אור המאיר· רבי זאב וולף מז'יטומיר
דרוש לראש השנה
הקדמונים זללה"ה נתנו סימן אריה שאג מי לא יירא מלת ארי"ה נוטריקון "אלול "ר"ה "יום כפור "הושענא רבה לב הנרדמים תרדמת הזמן להקיצם שלא ישנו שינת עולם מספר ימיהם החרוצים עלי אדמה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ובד' זמנים הנ"ל עת תשובת השנה וימי רצון מעני תקנת השבים אליו בכל לבם ורוחם ונפשם לתקן מה שפגמו בכל השנה וראוי לפשפש במעשיו להתחרט בחרטה גמורה בכדי שלא יכנס ביום הכסה יום חגינו כשהוא מתועב בגנות מדותיו והוא יום הדין הגדול והנורא ע"כ יעזוב דרכו לא טובה וירים ראש ליקום קדם מלכא מלך המשפט וימים אלו נקראים ימי רצון המ' יום שהיה משה רבינו בהר בימי רצון ואני נתתי טעם לשבח למה נקר' ימי רצון כי אין לך א' מישראל שלא יעורר לבו בקרבו עתה בחודש אלול ואם גם באלה לא שב בידוע שיצא מהכלל ואין לו חלק בין ישראל ונפשו לא מטוהרה ולהיות שעתה זמן תשובה לכל גדול וקטן שם הוא נמצאו נשלם רצון הבורא ב"ה שזה היה קדימת רצונו ב"ה וימים יצרו רק לעובדו ביראת הרוממות לשלול ימים זולתם שאין מעוררים בני ישראל לעבוד עבודת בוראם הן המה ימים שאין לו יתברך בהם חפץ ולא לכיון זה היתה הבריאה ולכן ימים אלו מר"ח אלול נק' ימי רצון ימים שעלו ברצונו יתב' כי כך עלה ברצונו הקדום ושמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר בדרך צחות זכור את בוראך וגו' עד אשר לא תחשך השמש והירח והככבים ונתן בהם סימנים לג' כתי בנ"א המחולקים בעת תשובתם כת ראשונה יראת אלהים נוגע על פניהם לעורר לבם בקרבם אל עבודת הבורא ב"ה מחמשה עשר באב ומתחילים להתענות וכדומה בתוספת עבודתם ומעלים בזכרונם אז אימת הדין ויראו האנשים כי הימים ממשמשין ובאין שעתיד ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודו יתברך כת ב' משלימים את שנתם שנה תמימה בלא תורה ועבודה ותשובה וישובו לערב ר"ה וביום הדין גופא בשומעם קול השופר צעק לבם בקול מר המלך הקדוש המלך המשפט ומתחרדים ומתפחדים מיום הדין הגדול והנורא ואזי צוחין ככלבין הב הב הב לן חיי הב לן מזונא סליחה וכפרה ומורך בלבבם לתהות על מעשיהם המגונים עוד יש לך כת הג' שפנו עורף ולא פנים גם באלה והמה מהעוברים ושבים בהושענא רבה שאז גמר הכתיבה והחתימה נתינת הפתקין ואז חרדים מיום המות באומרם ואם לא עכשיו אימתי ושלש סוגי כתי אנשים האלו מרומזים בכתוב וזכור את בוראך עד אשר לא תחשך השמש מורה חמשה עשר באב שאז תש כח השמש ואותיות דדין כאותיות דדין וזה מדבר מכת ראשונה היוצאים ראשונה למלכות והירח כאן מדבר מכת הב' המעוררים א"ע ביום הדין וכאשר חכמים הגידו איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וזה נרמז במלת והירח מוסב על הירח שהחודש נתכסה בו. והככבים מאן מדבר מהאנשים החוטאים על נפשותם ועוברים ואינם שבים עד הושענא רבה נרמז במלת כוכבים שאז מנהג העולם רואים על הכוכבים.
והנה עתה בזמן הזה רבים הם עמי הארץ ואינם משגיחים עכ"ז וגם בחמשה עשר באב שהוא אחת מהנה זמן תשובות השנה לא ניכר על פניהם מורא שמים ותוספת עבודה כאשר ראו עיני ולא זר בימים הראשונים בבואם עתים הללו כל או"א מהמתקדשים ומטהרים להכניס צוארם בעבודת אדוניהם ומלאה לבם לגשת ולקרב לתורתו ולעבודתו יתברך היה ניכר על פניהם יראת הבורא ברוך הוא ומוראם וחיתתם מוטלת על הבריות לא כן עתה איש לדרכו פנה ויפנו אליו יתברך עורף ולא פנים ואוי לאותה בושה וכלימה נוסף. על זה אפילו בר"ח אלול שאז נאמר ארי"ה שאג מי לא יירא ובוודאי ראוי לכל איש הישראלי לגשת אל עבודת הקודש פנימה רק ביראת אלהים כל היום מימים האלו בפחד ומורא מהדר גאונו בקומו לשפוט את הארץ כ"ז נשכח מלוח לבם והנביא מכריז ואומר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו מוסב על ימי אלול שתקנו לתקוע שופר למפטיר את העם לתשובה ומתמיה הכתוב היתקע שופר בעיר ואעפ"כ והעם לא יחרדו ואף גם בזה לא שם עד ה' א"כ במה יחרדו את לבם לאביהם שבשמים ושתי רעות עשו כי מהראוי כל השנה כולה מראשית השנה עד אחרית השנה לירא את ה' הנכבד והנורא ועל כל פנים אם הסכיל עשות מראשית השנה ראוי ליחרד לבו בקרבו באחרית שנה בחודש אלול שמכריזין בקול שופר לעורר לבבות הישנים גם באלה לא שבו עד ה' כי לא ידעו ולא יבינו ויתפשו במזימות זו חשבו כל השנה גם עתה לא סרו ודוד המלך ע"ה אמר הללוהו בתקע שופר כלומר מזהירים על העתיד ואם נבער מכם דעת אותו יתברך כל השנה להללו ולשבחו בשירות ותשבחות עכ"פ הללוהו אותו ית' עתה בתקע שופר בחודש אלול שנשמע קול השופר לעורר לב הנרדמים בתשובה וראוי להתלהב לעבודת הבורא ב"ה ואיתא בתיקונים בראשית יר"א שב"ת ונראה לרמז בדברי קדשו מלת שבת נוטריקון "תקעו "בחדש "שופר למפרע אותיות שב"ת וזהו בראשית כלומר מהראוי היתה לירא מלפניו יתברך מאז ומקדם מראשית השנה כמאמרם ז"ל בראשית ברא אלהים בשביל היראה הנקרא' ראשית ולכל הפחות יר"א שב"ת באחרית השנה חודש אלול שתוקעין בו שופר וזהו "תקעו "בחדש "שופר וכאמור:
או יאמר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ד"מ עיר שהעמידו צופה על מגדל גבוה לשמור העיר פן יבוא האויב ויכה אם על הבנים והנה הצופה עומד על משמרתו וכשרואה האויב מתקרב ובא אל העיר ירעים בקול קול עוז עצה וגבורה למלחמה לערוך מערכה שבא לשלול ולבוז וכשומעה קול דברים של הצופה אזי העשירים מתפחדים וייראו לנפשותם כי להיות כביר מצאו ידם ובתיהם מלא זהב וכסף ובגדים נאים ויראים פן יבוא האויב ויקח כל אשר להם ולא ישאר אחריו ברכה והנה מורא הנ"ל נוגע רק לעשירים ולא לאביונים אשר ביתו ריקן מכל ואין להם לפחד ולירא משוללות האויב כי לרש אין כל לקחת מאתו נמצא אם הצופה מכריז שמרו מהאויב ותולה הדבר בסבה אזי נתחלקים לשתי כתות העשירים מתפחדים והעניים כאשר המה מאז כן עתה וכנזכר לאפוקי כשהשומר עומד על משמרתו וקורא קול פשוט ואינו תולה מורא האויב בסבה ידוע כי אם מוציא קול מר אוי ואבוי הנה האויב מתקרב אל העיר אזי כללות העיר מתפחדים יחד עשיר ואביון מצעקת קול הכרוז כי בקול פשוט גם נפשות במשמע ח"ו ופן יבוא ויכה אם על הבנים וכולם שוים במורא כזה וילמוד מזה המוכיח בשער המזהיר ומצוה בטוב את עם הנלוים אליו הנה בוודאי אין אדם דומה לחבירו ומה שחסר זה לא חסר חבירו ועובדותיהם שונות זה מזה ואם יאמר המוכיח מוסר לקצת העם לערך בחינותם לא יטו אזנם אנשי זולתם כאמרם שהמה שלימים במדה זאת עם כן יאמר ויצוה בטוב הדבר אשר שוה לכולם ולכן תקנו הקדמונים לתקוע עתה בר"ח אלול קול פשוט השוה לכללות ישראל יחד עשיר ואביון כי בקול פשוט גם נפשות במשמע וכל או"א לערך בחינתו ככה מעורר לבו בקרבו ולזאת יחרד לב העם אפילו פחותי הערך העניים מתורה ומצות וחולים בטחונם על רוב עשרם עכ"פ ייראו לנפשותם פן משמעות הקול לנפשות ולזה רמז בתמיה