שלא יפריח לצאת כלומר זאת תורת האדם לצמצם בחינת שערות המורים מותרי מוחין לבלתי יאחז בהם שום מגע נכרי מז' תועבות וזה נקרא צמצום השיער לבלתי יפריחו לצאת חוץ לגבול והבן הענין כי עמוק ודו"ק:

שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכולה אין בהם ופירש"י אף קילוס זה בלשון נוי אשה שניך דקות ולבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים הברורות משאר הצאן הוא הדבר אשר דברתי שזהו קילוס נוי כנסת ישראל בהיות משכילים ומטיבים לכת בדרך המלך לעשות פרטי מעשיהם אפי' הגשמיות מעניני צרכיותם המוכרחים בהם מעשיהם הכל בחכמה והתקשרות כנזכר ואפי' לעת האוכל כוונתם ומגמתם להוציא אותיות התורה המלובש בלחמם ומימם ופרטי מאכל שלהם כנודע למביני מדע כוונת האכילה ושתיה ומה מרמזים ל"ב שינים וטחינתם וזהו שיניך הטוחנות מאכל גם כן גבוה ורמה לבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים מוסב על עם סגולה הכינוי בשם רחל הברורות משאר הצאן הן המה בעוצם הכרתם וכוונתם כחם יפה לברור הטוב משאר צאן המורה אומות העולם לברר מהם כל טוב בהיות כן מעשיהם טובים מעיד הכתוב תועלתם דולה ומעולה ומורה באצבע שעלו מן הרחצה כלומר ר באים לרחוץ א"ע מכיעור והומה גנות מדותיהם יש להם עלייה מן הרחצה כי ממציאים בבחי' מלא קומתם אך טוב ואין בהם שום מגע נכרים מגנות מדותיהם ההפכיים ולזה גמר אומר על בחינת עליה מן הרחצה כיון שכלם מתאימות ל' מתום מכף רגל עד הראש כלה מתום ושכולה אין בהם שום שכול ומום אין בהם מרוע מדות הפכיים ונאמר הדוגמא הזו על שם גבורי ישראל הגוברים ביצרם הכורתים ואוכלים אויביהם בשיניהם סביבותם ולא זרו ח"ו מתאותם ואדרבא מבררים כל טוב שבקומת הסטרא אחרא עד שנתרוקנו לבלתי ישאר ברכה ויבאו ימים המקווים לנו ב"ב אמן סלה:

כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה יש לפרש מוסר השכל אזהרה לצדיק לעשות לפיו מחסום לכפול שמירתו מלהוציא דבור שאין הגון כי בחינת שפתים של אדם בחינתם כמו חוט השני אשר חכמי' הגידו שהוא סימן מובהק אם נתלבן בידוע שנתכפרו עונותיהם של ישראל ואם לאו לא כמו כן שפתים הכל תולה במוציא דיבה לרעה או לטובה גורם ככה בעולמות עליונים כאשר נדבר מזה אי"ה לקמן אשר מאוד ומאוד יחרד האיש וילפת שלפעמים נכרז איזה כרוז למעלה ולא נגמר לצאת לידי פעולה כי אם באמצעות דבורי התחתונים כמו דאיתא בזוהר ואם כן מה מאד צריך המשכיל לשמור פיו ולשונו שלא להוציא משפה ולחוץ כי אם דברי זכות ולא חוב ח"ו בכדי שלא יגרום הנ"ל ומעתה תבין רמז הכתוב אשר בעצה יגיד ובאזהרה כיון שכן אשר כחוט השני שפתותיך כמדובר א"כ מאד צריך לשמור פיך ולשונך ומדברך דבורים היוצאים יהיה נאוה רק דברי זכות ודו"ק:

שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים ופירש"י שני שדיך המניקים אותך זה משה ואהרן הרועים את צאנם בשושנה ומדריכים אותם בדרך נוחה וישרה להבין הענין עיין בדרוש פסח שם הרחבנו ביאור איך יציאת מצרים תחתון תולה ביצ"מ העליונה כל התורה בכלל ומצותיה והמועדים אשר דבר משה לבני ישראל הכל תולה ביצ"מ עליונה והשתלשלות המצרים עד עולם עשיה להיות מיצר רע לעומת מיצר הקדושה ובהעדר זאת לא נתן לנו את התורה שיקבל שעשועים מעם קרובו ישראל כיון שאין בחינת רע בעולם וכבר נודע מספרים כמו שיש התחלקות הגבולים גבול הקדושה וגבול הרשע כמו כן בגבול הקדושה גופא מוכרח להיות ג"כ שתי בחינות אל חסד וגבורה מדות שונות זה מזה והכל בחכמה עשה כי כן גזרה חכמתו לקבל עם קרובו ישראל תוספת תענוג שמגיע אליו יתברך מפרטות דעות כל אחד ואחד מישראל שאין דעתם דומה זה לזה וכל איש הישראלי עובד אותו יתברך לערך מדתו ועוצם הכרתו אם במדות האהבה או יראה וכדומה לערך אחיזת נשמתו במדות הקדושים והם הם העושין רצונו של מקום לבריאת העולמות כמוזכר למעלה בדרוש של פסח בשם המגיד זללה"ה בגלל אבות שעשו רצונך כלומר הם עשו רצונך לברוא העולם בשבילם וכשרון צדקותם ע"ש וזהו שני שדיך ופירש"י המניקין אותך זה משה ואהרן ידוע עבודת אהרן בכהונה גדולה מדת החשד ומשה רבינו בחי' לוי מדת גבורה שני שדים אלו תואמי צביה משמעו לשון רצון כלומר שתי מדותיה בחינת חו"ג מתאימים ומשלימים רצונו יתברך בבריאת עולמות באמצעות התחלקות מדותם ועובדותיהם התולה במדותיהם השונים זה מזה ניתוסף אצלו ית' תוספת תענוג והן המה מניקים ומשפיעים לרעות את צאנם צאן ישראל הרועים בשושנים לשון שינוי כלומר מדריכים אותם בדרך נוחה וישרה כל אחד ואחד יאחז דרכו לילך בדרך המלך לערך מדתו ואחיזת נשמתו וזה עצם התענוג שצפה הקב"ה לקבל מכם ישראל שאין דעתם דומה זה לזה ונמצא כל או"א מישראל גורם בחינת תענוג פרטי אליו יתברך ודוק:

אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי ר"ת "אתי "מלבנון "תבאי אמ"ת להבין ע"ד דאיתא בכוונת "תהלה לדוד ע"ה בגי' אמת לחתום את המלכות בחותם אמת ודבריו עמוקים ומי יכול לעמוד על סודו ונתבאר לנו באורך במקום אחר ותוכן הדברים החיוב מוטל על כל אחד מישראל הרוצה לגשת אל עבודת הקודש זו תפלה טרם הוציא דבור לפני אלהים יראה לקשור הקול והדיבור אל קדימת המחשבה ואז נקרא דבור והדיבור אמת ואם לאו נקרא לשון רמי"ה רם י"ה הסתלקות החכמה ובינה ב' אותיות י"ה מקולו דבור המורים שתי אותיות ו"ה ועושה פירוד בין הדבקים ובמה נאות לאדם לבוא למדריגה מעולה כזה כי אם בהקדם לו טרם בואו לעסוק בתורה ותפלה בעוסקו בצרכיותיו הגשמיות גם שם ידבק פנימיות מחשבתו אליו יתברך והכתוב רומז יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ירצה להורות דרך שלא ייגע אדם א"ע לרדוף אחרי מותרות להרבות הון מהבל ויאבד טובה הרבה שהיה יכול להרוויח בטוב הצפון לצדיקים וזהו יגיע כפיך שאתה מייגע א"ע במזונות צרכי ביתך עכ"פ אל תרדוף אחר מותרות כ"א די סיפוקך להיות לך מה לאכול להשיב נפש לקיום הגוף בעשותך ככה אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב ליהנות מרב טוב הצפון לצדיקים וזאת תורת האדם אפי' בהשתדלות ההכרח שבלתי אפשרי זולתו גם שם יעשה בתחתון וירמוז בעליון להעלות התפשטות אותיות התורה ונ"ק המלובשים במדריגות הנמוכים הן המה איברי השכינה השוכנת שם להחיותם וחובת גברא לבלתי תת התפשטות עד לקליפות כ"א תיכף שרואה ומשיג שיש שם אותיות התורה ונ"ק יעלה ויגביה לשורשו והיינו בלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא ומעורר לבו בקרבו להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה והיינו האותיות שראה והשיג בעוסקו בצורכי גופו יחתום אותם לבלתי יתפשטו בחצונים כ"א יעשה עמהם צירופי תיבות בתפלה וזה נקרא חיתם את המלכות הן המה אברי השכינה השוכנת בכללות המדריגה חותם אותם ומעלם ומגביהם לשורשם אשר היה שם אהלם בתחלה ותועלתו גדולה בהוציא דבור של תורה ותפלה מוציא אותיות שלימות מלאים כל טוב מקדימת המחשבה כאשר ביארנו למעלה רמז ובחרושת אבן למלאות פי' חרשת משמעו לשון מחשבה החורשת תמיד בלתי הפסק ומזהירו הכתוב לקשט מחשבותיו וכל רעיון לבו ומחשבתו כ"א אבן למלאות איך להכניס מלוי והארה באותיות הנקרא אבנים מקדימת המחשבה ואיתא בזוהר שדרש ע"פ אתי מלבנון כלה קול מדבר לדבור אתי תוליך מלבנון מלובן עליון כלה מורה לבחינת הדבור אתי מלבנון תבואי להורות שאל יהיה פירוד בין שני אותיות י"ה משני אותיות ו"ה רק להמשיך הקול והדבור ממש שוה מלובן עליון וראה גם ראה האיך שהעמיק רש"י בדברי קדשו אתי מלבנון תבואי כשתגלו מלבנון זה המורה לובן עליון קדימת המחשבה אתי תבואי ממש שוה ולא כתיב אתי ללבנון תבואי לומר משעת יציאתכם מכאן עד שעת ביאתכם כאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבואו אני עמכם רמז לקדמת המחשבה עם הקול ודבור ואם לאו לשונו לשון רמי"ה רם י"ה לא דבור אמת ומעתה אם עיני שכל לך תשכיל לדעת מאמרם ז"ל כל האומר תהלה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולכאורה מינדע בעי ולאיזה כיוון בחרו דוקא בתהלה לדוד מכל תפלות דוד בן ישי וע"פ דברינו הנאמרים באמת יתפרש שפיר שהעמיקו בדבריהם לשלול אמירה להדיוט האומר דבוריו משפה ולחוץ ומחשבותיו משוטטים בהבלי עולם בודאי אפילו אמר יאמר מאה פעמים ביום תהלה לדוד כו' תועלתו מעט אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם למרום כ"א ע"ד דאיתא בכוונת תהלה בגימטריא אמ"ת עם הכולל לחתום את המלכות בחינת הדבור כידוע מלשון כנוי לעולם הדבור לחתום פרטי דיבוריו אפילו בעוסקו בצרכי גופו בחותם אמת כמבואר ואז תפלתי עולה יפה גם כן לחתום את הדיבור בחותם אמת להיות הקול ודבור מקושר בקשר אמיץ וחזק להחכמה ובינה וזה נקרא דבור של אמת ולא לשון רמיה כנזכר ואתה תחזה ביאור הכתוב אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי כדברי הזוהר קול מדבר לדבור כנזכר להוציא דבור של אמת לפני אלהים באותיות מלאים כל טוב מהארה עליונה וזהו הרמז אמ"ת נוטריקון "אתי "מלבנון "תבואי להורות האמור לחתום את הדבור הכינוי לכלה הכלולה בחי' דבור בחותם אמ"ת כמדובר ותעלה תפלתו לנחת לפניו יתברך אמן סלה:

לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך ופירש"י לבבתני משכת את לבי אליך כו' וכן באחת ענק מצורוניך באחת מרבידי ענקי קשוטיך הם תכשיטי מצוה שישראל מצויינים בהם. ויש לפרש כי הנה יש ב' בחינת עינים חוש ראות הגשמי וגם יש זכות הראות וכן בחוש השמע יש גם כן שני בחינת חוש השמע הגשמי שאינו יכול לשמוע כי אם בפשוט ואותן האנשים המקדשים ומטהרים פרטי חושיהם אל הבורא ב"ה כחם יפה לשמוע באזניהם הגשמים אפילו מדבר איש אל רעהו מענייני משא ומתן שומעים בהם דברי תורה ומוסר ועיין למעלה שביארנו מאמר נעים זמירות ישראל. אזנים כרית לי ופירש"י ז"ל עשית אותם חלולים לשמוע בהם דברי תורה ולכאורה למה הוציא את עצמו מן הכלל לומר אזנים כרית לי דייקא לשלול זולתו ומי האיש שלא יהיה לו אזנים חלולים כמוהו כמוהם כולם שוים לטובה ואפילו קטן שבקטנים יש לו אזנים חלולים ותוכן הדברים כי רבות בני עמינו כאשר ניסה דבר אליהם לשמוע נשארה שקוע לשם ונעדר מהם החכמה והמדע ליתן עצות לנפשם לעבוד עבודתם גם עם אלו הדבורים כי אין לך דבור בעולם שלא יהא שם אותיות התורה וקול קורא בדבור המון עם פנו דרך לה' כמוזכר אמנם להיותם נעדרים מהשכיל אוטם אזנם סבת פרידתם מדביקותם אל הבורא לאפוקי רבים וגם שלמים אשר חכמת אלהים בקרבם ויראת אלהים נגד פניהם תמיד אזניהם חלולים לשמוע בהם רק דברי תורה ולזה רמז דוד המלך עליו השלום ללמד לאדם דעת לעשות כמעשהו ואמר על בחינתו אזנים כרית לי וכדברי רש"י עשית אותם חלולים ירצה אזנים רוחנים כרית לי בתוך אזנים הגשמיים ובאוזן הגשמי שומע דבורים הפשוטים ובאזנים החלולים הרוחנים שומע בהם דברי תורה אפילו מדבורי המון עם ושפיר אמר אזנים כרית לי דייקא כי לא כל אדם זוכה לזה כי אם אחר השתדלות רב ומקדש את פרטי חושיו אליו יתברך והנה מזה ידמה המשכיל שאר החושים חוש הראות עניינו ג"כ ע"ד הנזכר יש שני בחינות וכבר ביארנו למעלה מה שאמר הנביא שאו מרום עיניכם וכו' ע"ש ותוכן הדברים שהוכיח על פניהם שישאו ויגביהו יהו בחינת עיוניהם לבלתי יסתכלו בגשמיות הדברים כי אם אלהות המלובש בכלל המדרגות כולם שבאו לכלל בריאה בכולם יש אותיות התורה ונ"ק כי באורייתא אם אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל דבר בעולם המושכים להם חיות ולזה בא הנביא לצוותם ולהזהירם בטוב אל כל מקום שיתנו עיניהם לראות ישאו בחינת עיונם היינו לבלתי יסתכלו כי אם על דברים הרמים אלהות המלובש שם וזהו שאו מרום עיניכם כמדובר ובעצה יגיד הנביא לבלתי יתנו בני ישראל רפיון בעבודת הבורא להיות האדם מוכרח במעשיו הגשמיות לאכול ולשתות ושאר פרטי צרכי הגוף שבלתי אפשרי זולתם המוכרח לקיום הגוף ולפעמים יצא האדם לפעלו ולעבודתו עכ"ז יהיה לבו נכון עמו לבלתי ירפה את עצמו עם פנימיות מחשבתו מדביקות הבורא ב"ה באופן המבואר ונוסף עוד תועלת גדול לזכי הראות כי מי שטח מראות עיניו התלבשות אלהות