מדבר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כלומר כיון הקול השופר הולך וחזק בקול פשוט וכולם שוים במוראו אפילו פחותי הערך המכונים בשם עם לא יחרדו בתמיה הנה שנים ראשונים היו טובים מאלה בהגיע ימים האדירים האלה עשו משמורים ומנדדים שינה מעיניהם כל הימים לרבות הלילות לפנות מחשבתם מהבלי הזמן להיות פנוים בפנימית מחשבתם לבלתי יאבדו חשבונם ביום הדין ומספר הימים לפניו ליתן דין וחשבון מפרטי ימיו ורגעיו משנה שעברה מה מעשהו בהם ולמה הוציא אותם שכל עצמם של הימים יצרו לעבוד בהם עבודת גבוה ולא לבטלה ח"ו להנאת תענוגות בנ"א אמרתי בדרך צחות על אותן האנשים הבאים אחריהם והולכים כקוף בפני אדם לעשות ג"כ משמורת ומנדדין שינה מעיניהם להיות להם תפארת מן האדם שגם מעבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות דאיתא בגמרא אית משמורה ברקיע ואית משמורה בארעא להורות שני בחי' משמורים הנזכר אישים המשכילים יראי אלהים משמרתם עומד ברקיע מורה שכליות ואית משמורת בארעא היינו משמורת המתפארים ומנשאים את נפשם במשמרותיהם משוקעים בארציות ובשאול תחתיות ואין לו ית' שום צד הנאה ממשמורים כאלה ואדרבה שצועק עליה ומקבל צער כביכול וכמאמרם ז"ל מלמד שהקב"ה יושב על כל משמר ומשמר ושואג כארי אוי שהחרבתי את ביתי ידוע צירופי אותיות נק' בתים ועל משמורים כאלו שואג כארי לומר שהחרבתי אותיותי ובתי' שקבעתי בפיהם ללא יועיל מוסר לא לקחו לעורר לבם בקרבם מצירופי אותיות והתיבות הצגים לפניהם אל עבודת הבורא ב"ה בתשובה שלימה לפניו טרם בא יום הדין והנורא והנה רבות בני עמינו לא ידעו ולא יבינו אל פעולות ה' ובמה נאוה להם לרצותו ולפייסו ומעונותיהם יתענו ועומדים על משמרתם לנדד שינה מעיניהם הנה בודאי גם מזה אל תנח ידך ומי יתן והיה לבבם זה כל השנה אמנם עכשיו צריך ביותר וזה דרך הישר אשר יבור לו האדם תכלית ועיקר התעניות ומשמורת הוא עד"ז מגודל טרדות פנות מחשבות מאימת הדין כל אוכל תתעב נפשו ואינו יכול לאכול וכן השינה מנודד מעיניו אפילו בהניח ראשו על כרים וכסתות לא חטפתו שינה והט למשל אזניך מלך בו"ד שנשא אחד מעבדיו ומהר בידו מדינה אחת לבלתי ירים איש את יד ורגל זולתו וכל כסף וזהב יביא לאוצר המלך והגביל זמן ליום הכסה בתשובת השנה יבא לביתו וצרור הכסף בידו ליתן לו חשבון מפרטי השנה וזה משפט המלך בהיות שלא עשה משמרת למשמרתו לשמר נזק המלך ואל יחסור כל בו יתחייב ראשו למלכות ואתה תחזה מה מעשה של איש שר ושופט שנשאו והגדילו המלך על המדינה כופל שמירתו לבלתי עשות היפך רצון המלך ויכלכל דבריו במשפט במדה ובמשקל שאל יוציא מעות אוצר המלך למותרות ולהנאת גופו אפי' פרוטה אחת וחש על היזק המלך יותר מהיזק עצמו מיראתו לפניו מעונש הנפש וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו לכן טרם שמוציא פרוטה להוצאותיו שוקל בפלס מאזני שכלו אם להוציא או לאו כי אח"כ ביום החשבון מהמעט נעשה הרבה וכזה נוהג כל השנה ובהגיע תור וזמן המוגבל יראתו ופחדו כפולה ומכופלת ויום ולילה לא ישבות מלערוך מחשבתו לסדר ספר חשבונו ולגודל טרדות ופנות מחשבתו אל עיון חשבונותיו אינו רעב ללחם וצמא למים ובלילה ההיא נדדה שינתו ואפי' עומדים לעד עיניו מעדני מלכים ומטה מוצעת בכל מיני כרים וכסתות יתעב נפשו בהם והם מגודל פחדו ומוראו מיום שיתן דין וחשבון וצריך להיות זך ונקי אחת אל אחת למצוא חשבון בלי שום טעות כראוי לפני כסא כבוד המלך והחי יתן אל לבו ללמוד קו"ח בן בנו של קו"ח עתה בימי הרצון מר"ח אלול עד יום הדין ל' יום בשנה חשוב שנה וימינו פשוטה לקבל שבים ועתה הוא זמן המוגבל מחשבונות של כללות השנה שעברה על מה הוציא פרטי ימיו ועתיו ורגעיו ומה עבודה עבד בהם את מלכו שעיקר כוונתו ית' ביצירת הימים והתחלקות העתים והחלקים בכדי לעבדו ית' בכל יום ויום ועת ושעה לפי מה שהיא ובזה כחם יפה להעלות התחלקות העתים למקום אחדותם להביאם לאוצר המלך מלכי המלכים ולהיפך כשמבלה עתיו ורגעיו רק לצרכיותיו הבהמיות ובורא עולם נשכח מלוח לבו נמצא מתחייב ראשו למלך שהוציא יומו ופרטי עתיו ורגעיו של הקב"ה הראוי להביא לאוצר המלך הוציא למותריו ולצרכיותיו ועתה אנה יוליך חרפתו וכלימה יכסה פניו ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא אפי' אם אין משפט מות לאיש הזה ובפרט אם אשם נפשו ח"ו וחייב ראשו למלכות ואם ישים לבו ורוחו ונפשו לסדר חשבונו להיות נקי וזך לפני כ"כ ית' בודאי כל אוכל יתעב נפשו וינדד שנת עיניו אפי' באינו מתענה ועומד על משמרתו ברית ה' בלילות כי פנימיות מחשבתו טרודה לעשות חשבון עם נפש עצמו וזהו תכלית של עונות נפשו ומשמורים לנהוג עתה בימי הרצון וכזה צום בחר ה' ולא לכוף כאגמון ראשו ולבו בל עמו לא באלה חפץ ה' כי אין מלה בלשונם ונכונה בפיהם ואתה תחזה מאישים פועלי און בהתרמי שנהגו איזה תענית ועשות צדקה אפילו מעט מהרבה שהיה ראוי לעשות אזי ליום הכסה יבא ביתו ומעיז פניו בפני בעל חובו לומר כתבנו לחיים כתבנו בספר פרנסה וכלכלה וכדומה מצרכיותיו המרובים ולא שת לבו לאשם את נפשו על עונותיו המרובים שפעל ועשה כל השנה ועתה נדמה בעיניו בפרוע חובותיו המרובים במעט צדקה שעשה או ענות נפשו בתענית אחת או שתים וילך בכח ההוא להעיז פניו לומר ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ולא השיב אמריו אל לבו איה איפוא התשובה התפלה הצדקה שהרבה עשות ועדיין לא פרע חובו אפילו מאלף ונמצא דובר שקרים לנגד עיניו יתברך ומהראוי כל או"א ישראל שנגע יראת אלהים נגד פניו בראותו שיום ה' הגדול והנורא ממשמש ובא לא פחות ל' יום קודם לפשפש מעשיו ולעלות זכרונו נגד פניו ממעשיו ותחבולותיו שפעל ועשה כל השנה וידע נאמנה אם צעדיו ומעלליו נשכחים ממנו הלא לה' לזכרון וגם להיו חציו שנונים שיוכל להוציא דבור לפני המלך המשפט ותשובה ותפלה וצדקה ירבה ואם לא קיים שלש אלה כל השנה כולה ישתדל על כל פנים עתה קודם ר"ה לקיים אפי' קצת בתשובה ותפלה וצדקה כראוי ונכון לו בכדי שלא יבוש מלהרים ראש לומר ותשובה ותפלה וצדקה ולבד מזה ידע אדם נאמנה תועלתו הגדולה והנשגבה שגורם עתה עם התשובה התפלה והצדקה לחלץ נפשו וכל העולם ממות ובא וראה מה דאיתא בספר רזא מהימנא שביאר ענין מחצית השקל ומהראוי לכתוב חצי השקל אכן בזה החצי שקל שנתנו כופר לנפשם עשו פירוד בין הדביקות בצירוף אותיות מ"ת ונעשה צירוף מחצית ודפח"ח:
ודוד המלך ע"ה רומז בנועם זמירותיו כי חלצת נפשי ממות נפשי בגימ' מ"ת ועם הכופר נפש שנותן ומכניס חצי בין אותיות מ"ת בזה חלצת נפשי ממות ובזה נרמז ג"כ בצירוף מתנות לאביונים בהיות אדם מרבה בצדקה מכניס שלש אותיות תנ"ו באמצע אותיות מ"ח ונעשה צירוף טוב מתנו"ת ובזה ניצל ממות והכתוב רומז בזה הולך בתום ילך בטח ירצה מי שלבו בטח באלהים ומקיים פתוח תפתח ואינו משגיח על חסרון כיס לומר כיון שיבזבז יותר מדאי לא ישאר אחריו ברכה לפרנסת אשתו ובניו כ"א אימץ לבבו בבטחון אזי הלוכו בתם כלומר מצירוף מ"ת עושה צירוף ת"ם ואז חלץ נפשו ממות ואפשר לרמז גם כן בדבריהם ת"ם משלם חצי נזק ופירש"י שהזיקה המיתה הכוונה ג"כ ע"ד האמור מי שהלוכו בתם להיפך מצירוף מ"ת צירוף ת"ס והיינו במעשה הצדקה שמכניס שלש אותיות חצי בין שתי אותיות מ"ת או שלש אותיות תנו ונתפרדה החבילה ונעשה צירוף מתנות אזי משלים חצי הנזק כאמור ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו מה שהזיקה המיתה להורות מקום מוצא נזק לאדם כי אין רע יורד משמים ומאין נמשך בחי' המיתה בעולם הנה נודע מספרים שהכל נמשך מאותן ז' המלכים שמתו ומשם נמשך כל מאורעות ומקריות מפגע הזמניים וצרופים אשר לא טובים והיה מעשה הצדקה שלום להפך מרעה לטובה ונעשים צרופים טובים כנזכר וזהו תם משלם חצי נזק ומאין נמשך הנזק בא רש"י לפרש מה שהזיקה המיתה הידועה ממיתת מלכין קדמאין ובמעשה הצדקה שלום יעשה לו שלום לו ולכל העולם עתה בראש השנה ושפיר יכול להרים ראש בלא בושת אנפין והקול עלה למרום ותשובה ותפלה וצדקה וגו' כיון שהכין את לבו לכל זאת מאשר חננו אלהים הן רב הן מעט ולבד שיכוין את לבו לשמים ואמנם יש תנאי עוד הקדם למעשה הצדקה אל יחזיק טובה לעצמו כאלו הוא הנותן והלא מי הצליח לו עושר ונכסים הכל מאת ה' היתה זאת הנותן לו כח לעשות חיל וחלק העני הניחה תחת ידו בפקדון וכבר עבר לפנינו מה שאנו אומרים בברכת המזון ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולכאורה המקבלים שכל מזונותם ופרנסתם מעותדת להם רק מידי בשר ודם ובלתי אל המון עם עיניהם וא"כ איך ימלא פיהם לומר ככה דבר שאינו כרצונם אמנם הכוונה בזה לבקש מאתו ית' לשלוח להם אנשים מהוגנים ויראת אלהים בלבבם לדעת נאמנה היות מתנותיהם שנותנים לאביונים לא הם הנותנים כ"א הבורא ב"ה המנהיג ומשגיח על בריותיו בעין חמלה הוא הנותן והמה אינם כי אם שלוחי מצוה ועושין שליחותו יתברך ולזה משפיכים שיחה לפני אל ואל תצריכנו לידי מתנת ב"ו כלומר שידמה בנפשם שהם הנותנים כ"א לידך המלאה וכו':
ורז"ל רמזו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה חמה הוא המשפיע ולבנה בחינת המקבל ועכ"ז לא נחשב אצל החמה להתפאר היות הוא המשפיע להאיר ולמלאות חסרון הלבנה כי כן עלה ברצונו הקדום בבריאת עולמו מרום המעלות עד מדריגה התחתונה הכל עד"ז כל עולה צריך לעילתו וגבוה מעל גבוה שומר ולכן לא ראה משמעו לשון חשיבות כמו רואה אני את דברי אדמון פגימתה של לבנה כנזכר נשמע מהנ"ל איך שיירא ויפחד לנפשו מלהוציא לצורך עצמו מזון וכסות וכדומה יותר מכדי הצורך ואולי ההוצאה יתירה הוא מחלק נעני הפקודה אצלו ונמצא מפרנס א"פ במזון העני שהיה ראוי ליתן ואפשר לומר בדרך צחות ל"ה נתעוררו חז"ל ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ונתעוררו שכל העולם ניזונים מצדקה והם ניזונים בזרוע כלומר כל העולם מוסב על פחותי הערך שאין ידם פתוחה להעניק עניים המה נזונים ומפרנסים א"ע בצדקה ממש הפקודה אצלם לצרכי העניים יתיר עליהם אבירי לב הרחוקים מצדקה של העניים ונזונים מזרוע ידם המגיע לחלקם לצורך עצמן ומעתה תשכיל לדעת אשר חכמים הגידו רשעים בחייהם קרויים מתים הכוונה ע"ד האמור תם משלם חצי נזק שהזיקה מיתה ומהפך מצרוף אותיות מ"ת באותיות תנו ונעשה מתנו"ת ואינו מפרנס א"ע כ"א בחלקו המגיע אליו דייקא ולא מצדקת העניים הפקודה תחת ידו וחלץ נפשו ממות לאפוקי הרשע הקופץ יד מלחונן דלים ומחיה א"ע מצדקה של עניים שישנה תחת ידו ונמצא לא הפך עדיין הצרוף ובמקומה עומדת וזהו הרשעים בחייהם שמחיים א"ע מפרסת עניים הפקודה תחת ידם קרויים מתים כיון שלא עשו ממ"ת ת"ס כמבואר ובזה קונים שם לעצמם לקרותם מת והצדיק נקרא איש חי בהכנסתו תנ"ו בין אותיות מ"ת וצד תמותו במקומו עומד לקרותו איש תם ודו"ק:
לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד. הכוונה ע"ד שבארנו פ"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב מי הראוי לקרותו איש הירא את ה' החפץ חיים לקרותו בשם לשלול הרשעים בחייהם קרויים מתים ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב כלומר כל עצמו בהתחננו על אריכת ימים ושנות חיים בעוה"ז כ"א לראות התגלות טוב עליון שנתגלה באמצעות המשך הזמניים ולא כרובן דעלמא השואלים אריכות ימים רק לראות טובות עצמם לבלות שנותם חיי הבל לא זה האיש החפץ חיים וזהו פ"ה כי עמך מקור חיים באורך נראה אור להיות מקור חיות האדם לקרותו בשם חי מי שאינו נפרד מהבורא ב"ה ומדבק פנימית מחשבתו בכל עת ורגע לרוממות אלהותו ראוי לקרותו בשם איש חי וזה כי עמך מוסב על הצדיק שהוא מקושר ומדובק בסוד פנימית מחשבתו כזה נקרא מקור חיים לשלול זולתו אינו נקרא חי ובאורך נראה אור כלומר אפי' בהשיג הצדיק אור התורה והמצות אינו תולה בבחי' עצמו להתהלל בחכמתו ותבונתו לראות במושכלות כ"א נפשו יודעת מאד שהכל מאת ה' היתה זאת והאור שרואה בתור' רואה בזה עם אורו יתב' שמאיר בנשמתו וזהו באורך דייקא נראה דייקא ותולה הכל בבורא ב"ה כי כן דרכי הצדיקים מקטינים עצמם נגד גדולתו יתברך וזאת הגורמת להם שאינם יראים ומתפחדים משום בריה בעולם כי משליכים א"ע עם רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם על ה' וכל העומד עליהם כאלו עומד לחלוק כביכול על ה' וזהו שרמז דוד המע"ה ה' אורי כלומר ידעתי נאמנה שאפי' באורי שאני רואה במושכלות ובפלאות התורה אינו שלי כ"א ה' הוא המאיר באורי כנזכר באורך נראה אור וישעי כלומר זה עיקר ישועתי ממי אירא ודאי וכן הכוונה ה' מעוז חיי בהיות עיקר מקור חיי לראות באמצעות הימים התגלות הוי"ה ב"ה שנתגלה באמצעות המשך הזמנים ממי אפחד ודאי כי האיש התמים אשר דרכו בכך אינו מרגיש מעצמו כלום מטוב עד רע ומגמתו בהם מה נעשה דוגמתה למעלה ולזה ישים כחו ונפשו כל הימים ולזה אמר בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו כי להמרעים נראה כאלו עמדו למעיק ולמיצר לעצמותי לאכול את בשרי הגשמי צרי ואויבי לי דייקא כך נראה בעיני המריעים ובאמת קריבתם הוא עלי למעלה ממני והן המה אויבי המלך מלכו של עולם כנזכר ולכן המה כשלו ונפלו בעזר אלוה העומדים עליו כמבואר: אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. הכוונה כי הנה יש לך בני אדם גם בני איש הנותנים שמחה בלבם להיות שאין אדם לעמוד נגדם להפליג בדברים וכל דרכו ישר בעיניהם ונראה להם כאלו עמדו ודאי בסוד ה' והאמת אתם כיון שמצא חן בעיני אלהים ואדם ואין בר פלוגתא אמנם יש דרך ישר לפני איש ואף על פי כן רבים עומדים עליו להפליגו עליו ואדרבא מזה נלמוד שדרכו בדרך המלך באמת והשטן עומד על ימינו לשטנו כי אין הכסיל הוא היצה"ר הנקרא מלך זקן וכסיל חפץ בתבונה ולכן עורך מלחמה נגדו והט למשל אזנך ההולך בדרך יחידי ונושא צרור אבנים בידו או נשא על כתפו שק מלא סובין אזי אין מקטרג ויכול להרחיק את הדרך כמה פרסאות ואין מורא לנגד עיניו לאפוקי ההולך בדרך יחידי וצרור הכסף בידו או אבנים טובות ומרגליות אזי דרכו בחזקת סכנה ורבים קמים עליו ונצבים על אם הדרכים לגזלו וליקח מהבא בידו ככה הענין ההולך בדרך המלך הקב"ה כל מה שהוא מטיב לכת בדרכי יושר וצרור הכסף בידו כי נכסף וגם כלתה נפשו לה' אזי השטן עומד על ימינו לשטנו וכאשר חכמים הגידו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ולזה רמז דוד המע"ה אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה מאישים המלעיגים הבאים בעצת היצה"ר אדרבא בזאת אני בוטח כלומר בזאת המלחמה אני בוטח מסתמא הלכתי והדרכתי יושר בדרך המלך באמת כנזכר:
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש כאן בא להורות עיקר עבודה זו תפלה ומובן ע"ד שבארתי פ"ה אתה כהן לעולם על דברתי אם רצונך להיות כהן לעולם מלת כהן כמשמעו לשון עובד לעבוד עבודת הבורא ב"ה לעולם בלתי הפסק לא יתכן לבא למעלה המובחרת כ"א בהיות כל מגמתך והתאמצך בתורה ובעבודה רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמך וזהו על דברתי מלכי צדק כלומר בשביל השכינה הכינוי בשם מלכי צדק ואזי תקנת כהונה עולמית בלתי הפסק ואתה תחזה בהיות עיקר מגמתו בהשפך שיחו בתפלה ותחנונים רק עבור גלות השכינה אזי אין לפניו כ"א שאלה אחת ואפילו בהקרה לפניו רבוי מאורעות ומקריות לא טובים עכ"ז רבוי שאלותיו ששואל מאתו ית' עליהם אינה כ"א שאלה אחת מה שמשיג בהם התלבשות איברי השכינה לזה משים מגמתו והתאמצו להעלותם לשורשם ואינו מרגיש מצורך עצמו כלום לאפוקי אם הוא מרגיש צרות עצמו הגשמיים בכל פרטי רבוי מאורעותיו ומקריותיו וכדומה שאלותיו המה ג"כ מרובים לערך חלקי הצער המגיע אליו מהם בכל שעה ורגע לזה בא הרמז אחת שאלתי מאת ה' כלומר אימתי שאלתי רק שאלה אחת אותה אבקש בהיות שאלתי ובקשתי עבור צרות השכינה אזי שאלתי רק אחת ולא רבוי שאלות והסבה כזה הכל נמשך להיות האדם תחת הזמן ורבוי תענוגים שיש בעולם מושלים עליו לכן אין עבודתו בשלימות כיון שעיקר אהבתו ויראתו תולה בדבר בקבלת פרס ובטל דבר בטלה אהבה והיראה לאפוקי אם עובד הקב"ה בין בטיבו ובין בעקו להיות שהוא ית' עיקרא ושרשא דכל עלמין ולית אתר פנוי מניה ולזה נתמלא בושה וכלימה ואינו מרגיש מצורך עצמו כלום כאלו עומד תמיד לפני המלך ובטל ממציאות ולבו ומחשבתו שם לצורך המלך עבודתו עומדת לו לעד ולעולמי עולמים כיון שאינו תלוי בדבר בקבלת פרס ותשלום גמול. וכנזכר לנו פ"ה יראת ה' טהורה עומדת לעד כלומר אם היראה היא טהורה וזכה מפני שם הוי"ה ב"ה עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא ערום ביראה בלי שום התלבשות בדבר וסבה בעולם יראה כזו עומדת לעד ואינה בטלה עולמית ולזה גמר אומר שבתי בבית ה' כל ימי חיי ואין עבודתי נפסקה עולמית:
או יאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ופירש"י שאתראה שם בכל בוקר ובוקר בכאן רמז דוד בתפלתו להיות הוא מובחר הנפש צדיק יסוד עולם וע"י יבקר הקב"ה לאתריה ויחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי הנה אנו אומרים בכל יום המחדש בטובו מעשה בראשית והנה ראשית הבריאה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם ישראל עלו במחשבה להבראות בשבילם את העולם וכאשר חכמים הגידו במי נמלך הקב"ה בבריאת העולם בנשמות הצדיקים שצפה התענוג והשעשועים שיקבל ממעשיהם הטובים זהו העלאות מ"נ לבריאה ראשונה וככה נוהג הענין מראשית הבריאה עד סוף כל הדורות בכל בוקר ובוקר כשרוצה לחדש עולמו צופה ומביט אם יש צדיק יסוד עולם לברוא בשבילו את העולם מחדש ולא כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לקנות לעצמו שם צדיק יסוד עולם כ"א מי שזוכה לחבר ג' בחי' עש"נ עולם שנה נפש המוטל על צי"ע לתקן ג' בחינות אלו להעלותם לשורשם ואתה מוצא בא"א כתיב ואברהם זקן בא בימים כלומר שתיקן בחי' שנה והעלה התחלקות הימים למקום אחדותם ובישי אבי דוד כתיב וישי זקן בא באנשים מורה היותו מובחר בחי' הנפש וכאשר נתעוררו חז"ל מלמד שיצא באוכלוסא. ובא באוכלוסא ודרש באוכלוסא תני אין אוכלסא פחות מששים רבוא והוא היה חכם הכולל שכלל תחת הרחבת דעתו כללות הדעת של ששים רבוא נפשות לקרבם אל עבודת הבורא ב"ה וזהו שדרשו שיצא באוכלוסא כלו' יצא מבחינתו לנטות מחשבתו לבחי' דעות האוכלוסא לכלול אותם תחת דעתו להעלות חלקי צרופיהם להבורא ב"ה ובזה לא אפשר רק למובחר הנפש ואז כחו יפה לצאת ולבא באוכלוסא להעלות צרופים למעלה לשלול זולתו תועלתו מעט ודרש באוכלוסא כלומר דרש את הבורא ב"ה באמצעות חלקי דעות ששים רבוא נפשות ישראל לזה יפה כח הבן מכח האב דוד בן ישי ביקש כזאת מהבורא ב"ה שהוא יהיה צדיק יסוד עולם בדורו ומובחר הנפש שע"י יחדש הקב"ה בכל יום תמיד מעשה בראשית ופתח דברו יאיר אחת שאלתי מאת ה' כנזכר לעיל ובא לפרש שיחתו שבתי בבית ה' מורה לתקן יתד במקום מובחר שבבחי' עולם היא נקודת ציון שממנה הושתת עולם ומובחר הנפש מרומז בעצמותו וזהו שבתי דייקא להיות מובחר הנפש בבית ה' מובחר העולם כל ימי חייו רומז למובחר הזמן יום שבו כלולים כללות הימים על דעת חז"ל שנתעוררו ע"פ ימים יוצרו ולו אחד בהם מוסב על יום שבת שהוא מרכז ז' ימי השבוע או יום כפור מרכז כללות השנה המובחר לסליחה וכפרה וזהו כל ימי חיי ומגמתי לחבר ולייחד ג' בחי' עש"ן המובחר שבהם בהתאספם יחד נעשה בחי' יחוד הכללי מרום המעלות עד מדריגה התחתונה ולזה גמר אומר לחזות בנועם ה' שאזכה לראות נועם עליון הנשפע על הוי"ה ב"ה מעולם הבינה ולבקר בהיכלו וכפירש"י ברוח קדשו שאתראה משם בכל בוקר ובוקר והכוונה אני אתראה בשכינה בכל בוקר כשהקב"ה רוצה לבקר לאתריה לחדש עולמו וצופה ומביט אם יש צדיק יסוד עולם לגרום התחדשות העולם בשבילו ובאמצעות כשרון פעולותיו שאני אהיה הגורם כל זאת ולזאת יחרד וילפת האיש ויעתק הלב ממקומו אם ככה נאמר בכל יום ויום החיוב מוטל להתבונן בפנימיות מחשבתו אם ראוי לחדש עולמו בשביל כשרון מעשיו פשיטא עתה בראש השנה שאז חוזר בודאי למציאות הראשון איך לא יחרד לבו בקרבו להיות בכלל נשמות הצדיקים לברוא בשבילו את העולם מחדש:
שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני. יובן ע"ד שבארתי מה שאנו אומרים המלך יעננו ביום קראנו לכאורה תמיה מה זה דייקא להיות העניה ביום הקריאה מה איכפת בהיות העניה ביום מחר ולפעמים עיקר השאלה ותחינ' לענותו בעת הצורך ויש מחר שהוא לאחר זמן בעת הצורך ולא באותו היום שעומד בתפילתו אמנם דבר גדול מרומז בכאן מה יאמר ומה ידבר האדם בהתחננו ועומד בתפלה ולכן נקרא תפלה לשון התחברות שיכול לחבר ולדבק פנימיות מחשבתו אליו יתברך באמצעות אותיות וצירופי תיבות שמוציא בתפלה ואם שגורה תפלתו בפיו ומוציא דיבור לפני אלהים בשלימות ובאחדות ראוי לקרותה בשם תפלה כשמה כן פירושה לשון התחברות ודביקות וכיון שזוכה האדם לתפלה כזו אין לך עניה גדולה מזה כי כלום חסר מבית המלך אמנם עיקר מגמתו לזכות ליכנס בחצר המלך פנימה ונמצא עניה כזה צריך דייקא ביום הקריאה כשעומד בתפלה יעננו הקב"ה להיות תפלתו כהוגן וזהו שאנו שואלין מאתו יתברך המלך יעננו ביום קראנו דייקא כמבואר וכאשר יענה לקרות סדר תפלתו כראוי ממילא יעשה בקשתו ג"כ באיזה יום מיומים. ומעתה תאיר עיניך דברי נעים זמירות שמע ה' קולי אקרא כלומר עיקר הקריאה שאני שואל בתפלה כל עצמי ומגמתי על בחינת התפלה בעצמה לשמוע קולי בעת התפלה להיות פנימיות מחשבתי דבוקה וחבוקה בך וצרכי יבואו לבסוף ממילא ולזה גמר אומר וחנני וענני זאת תעשה ממילא אמנם לא לזה עיקר מגמתי והתאמצי כנזכר לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש ופירש"י בשבילך בשליחותך אומר לבי בקשו כלכם ישראל את פני ואני שומע לו את פניך הוי"ה אבקש ובזוהר איתא לך אמר לבי בגינך אומר לבי לבני עלמא בקשו פני מאן אינון אנפי מלכא אינון זמנייא וחגייא ודברי קודש צריכין לימוד להבין ולהשכיל איך הזמנים והמועדים המה אנפי מלכא והנראה ע"ד דאיתא בספרים והר סיני עש"ן כלו וביאורו מה שנעשה במעמד הר סיני בנתינת תורתינו הקדושה כל עצמה וכללותה שלשה בחינות "עולם "שנת "נפש והנה באמצעות ג' בחי' אלו עלה ברצונו הקדום להראות התפשטות אלהותו על כללות הנבראים ולהיות כללות הנפש הוא אדה"ר וכן עלה ברצונו הפשוט לגלות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר וכיון שחטא נתמעטה קומתו וממילא לא היה כלי מוכן ומוכשר שתתגלה על ידו התפשטות אלהות מאדם עליון היושב על הכסא בשלימות כאשר עלה ברצונו ונתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב והן המה בהכנת לבם והזדככות כלי גופם הרכיבו אלהותו בהעולמות וכאשר חכמים הגידו האבות הן הן המרכבה לכוונה הנ"ל אברהם אבינו גלה ופרסם מדות החסד בעולם ועיין במ"א שבארנו דברי הבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה עד שלא בא אברהם היה עומד על משמרת להתחסד עם באי עולם ועכשיו עומד הוא על משמרת שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור את משמרתי ע"ש יצחק אבינו הראה גבורותיו יתברך שיש דין ויש דיין יעקב אבינו בחיר האבות עבד את הבורא ב"ה עם שני בחינות הנ"ל הכלולים במדתו מדת התפארת כמו דאיתא בזוהר דבי' גוונים לאתפארא וממנו נולדו י"ב שבטים ואנחנו עדת יעקב אסיפה של יעקב. ומרמז בכתוב
כל הנפש הבאה ליעקב כלומר כללות התחלקות נפשות בני ישראל הבאה מאז ועד אז לעתיד כולם המה בחינת יעקב שלם קומה שלימה והיינו בהיות מטיבים לכת בדרכי אבות הראשונים לעבוד עבודת בוראם עם בחינות האבות כשרון מדותיהם שגילו ופירסמו בעולם נקראים עדת יעקב כנסיה של יעקב אבינו וכאלו לא מת וע"ד שבארנו למעלה מאמרם ז"ל יעקב אבינו לא מת ולמדו ממקרא שכתוב וזרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כלומר כשמקשרים א"ע בקשר אמיץ וחזק לחי החיים אזי אף הוא בחיים ע"ש שהאריכו בענין כלל הדברים אנו בני ישראל כולנו איש א' נחנו בחי' נפש משלשה בחי' עש"נ בהיטב דרכנו יש באמצעותינו התגלות אלהותו כאשר עלה בקדמות רצונו לגלות ע"י קומת אדם הראשון ומובחר השנה כבר זכרתי נחלקו רבותינו ח"א שבת מרכז ששת ימי המעשה ור"א יו"כ יום מיוחד לסליחה וכפרה ועלה בקדימת רצונו יתברך שיתגלה התפשטות אלהותו באמצעות חלקי הזמנים אשר נודע מיום הבריאה עד לעתיד לא היו עדיין שני ימים שוים בדומה א' ובכל יום מיומים הוא מראה התלבשות אלהותו בבחינות שונות חג הפסח התגלות מדת חסד בעולם חג שבועות התגלות הת"ת ראש השנה התגלות מדות הגבורה ובדרך כלל התראות אלהותו באמצעות המועדים ממש שוה להתראות אלהותו על האבות שלשה בחינתם ג"כ חג"ת בסדר המועדים והזמנים ובחי' המובחרת שבעולם נקודה אמצעית נקודת ציון שממנה הושתת עולם ובית המקדש עם כללות הכלים הכל מורה לאורות עליונים דומה לקומת האדם שהוא עולם קטן ותכונת איבריו מורים לאורות עליונים וכמו דאיתא בזוהר ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם חד אינון ושלש אלה עש"נ הכל נעשה על הר סיני בקבלת התורה נתחברו ג"כ שלשה הנ"ל כי התורה רושם אלהות והעולם רושם התורה והאדם כלהו איתנהו ביה וזאת תורת האדם עוד נשמתו בו לתקן ולחבר שלש אלה ע"י למוד תורתו להשתוקק תמיד לראות התגלות אלהותו ית' באמצעות עש"ן וכנזכר לעיל פ"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב כלומר מי הוא האיש בגדר החפץ חיים רומז הכתוב באצבע איש הירא השם מגמתו לראות טוב הגנוז וצפון בהתלבשות הימים והמועדים עש"ה וירא ה' את האור כי טוב ונתעוררו ז"ל כי טוב לגנוז והיכן גנזו במאור התורה והתורה מאירה אור בהירה בהתלבשות הזמנים ומראשית השנה עד אחרית השנה יש התגלות לאותו האור הגנוז באמצעות המועדים אשר דיבר משה שהן המה התגלות מדותיו יתברך הנקראים אנפי מלכא דבהון אתחזי מלכא והוא אינון ואינון הוא כדאיתא בזוהר כי בודאי מצד עצמותו לית מחשבה תפיסה כלל מגודל הבהירות והמדות המה אנפי מלכא דבהון אתחזי לתפיסת רעיונות בני אדם וזהו הכוונה לך אמר לבי בשבילך ושליחותך אומר לבי בקשו כלכם ישראל את פני ולא נודע מאי הוא פנימו המאירים ודרש בזוהר אילין זמנייא וחגייא וכמבואר החגים והזמנים המה אנפי מלכא דבהון אתחזי מלכא לבני עלמא לתופסו ולקרותו בשם ואמר דוד המלך ע"ה את פניך ה' אבקש את לרבות אור המאיר בגוונים בזה אני שומע לו את פניך הבהירים אבקש לראות טוב המתגלה באמצעות הזמנים וחגים וכבר ביארתי פ"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע כי כללות המצוה יש מהן שהזמן גורם אותם כמו מצות סוכה ולולב אינו נוהג כ"א בחג הסוכות ואכילת מצה בחג הפסח וכדומה שאר המצות התולים בזמנים אכן מי שהוא צדיק ותמים במעשיו ונפשו שוקקה להשיג התגלות אלהותו וטובו הגנוז וצפון בהמשך הזמנים אזי טרם עת בואם משתוקק ומתאוה למהר את בואם מתי תבוא המצוה לידי ואקיימנה ואיש כזה נקרא שומר מצוה מלשון ואביו שמר את הדבר כלומר יושב ומצפה מתי יבוא הזמן של המצוה הרוצה לראות טוב הצפון וגנוז או כאמור וזהו את פניך המה בחי' המועדים והזמנים שנקרא אנפי מלכא אבקש אפילו קודם עת בואה למהר ולחזות את פניך הגנוזה בהם וכזה ביקש הקב"ה מאתנו בני ישראל
ולא יראו פני ריקם ירצה לא יראה התגלות אלהותו המלובש בגדר הזמנים לא יראה ריקם כ"א אנחנו בני ישראל יתעוררו ויתלהבו לעבודתו יתברך עם כל פרטי העתים ורגלים לערך בחינתם והנה בשאר המועדים שייך שפיר לומר ככה שיתאוה וישתוקק האדם למהר עת בואנה בחשק ובעבותות האהבה ויראה פני אלהים המאירה מחסד אל בפסח מדות התפארות בשבועות שנפשו של אדם מתאוה להם מה שאין שייך לומר ככה להיות יושב ומצפה ליום הדין גבורה של יצחק והאדם מתיירא ומתפחד ממנו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיך ישתוקק למהר עת הדין ובגמרא איתא תני וכולן נסקרין בסקירה אחת וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ואין לך איש א' מישראל שלא יבא מורך בלבבו מיום הדין הגדול והנורא אמנם מי שחלק לו אלהים בבינה ויודע איך להעלות ולהגביה א"ע למעלה מהתחלקות הזמנים אינו מתיירא מאימת הדין והגבורה של יצחק ואדרבה עתה שחוזר למציאות הראשון נקודה ראשונה ואצלו יתברך אינו שייך שום בחינות התחלקות כ"א אחדות א' אחד יחיד ומיוחד ומצדינו אנו מתארים אצלו כביכול שנוי תוארים לפעמים חסד ולפעמים גבורה לערך המקבלים התגלות אלהות באמצעות התלבשות המדות ככה נקרא באחת משמותיו ותואריו הקדושים ואם האדם מגיע א"ע עם רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו למעלה לאור המאיר בבחי' הפנים שם אין דין כי הדין נמתק בשורשו כאשר ית' אי"ה לקמן ולזה השפיך שיחתו לפני הקב"ה אל תסתר פניך ממני כלומר כיון שעיקר רצוני להשיג אור המאיר באמצעות הגוונים שהן המה בחינות המועדים והזמנים כמבואר וגם לא באלה חפץ ה' כ"א נשאר האדם שקוע עם ראשו ורובו תחת הגוונים היינו התחלקות העתים והרגעים אזי מתיירא מאימת הגבורה ולזה ביקש אל תסתר פניך ממני בא לבקש אור המאיר בגוונים את זה אל תסתר ממני והפעולה שאוכל להשתוקק ולמהר את בואו של יום הדין ר"ה כנזכר. לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים אותיות לולא למפרע אלול ויובן ע"ד מדרש חז"ל נקוד על אותיות לולא שכך אמר דוד יודע אני שאתה נותן שכר טוב לצדיקים לעה"ב אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו והכוונה דוד המע"ה הורה דרכי התשובה לבאי עולם בהגיע ימי אלול אפילו בהתעורר לבם בקרבם אל התורה והתשובה אינו רק מרצועה בישא ומתייראים מקול השופר ההולך וחזק ואפשר נפשות במשמע כנזכר לעיל במשל הצופה שהעמידו לשמור העיר ותשובה כזה אינו תשובה שלימה להיות כל עצמם חיים שאלו מאתו ית' אמנם אם אינם מגדר האיש החפץ חיים לראות טוב הגנוז באמצעות התלבשות הימים והמועדים אם כן למה לו חיים כי אין זה נקרא חיים אלא מות כי הרשעים בחייהם נקראים מתים ועיקר בקשת החיים לחיים הנצחיים להחיות נשמתו בעולם הנשמות ששם מקור החיים ואינו יכול להשיג את זאת כ"א בעולם הזה המלובש בגוף עכור וע"ד מאמרם ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עולם הבא והכוונה שעיקר מגמתו בתשובה הרמתה שלא תאכל נשמתו מנהמא דכסופא בעולם המנוחה אשר זהו עיקר בואה בעולם הזה ונזכר לנו כמה פעמים בפרשיות הקודמת וזהו יפה שעה אחת בתשובה בעוה"ז אפי' שעה אחת אמנם בתנאי שאל יעשה תשובתו מיראת העונש אין זה יראת אלהים בשלימות שעיקר יראה הטהורה נק' בושה כנזכר לעיל אל תיראי כי לא תבושי ובפרט במעלה על זכרונו בושת נשמתו בבואה למקום מנוחתה ולא יהיה לה קורת רוח ליהנות מזיו השכינה בזרוע ידה וכאשר הלכה ממקום קדושתה בבושת אנפין שאכלה נהמא דכסופא כן באה בבושת אנפין ואין לה במה להתפרנס הראוי לתת לה מבית המלך והלואי שתהא ביאתה כיציאתה בלא חטא שאין לך בושה וכלימה גדולה מזה ואנה יוליך חרפתו מה שגרם לנשמתו וזהו תכלית מגמת נפשו של אדם בתשובתו להיות קורת רוח לנשמתו בעולם הבא ומשים זכרונו כאלו עומד עם נשמתו בעולם העליון לזה רמזו בדבריהם להורות אימתי התשובה שלימה ונאמנה מכל כלומר בעבור כללות חיי עוה"ב כמבואר ככה הענין עתה בימי הרצון ימי אלול שימינו פשוטה לקבל שבים ונחלקות לשתי כתות בעשות בתשובתם יש האנשים החטאים בנפשותם והחטא בעצמו נקל בעיניו כ"א ירא לנפשו פן יכתבו אותו בספר המתים לקחת נפשו לזה ירעים בקולו קול עוז כתבנו בספר החיים כנזכר וכת ב' עיקר עולה על זכרונם שהחטא בעצמו נדמה להם כהר גבוה ומעלים על זכרונם עלבון הנשמה בהיאך אנפין יקום קדם מלכא ואינו זוכר מגודל הבושה אם עומד בעוה"ז ויבחר מות מחיים כזה וכזה נקרא תשובה שלימה שמוסר נפשו ורוחו בעבור בושת הנשמה להיות לה הרמת ראש לפני אביה שבשמים לזה משים עיקר מגמתו בשאלת אריכות ימיהם או לכותבו בספר החיים רק לחיי הנשמה אשר באמצעות אריכות הימים יתכן לו לתקן במקום עליון ולראות טוב הגנוז בהם כנזכר אוהב ימים לראות טוב לזה הורה דוד המלך דרכי התשובה בזמן המעותד וימינו פשוטה לקבל שבים ורמז במלת לולא אותיות אלול וסובל שני פירושים דבר והפוכו לשני כתות בנ"א המבואר בעניני תשובתם לאנשים הפחותים העושים תשובה מיראת העונש נקוד על לולא ונעשה בצרוף קבע כמו שהוא שיודעים שיש שכר לצדיקים לעוה"ב אבל אינה יודעים אם יש להם חלק עמהם כי עושים מעשה זמרי ושואלים שכר כפנחס ולכן האמונה רחוקה מהם לראות בטוב ה' בארץ החיים ולאישים המשכילים נתהפך להם מצירוף לולא לצירוף אלול ימי רצון והאמונה תקוע לראות בטוב ה' כלומר להיות כל עצמן ומגמתם בעשות תשובתם רק לראות בטוב ה' המתגלה באמצעות הימים והעיקר בארץ החיים מוסב הדבור לשכינה הנקרא ארץ החיים שלא יגיע בושת אנפין מחמתו ונשמתו הנאחז בה ודוק:
אשרי העם יודעי תרועה הוי"ה באור פניך יהלכון ואיתא ברז"ל וכי אין אומות העולם יודעים להריע והא כמה קרנות יש להם וכו' אלא שהן מכירין לפתוח את בוראן בתרועה ועדיין צריכין אנו למודעי מכל סדר תקיעותינו לא בחרו לפתות את בוראן אלא בתרועה ולא בתקיעה ושברים והנראה דאיתא בתיקונים יש חמש גוונין דבהון נהרין חמש אור והגונים המה בחי' המדות דבהון אתחזי מלכא כמבואר לעיל מהות המועדים אשר דבר לנו משה ונקראים אנפי מלכא וכאשר יתבאר לנו מאמרם ז"ל כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנה ככרום שיש לו הרבה גוונים ומוסב על אדם עליון היושב על כסא רחמים ונצרך לבריות להתעוררות התחתונים וכמו שנתעורר למטה ככה מעוררים למעלה ולהיות שאין דעתם דומה זה לזה ומה שצריך זה לא צריך חברו יש שרצונו להמשיך עליו חסד אל ויש מדות רחמנות וכדומה מהתחלקות המדות וככה ממרום שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ וזהו הכוונה שפניו ית' נשתנה לכרום שיש בו הרבה גוונים לערך קבלת התחתונים והתעוררת הגוונים שמראים אליו ושא עיניך וראה. שסדרו לנו בתפלה לשאול לפניו:
ותן בלבנו בינה להבין וכו' ללמוד וללמד לשמור ולעשות והכוונה כי הנה רוב המצות המה תולים בזמן כגון מצות מצה איני יכול לקיים רק אחת בשנה בחג הפסח מצות סוכה בעתה ובזמנה וכדומה שארית המצות לא כן תורתנו הקדושה היא למעלה מסדר הזמנים ואין הזמן גורם אותה ואדרבה פרטי הזמנים נמשכים ממנה ולכן אמרו אין מוקדם ומאוחר בתורה כי דבר שאנו חופש את הזמן והוא למעלה מהזמן אין שייך לומר קדימה ואיחור ולפעמים לומד האדם מענין מצות שופר או מענין מצות סוכה ובא על אותה ההשגה של רמזי שופר או סוכה וסודות אשר במקומם ומבין אז את שורשם במקום אחדותם ומתלהב לבו בקרבו מעוצם הכרתו נפשו שוקקה מאד למהר עת בואם בכדי לקיימם בזמניהם עם עשיותם כאשר הבין עתה סוד רמיזתם במקום עליון באורות הבהירים ונקרא שומר מצוה שיושב וממתין על המצוה ולזה אנו שואלין ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד את שארית המצות במקומם ואז תועלתנו גדולה להיות תמיד מקושר עם פנימיות המחשבה לאור בהירות התורה שהיא למעלה מהזמן לשמור ולעשות מוסב על עשיות המצות התולים בזמן שאי אפשר לקיימם עתה עכ"פ אנו נהיה מהשומרים ומצפים מתי יבואו הימים אשר יש לנו חפץ בהם וזהו לשמור ולעשות משמעו לשון המתנה לעשותם בזמן הראוי ועוד תועלת הנשגבה בהיות שמקושר לאור בהירות התורה ומשיג רמזי ראש השנה ושופר יושב ומצפה למהר ג"כ ימים האדירים האלה מראש השנה הגם שנראה דין וגבורה אינו רק למי שמשוקע עם ראשו ורובו תחת התחלקות העתים והגוונים לא כן לאישים המשכילים הנ"ל בהיותו מקושר עם ראשו ורובו שם כל הימים באור התורה שהוא למעלה מהזמן הכל שוה לפניו ואדרבה בזה כחו יפה להעלות ולהגביה אפי' דבר הנראה דין וגבורה ולהמתיק בשורשו ושם אין דין כלל וסימנא מילתא הוא שנתנו לנו הקדמונים לאכול בתחלת הסעודה בר"ה תפוח מתוק בדבש ואומרים תחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ושאר הסימנים שנתנו חכמים הכוונה בזה שיחדש לנו לב טהור להבין ולהשכיל בשנה הבאה איך להמתיק כל הדינים בשרשם ואל יחושו ממתיקת עצמם להמתיק להם כ"א להקל צער וגלות השכינה שאל יגיע לה איזה צער ח"ו וכזה נקרא שנה טובה וזהו שאומרים תחדש עלינו דייקא מוסב על השכינה שהיא למעלה מראשינו שנה טובה ומתוקה דהיינו שיוכלו להמתיק הדינים בשורשם להקל הצער המגיע בסבתינו אל השכינה מעליה וכמו שאנו אומרים ויקבלו כולם את עול מלכותך עליהם כלומר עול המגיע למלכות יקבלו זאת עליהם בתעניות וסגופים וכדומה מתוספת עבודה לשים את רוחו ונפשו שם למעלה מהזמן והכוונה בהיות שמפשט א"ע מגשמיות ואינו מסתכל על מקרי ופגעי הזמנים להפריד א"ע מחמת זה מדביקתו ועבודתו יתברך וכל הקורה אותו מטוב עד רע ח"ו אינו נותן לבו ודעתו על הגשמיות כאשר נדמה לפניו כ"א רואה משם התלבשות אלהות ואור המאיר בה' גוונים ומצדו יתברך הכל אחדות אחד ודין נהפך לרחמים ובעשות כזה נקרא שמעלה א"ע למעלה מהזמן שאינו מסתכל על חלקי הזמניים ומקריותם וזהו הכוונה אשרי העם יודעי תרועה ה' כלומר שיודעים ומבינים תרועה מורה דין לשון תרועם בשבט ברזל ושם הוי"ה מורה רחמים גמורים יודעים ומבינים שגם שניהם טובים והמה אחדות גמור ולזה רמזו בדבריהם שהן מכירים לפתות את בוראן בתרועה בעוצם השגתם יודעים שתרועה והוי"ה הכל אחד ונמתק הדין בשורשו וגמר אומר באור פניך יהלכון להורות באצבע מי ומי אשר כח בהם לפתות את בוראן בתרועה ולהפך הדין לרחמים האנשים השלימים אשר באור פניך יהלכון עיקר הליכתם יומם ולילה באור המאיר לבחי' הפנים כנזכר חמש אור המאיר לה' גוונים שם עינם ולבם כל הימים להם הכח והעוז לפתות את בוראן בתרועה כנזכר:
והכלל תכלית הכוונה עתה בר"ה צריך כל אדם לפשוט א"ע מגשמיות עוה"ז כל מה דאפשר ולהרגיש בפנימית מחשבתו כאלו עומד למעלה בעולמות עליונים שאין שם התחלקות הזמנים וידע נאמנה כל עוד שהוא מופשט יותר מהגשמיות ואינו זוכר מעה"ז כלום ככה בורח מן הדין ואיתא שופר של ר"ה מצותו בשל איל והכוונה כי בכל השנה כולה רשאי אדם להמתין עם עבודתו והתעוררת לבו ממה שלקח לעצמו איזה בחי' מהקרה לפניו ולפעמים מעורר לבו בקרבו מדת האהבה ולפעמים מדת היראה וכדומה לערך ההסתכלות ומה שנזדמן לפניו ככה מעורר פנימיות לבו לעבודת הבורא לא כן עתה בר"ה אין לו פנאי להמתין על התעוררת מלקיח' רמיזא דחכמתא מאיזה בחי' כי אם צריך לעמוד בפחד ומורא ולעובדו ביראה מאימת היום בעצמו להיותו יום הדין גבורת של יצחק וכאשר בארנו אשר חכמים הגידו איזה אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים ומגלחים זקנם בר"ה והענין פלא וכי הותרה הרצועה לעבור בר"ה לאו דלא תקיפו ועיין בפ' ואתחנן ובארתי ע"ד ששמעתי מהמגיד זלה"ה שהיה אומר עד אברהם לא היה זקנה להיות מדתו של אברהם מדת החסד הכנוי בשם אל ראשית התקונים מי"ג תקוני דיקנא עלאה הידוע מספרים ולא היה אדם בעולם לתפוס בהירתו עד שבא אברהם והרגיל שמו בפי הבריות לתופסו יתברך במדת החסד נתגלה תואר וכנוי אל ראשית תקוני דיקנא וזהו עד אברהם לא היה זקנה וכלפי דברינו הנאמרים יכול האדם לעורר א"ע ולהכניס בלבו איזה בחי' מהי"ג התקונים של' הזקנה לעבוד עמהם את הבורא ב"ה לערך מה שהשיג אם מדת אל או רחום וחנון ואם נעדר ממנו לקחת איזה בחינה מי"ג התקונים יושב ודומם בזה נאמר כל השנה שיש לו פנאי להמתין לא כן עתה בראש השנה אינו רשאי ליתן דומה לנפשו אפילו כמעט רגע כי רגע קטן מיום השנה מחזיק בתוכה הרבה משנה הבאה ואם יכאב בראש יתפשט הכאב לכמה ימים ושבועות הכלולים בזאת הרגע והשעה ככאב הראש שנתפשט בפרטי האיברים ונמצא ברגע קטנה מראש השנה שיושב ודומם יאבד טובה הרבה ולזה רמזו במאמרם שמגלחים זקנם כלומר מגלחין ומשליכין מעל עצמם לעורר לבם בקרבם באמצעות י"ג תיקוני דיקנא כ"א עומדים במורא ופחד מאימת הדין בשם על הלב שאנו אומרים היום הרת עולם רק בסוד הריון וכללות העולמות עליונים ותחתונים תלוים בשערה אם לברוא או לאו וכל עצמה של העולמות תולה בהתעוררות נשמות הצדיקים ובהכנת לבם לבנות קומת השכינה מחדש יותר משנה שעברה ולכן בכל המועדים כתיב והקרבתם עולה ועתה בראש השנה כתיב ועשיתם עולה לרמז אל האמור עשיות בנין השכינה להכינה ולסעדה וכל עצמה עם בנינה תולה בבנין מלא קומת האדם כפי מה שהוא איש ומתקן מדותיו ופרטי איבריו ככה נבנה ונתקן איברי השכינה ולכן נוהגין העולם בהגיעם לתיבת מלך מגביהים קול עד שנשמע למרום קולם מלך מורה היות שאנו מקבלים עלינו המלוכה מחדש לעסוק בבנין המלכות ובזה עולה עמהם להתפאר במעשיהם הטובים חזי במה ברא אתינא לגבך אשר כו מעשיהם וכך וכך קבלו עליהם וראוי לברוא בשבילם את העולם מחדש וכאשר בראשית הבריאה נתעוררו חז"ל במי נמלך הקב"ה בבריאת עולמות בנשמות הצדיקים שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מהצדיקים ועתה בראש השנה חוזר למציאות הראשון צופה ומביט לסוף עובדותיהם וכשרון פעולתם שיפעלו ויעשו כל השנה אם יגיע לו יתברך תענוג ושעשוע יברא ואם לאו למה לו לטרוח ולחדש העולם מחדש וצדיק אין ואיך לא יעטו כמעיל בשתם בני ישראל לעשות דבריהם חולין ולא יאמינו כי ידברו היום הרת עולם רק בסוד ההריון והקב"ה ובית דינו יושבין על כסא דין ומסתכלין בנשמות של כ"א מישראל מה מעשהו בבית ובחוץ ואם ראוי שיחדש בשבילו העולם ואם יאמין כי ידבר כזה בוודאי נתבטל ממציאות והכתוב אומר
כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב הכוונה היום בר"ה חקיקה לישראל דלעילא כי המשפט לאלהים הוא גם כן כאשר יתבאר אי"ה לקמן ומהראוי היתה אפילו בכל יום ויום מימות השנה יחרד האיש וילפת באומרו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וישיב אמריו אל לבו האמנתי כי אדבר אשר בכל יום מיומים יש ג"כ חידוש במעשה בראשית ומוציא חמה ממקומה בכל בוקר להאיר על הארץ ממילא יש ג"כ זאת הבחינה אפס קצת שחוזר אז למציאות הראשון כמו בר"ה וכמו אז כן עתה כאשר בא להאיר על הארץ מתיעץ בנשמות הצדיקים לעשות עבודתו בזה היום שיקבל תענוג ושעשוע מבריאות היום והוצאת חמה ממקומה ואם לאו יחזור ח"ו העולם לתוהו ובוהו ועינינו הרואות שלא כן דמו ולא כמחשבותיו של הקב"ה מחשבותם ואפי' אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית אין פיהם ולבם שוה וזה לך האות רבים הם עמי הארץ המתהללים ביום מחר ומיראים את זולתם לומר בהגיע יום מחר אעשה כך וכך ומי ערב להנער בהסתכלו על מעשיו ומדותיו המגונות שפעל ועשה בזה יום אם ראוי לחדש בשבילו יום מחר ודילמא יחזור הקב"ה לתוהו ובוהו לערך מעשיו המגונות וכאשר ענה בפיו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ושמא לא יחדש עוד אמנם אין פיו ולבו שוים והרגל לשונו נקט ולכן מורא לא יעלה על ראשו וכסות הבושה לא יכסה פניו לומר כדברים האלה להתהלל ביום מחר וגם יש להמליץ בעדם שידעו נאמנה לערך מעשיהם אינו ראוי לחדש בשבילו מעשה בראשית כ"א מדרכו הטוב להטיב לנבראיו בין ראוים ובין אינם ראוים וזהו שאומרים המחדש בטובו דייקא מעשה בראשית ולא מצד מעשים טובים שלנו והנה ככה ראוי לאיש הישראלי לערוך מחשבותיו בכל יום מהשנה באומרו המחדש בטובו מעשה בראשית ופשיטא וקל וחומר עתה בראש השנה שחוזר לגמרי למציאות הראשון לכפול מוראו ופחדו להתבונן במעשה עצמו מה שעבר ולקבל על עצמו עול מלכות שמים שלימה לבנותה ולתקנה כמו שאנו אומרים ועשיתם אותם באמצעות מעשינו הטובים עולה היא למעלה להתפאר כך עשו לי בני ובזה מובן תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה רמזו בדבריהם אם התמונה תקוע בשלימות שאין לו שום יניקה וקבלת השפעה כי אם משפע וברכה הנשפע עליו מלמעלה: מאימא עילאה ולא כרבות בני עמינו המתפארים ומתחכמים לומר חכמתם עמדה להם להתעשר ולקבוץ הו' רב אנשים כאלו לא נקראו בנים למקום כי אם המשליך א"ע עם כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו להליכות הגוזר כתינוק המוטל בחתולו מקושר ואינו יכול לנענע יד ורגל עד שאמו מנחת לו ידו ורגלו זהו הנק' בן למקום ואשה יראת ה' מתפארת עמו לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וזה שרמזו תינוק יונק משדי אמו באופן המבואר אזי אשה יראת ה' מספרת עם בעלה לומר חזי במה ברא אתינא לגבך וזהו תכלית העלאות מ"נ לברוא העולם מחדש כשאנו חלק ה' עמו גורמים דיבורים לשכינה להתפאר במעשינו וזהו שאמרו וכולם נסקרים בסקירה אחת ולכאורה מה חידוש הוא שהקב"ה סוקר כללות ישראל יחד אמנם דבר גדול רמזו בדבריהם כי נודע השכינה נק' דמות דמיונות מתחזיין בה והיינו כללות נשמות ישראל מקובצים בה וכשהקב"ה מסתכל על קומת השכינה רואה דמות וגוון של כל אחד ואחד מישראל לערך מעשיו שנתראה בה וע"ד דאיתא בתיקונים עד הכי דנפקין מארי דקומ' ומארי דידין ודרגלין ומארי דצוואר כי כל א' מישראל יש לו אחיזה בקומתה וכאשר מתקנים בבחי' עצמם איזה אבר נתקן דוגמתם למעלה כשמקיים פתוח תפתח נעשה בחי' יד בשכינה וכדומה רגל תחת רגל ואפשר לרמז בלשונו שקורא מארי דידין ומארי דרגלין מורה היות האיברים מסורים בידם וברשותם לעשות עמהם כרצונם לשלול זולתם המה עבדים לבחינת איבריהם והתחלקות חושיהם ולכל מקום שהעין רוצה לראות נגרר אחריו מלא קומתו וכן האוזן לשמוע וכדומה: ובאמת צריך האדם להיות שר ושופט לשלוט על פרטי איבריו לבלתי עשות דבר קטן וגדול כ"א מעשה הנוגע צד הנאה לבורא ב"ה ואזי קורא שם אדון לעצמו לקרותו מארי דידין ומארי דרגלין וכן נדר דוד המלך ע"ה ונשבע לה' להיות מקושר עם פרטי רמ"ח איבריו רק כאשר יצוה אמו אימא עילאה כמו שביארנו אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו ואנו רואין בעוד שהתינוק מוטל בחיתולו אינו יכול לנענע שום תנועת יד ורגל עד שאמו מתירו מחיתולו ואם לאו מוטל כגולם בלתי התפשטות איברים אפילו נענוע קלה כן אמר דוד המע"ה על בחינתו עודו בחיים חיותו היה רק כגמול עלי אמו לבלתי נענע שום תנועת אבר עד שיתבונן תחלה בפנימיות מחשבתו אם יגיע מזה צד הנאה לבורא עולם וככה ראוי לאיש הישראלי ללמוד ממנו ללכת בדרכי יושר לעשות כמעשהו להדמות בנפשו כעולל ויונק שאינו ברשותו כי אם ביד אמו ובזה נעשה שר ושופט על כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לקשרם ברצון הבורא ב"ה ונעשה מרכבה לשכינה כיון שתיקן א"ע תיקון למעלה גם כן בקומת השכינה וכלל זה נקוט בידך אשר כללות תפלתינו עולה למעלה דרך קומת השכינה וכמו דאיתא בז"ח ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה היא השכינה דאתקריאת עבודה וכל או"א מישראל כפי מה שהוא אדם שלם במדותיו וקישוט איבריו ככה נתראה למעלה עתה בראש השנה באיזה אבר שיש לו בה אחיזה ולזה רמזו רז"ל וכולן נסקרין בסקירה אחת השכינה נק' אחת היא יונתי תמתי וכשמסתכל על קומ' אחת ממילא נסקרין ונתחזיין בה כללות נשמו' ישראל ורואה אם ראוים לברוא בשבילם את העולם מחדש או להחזיר את העולם לתוהו ובוהו ח"ו וא"כ מה מאד ראוי שיתכסה מלא בושה וכלימה בהאיך אנפין יקום קדם מלכא עתה בר"ה לשאול ולהתחנן עבור צרכיותיו הגשמיים להיטיב עמו ולמלאות חסרונו באין מבין שמחשין דמות דיוקנו ותואר פניו ישונה מדמות דיוקן אישים המשכילים המתפללין עבור צורך גבוה ואינם זוכרים ומרגישים מצורך עצמם כלום מגודל המורא ופחד חרדת יום הדין הגדול שכל העולמות תלוים בשערה וממתינין לתפלתם של התחתוני' לעורר רצונו יתברך לבוראם מחדש וכיון שהשוטה הזה פורש א"ע מהכלל לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי הגשמיות חשך משחור תוארו נגד אותן האנשים המתחזיין בקומת השכינה בפנים מאירות ותוארו חשך ואופל ואיך לא יעטה כמעיל בשתו וחיל ורעדה יאחזנו עתה בר"ה כשמסתכלין בשכינה ישתנה מראיתו ואחיזת נשמתו למעלה מדמות ותואר נשמות ישראל הקדושים ושתי רעות עושה שחת לו לעצמו וגם מגיע בשתו לשכינה מחמתו וזה מאמרם ז"ל שופר של ר"ה מצותו בשל איל שופר רומז לתשובה מלשון שפרו מעשיכם והתשובה ששב עתה בראש השנה אינו רשאי להמתין על לקיחת בחינות מי"ג תיקוני דיקנא כנזכר מגלחין זקנם בראש השנה ועיקר התשובה עתה הוא בשל איל המורה דין גבורה של יצחק והמשכיל בשם זאת על הלב אזי בורח מהדין ומגביה א"ע למעלה מהמדות אל עולם הבינה הנקרא תשובה עלאה וע"ד דאיתא בזוהר מאי בכסה ביומא דסיהרא מתכסה ואמאי מתכסה בגין דכד מטי ראש השנה ייתי סמא"ל למתבע דינא לבנוי קמי קב"ה והוא