כ"א רואה הפשוט בגשמיותם יכול לבוא לידי עבירה ח"ו בהסתכלו על מקום מגונה וכיעור בלא מתכוין כי אין זה ברשותו של אדם ונשאר שקוע לשם כיון שנבער מדעת קונו ליתן עצות לנפשו שלא לחנם אירע לו כזה הלא הכל בהשגחה פרטיות מאתו ית' ובכוונה לאיזה תועלת נפשו נזדמן לו כזה לתקן עניינו והוא בכסילותו כיון שטח עיניו מראות מקלקל במקום שהיה לו לתקן ואדרבא יוכל לבא לידי עבירה ח"ו לאפוקי אנשים אשר עיני שכל להם גם שמתרמי להם בלתי מתכוין לראות איזה דבר כיעור ומגונה רואים בזכות ראותם רק אלהות המלובש שם ולפעמים לתקן מזה את אשר חטאו על נפשם ויוכלו לדעת ולהשכיל מדה כנגד מדה ממקריותם ופגעים הקורה להם כאשר ביארנו מזה בכמה מקומות ובזה תולה בנין קומת השכינה וקשוטיה התולה בהתעוררות התחתונים. ומעתה נחזור לענין לבבתני אחותי כלה וכדברי רש"י ז"ל משכת את לבי אליך ירצה להיות לבי ונפשי דבוקה ברוממותך בכל שעה ורגע כמדובר בלתי שום הפסק אמנם יאמר נא ישראל שהיא מהנמנע כי הרבה מונעים וסבות יש בעולם המערבבים ומבלבלים מחשבות אדם מסבת מקרי ופגעי הזמנים והסתכלות לפעמים בלתי מתכוון על דבר מכוער וכדומה ואיך יכול להיות תמיד במדריגה כזה ע"ז גמר אומר ובעצה יגיד במה נאות לו לאדם לבא למדריגה מעולה וגבוה כזה היינו לבבתני באחת מעיניך כלומר אמת הוא שמשכת את לבי אליך ובלתי אפשרי כי אם באחת מעיניך אחת משתי אלה בחינת עינים המדובר היינו לראות ולהסתכל בחוש עין הגשמי הדבר כפשוטה ובפנימיות מחשבתו יתן עינו למרום לראות רוחניות המלובש שם מאותיות התורה ונצוצות קדושות הם אברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות כלם ונתפשט מרום המעלות והראה לו הקדוש ב"ה ככה בכדי שגם משם יעלה ויגביה אברי השכינה בהסתכלו בעין השכל ושיעור הכתוב לבבתני משכת את לבי אליך ובמה באחת מעיניך היינו בעין הרוחני ולא בעין הגשמי באחד ענק מצורוניך כלומר ובזה נאות לו לעשות בחינת קשוטין לשכינה. ולזה העמיק רש"י בדברי קדשו באחת מרבידי ענקי קשוטיך הם תכשיטי מצוה שישראל מצויינין בה אשר כחם יפה לעשות אפילו ממדריגות כאלו ענקי קשוטין הם תכשיטי מצוה כנזכר ודוק ותבין:

שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים ופירש"י שלחיך ארץ יבשה קרויה בית השלחין וצריך להשקותה תמיד ושדה בית הבעל יפה הימנה וכאן קילס יובש שלחייך הרי הן מלאין כל טוב כפרדס רמונים וטרם נבא לביאור נקדים משנה דאבות. הוא היה אומר אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד נראה בכאן בא התנא להעיר לבות בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון להוכיח על פניהם אהבת איש לרעהו לבל יתפרדו איש מאחיו בשנאה הטמונה בלב כאשר נתרבה עתה בעונינו הרבים שכיח זה ביותר ואם אפשר לו לדון את חבירו לכף חובה אפילו עונש נפש אינו רואה חובה לעצמו לאשום את נפשו על גנות רוע מדותיו בעשות ככה ואדרבא שמחת הכסיל זה עושה כאלו אין רואה ואין שומע לומר שפתינו אתנו מי אדון לנו וכאשר עינינו הרואות רבים הם המתפרצים ולא ידעו עשות נכוחה ועון השנאה צפונה וטמונה ודן ידין איש את רעהו בפניו ושלא בפניו בשוט לשונם ומורא לא יעלה על ראשם שיעטו כמעיל בשתם אפי' אם האמת אתם לדון את אשר הרבה לפשוע נגדם עכ"ז מי יודע בזרעו אחריו אפשר בנים יולדו להם צדיקים וחכמים ונמצא מחייבים את ראשם למלכות ומי לנו גדול ממשה רבינו עליו השלום בהרגו את המצרי הסכיל עשות ונתחייב גלות הגם שרבותינו ז"ל נתעוררו ודרשו על פסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר ולכן הרגו כאלו אין שום חטא בא על ידי הריגת המצרי עכ"ז מצינו להאר"י זלה"ה וז"ל משה הרג המצרי קודם זמנו יחטא בזה ונתחייב גלות כמ"ש ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה אותיות מש"ה עכ"ל ואיך לא יחרדו ויפחדו וירתעו לאחוריהם אנשים פחותי ערך כערכינו המלאים מלא בושה וכלימה ומכף רגל עד הראש אין בהם מתום ועכ"ז מלא לבי איש את רעהו לחוב בפניו ושלא בפניו ואפי' על פרוטה אחת ונוסף וע"ז אפילו נדמה לו שהאמת אתו אשר הרע לו לקחת נפשו וממונו על כל פנים אל תהי דן אותו לבדו כי את כל אשר לו ובניו ובני בניו אתו והם לא הרעו לעשות כלום ואם האיש מש"ר עליו השלום אשר עינים לו לראות למרחוק שאין עתיד לצאת מן המצרי שום זרע על כל זה נתחייב גלות פשיטא וקל וחומר בן קל וחומר פחותי ערך כמונו למלאות לבינו להרע לאחינו כי אם אדרבא ואדרבא כל מה שאפשר לצדד ולמצא איזה זכות מצוה רבה לדחות מעליו בשתי ידים את השנאה ולהגדיל את האהבה. מול דברינו אלה בא התנא להזהיר אל תהי דן יחידי כלומר שום אדם מישראל אסור לך לדון אותו יחידי ומאד מאד הוי מתבונן בשכלך מה אתה גורם כי לא לו לבדו אתה דן ומדמה בנפשך שאתה רק אותו יחידי דן והטעות נגד פניך כי באמת גם לו וגם לזרעו אחריו עד דור דורות המה צועקים ותעל שועתם אל האלהים ולזה גמר התנא בדבריו שאין דן יחידי אלא אחד ומיוחד הוא הקדוש ברוך הוא לו נאה ויאה לדון את האדם יחידי כי עיני ה' המה משוטטים לראות למרחוק את העתיד לצאת ממנו ומבני בניו אחריו ולא אתה ולכן הזהר והשמר ולא יעלה על הלב לעולם ועתה נחזור לענין שלחיך פרדס רמונים. כי אנו מצינו שהצדיקים נקראים שופר ונראה לתת טעם לשבח למה נקרא הצדיק שופר עש"ה שם האחת שפרה ושם השנית פועה שם האחת שפרה על שם שמשפרת את הולד והיינו הצדיק הוא המשפר ומיפה את מי שאין בו דעה והרי הוא כעולל ויונק המלוכלך ומתועב מעונות שדש בעקביו ולא ידע לכת יושר כיון שנבער מדעת קונו בא הצדיק ומשפר ומיפה אותו מכל לכלוך וצואה ושופר רומז לבינה עולם התשובה גם כן מטעם שהיא האם הרוחצת צואת בניה וימין פשוטה לקבל שבים ומי שרוצה לגשת אל העבודה פנימה להזהיר ולצוות את בני ישראל לקרב לבות בני האדם אל הבורא ב"ה מחויב לקנות בעצמו בחינה זאת למצוא לכל אחד ואחד מישראל צד זכות וטובה ואזי יתכן לו לקרב לבות בני אדם לתורה ועבודה ויש לכנותו בשם שופר על שם שמשפר את הולד כמדובר ואפשר לרמוז בכתוב "שלחיך "פרדס "רמונים ר"ת שפר להורות את האמור מי שרוצה לשפר לבות בני אדם לקרבם אל התורה ועבודה חובת גברא לקנות בעצמו זאת המדה המעולה לראות רק זכות וטובת לישראל וזהו 'שלחיך 'פרדס 'רמונים ופירש"י ארץ יבשה קרויה בית השלחין וצריך להשקותה תמיד כנוי לפחותי הערך ההולכים בחושך ואין נוגה להם ולא טעמו עדיין מאורות התורה המה מכונים בשם ארץ יבשה הצריכים להשקותם תמיד מימיו של תורה להאיר להם דרך אשר ישכון אור ולכן רומז בדבריו ושדה בית הבעל יפה הימנה בודאי מי שהוא שדה בית הבעל רומז לבעל תורה ויש לו אחיזה בשדה של חקל תפוחין בודאי יפה ויפה הימנה של בית השלחין שלא ראו עדיין מאורות מימיהם וגמר אומר בדברי רש"י וכאן קילס יובש שלחייך הרי הן מלאים כל טוב כפרדס רמונים והכוונה כאשר חכמים הגידו על פסוק כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנים שבך מלאים מצות כרמון כל זה צריך איש הנלבב המכונה בשם שופר למצוא רק דברי זכות אפילו להריקנים שבישראל אל יתנו עיניהם להרע כי אם להטיב ולזכות כאלו נתנו ריח טוב מכל מיני בשמים ואז נאות לו לכנותו בשם שופר לשפר מעשיהם הנלוים אליו באמת וכזה אפשר לרמוז אשר חכמים הגידו על היצר הרע לצדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה להם כחוט השערה ירצה לצדיקים התמימים במעשיהם כנרמז למעלה נדמה להם כל אחד ואחד מישראל אפילו המנוצח מיצר הרע והוא קל שבקלים והרבה לעשות רע על כל זה לרוב צדקותם וצד תמותם עומדת להם לראות רק דברי זכות וזה נרמז בתיבת כה"ר נוטריקון "כפלח "הרמון "רקתך אפילו הריקנים נדמה בעיניהם כאלו הם מלאים מצות כרמון ואינם מסתכלין על צד הרע הוא היצר הרע כי אם אדרבא היצר הרע נדמה להם כהר כמדובר ולהיפך פך לרשעים שאינם מצדדים למצוא בכל אחד ואחד מישראל איזה זכות כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון מחליפין טוב ברע אינם נותנין עיניהם להסתכל כ"א איזה חובה ואפילו נדנוד עבירה גדולה בעיניו להתפאר בקלון חבירו וכדומה מגנות רוע המדות וזהו מכת הרשעים ונדמה להם כל או"א מישראל רק כחוט השערה היינו צד הזכות ממעשי מצותיו ולימוד תורה ותפלה זה מקטין ונותן גרעון בצד הטובה כאלו רק כחוט השערה וכל מה שאפשר לו למצוא איזה חובה הוא גדולה ורבה לפניו וכבר רמזנו בפתיחת דברינו מה שהזהיר התנא אל תהי דן את אדם מישראל יחידי שאין דן יחידי אלא אחד יחיד ומיוחד אמן סלה עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת ופירש"י נאות כעיני יונים וכן מקלס המשורר עיני דודי כשהוא מביט על אפיקי מים דומות לנוי עיני יונים הכוונה כי הנה כתיב עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם ולכאורה איך הורשה לנו לכנות אליו ית' עינים גשמים ואזנים הלא אסור לכנות אפילו ציור אות ונקודה ופשיטא תמונת אברים והנכון להיות שתכלית הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות בכדי שיתפשט אלהותו ואדנותו ית' לכן דברה תורה בלשון בני אדם לשבר האוזן מה שיכול לשמוע והעין לראות ולהיות האדם הוא עיקר הממשיך עליו השגחתו ית' לראות אליו בעין חמלה וכן הצדיקים האמיתים שהקב"ה מתאוה לתפלתם ובאדם הגשמי כלי האוזן מוכן לשמוע דברי תורה וכלי העין מוכן לראות לכן אנו מכנים השגחתו ית' המשגיח לרחם על בריותיו ובחי' מה ששומע תפלתן של צדיקים בשם אוזן ועין הגם שאין לתאר אצלו יתברך כלי אוזן ועין על כל זה מפאת המקבלים הם הצדיקים הממשיכין על עצמם שתי אלה אלו אנו מכנים תואר כלי הראות והשמע מצידם ולזה רומז הכתוב עיני ה' כלומר מה שאנו מכנים ומתארים אצלו יתברך עיני ה' הוא רק מפאת הצדיקים הממשיכין עליהם להשגיח עליהם בעין חמלה וכן מה שאנו מכנים לומר אזני ה' הוא מצד הצדיקים המכינים א"ע לקראת אלהים בתפלה וממשיכין עליהם שהקב"ה ישמע תפלתם ולכן מכנים אליו ית' אזנים מצד הצדיקים ולא מצד עצמותו חלילה וחס לומר ככה כי אם להיות באדם הגשמי שתי כלים אלו עינים ואזנים מוכנים לראות ולשמוע מתארים ג"כ בבורא עולם בכדי לשבר האוזן מה שיכולה לשמוע ומבשרי אחזה אלוה והנשמע מהנ"ל שהכל תולה בהתעוררות התחתונים ככה מעוררים למעלה לתאר אליו יתברך תואר לראות אם לטובה או להפכו ומעתה תבין הפסוק עיניו של הקב"ה כיונים כינוי לעם הישראלי המכונים בשם יונים על אפיקי מים כנוי לחסדים כשרוצה להשגיח מכללא דרחמנא לרחם עם קרובו להשפיע להם מברכה עליונה תולה בהתעוררות התחתונים עם הקדוש הנקראים יונים ע"ד הנזכר עיני ה' אל צדיקים ולזה העמיק רש"י בדבריו הקדושים נאות כעיני יונים כלומר אם הם נאים ומקושטים בכשרון מעשיהם הטובים ככה ממשיכין עליהם עיני דודים להביט להם בעין חמלה וזהו עיני דודי כשהוא מביט על אפיקי מים להשפיע להם מחסדיו המכונים למים דומות לנוי עיני יונים כי מצידנו מתוארים אצלו יתברך כלי עינים ואזנים הכל בשבילנו כנזכר:

רוחצות בחלב יושבות על מלאת ופירש"י כמו אבני מלואים ומלאת בו מלואת אבן הכוונה כי הנה בודאי כשתחתונים מיישרים עובדותיהם ומתמידים בעבודתם יומם ולילה לעורר לבם בקרבם אל התורה ותפלה ממאור התורה אזי מה טוב ונעים אכן בהתרפם ומתרשלים מעבודת הבורא כבר זכרנו ודברנו מזה למעלה כמה פעמים הקב"ה שולח להם מעיקים ומפגעי הזמנים לדוחקם אל עבודתו בע"כ וכמוזכר במגילת אסתר שישן חוחים לעבדו ביראה וגם למעלה בענין כשושנה בין החוחים ואזי מטיבים בע"כ את מעשיהם ומעוררים את לבם להוציא דבור לפני אלהים להמשיך עליהם עיניו יתברך להשגיח בעין חמלה וזהו רוחצת עיני דודי בחלב נוטריקון "חוחים "לעבדו "ביראה ובסיבת החוחים רוחצת כ"י את עיניו להשגיח מכללא דרחמנא יושבת על מלאות משמעו לשון המתנה ועכבה כמו וישבו בקדש כלומר הקב"ה יושב ומצפה מתי יבאו בני ישראל להוציא דבור לפניו בתפלה באותיות מילואים מקדימת המחשבה בדו"ר וזהו יושבת על מלאות ולכן מביא רש"י כמו אבני מילואים האותיות נקראים אבני מלואים כמבואר לנו ודו"ק:

תוכן העניינים

אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה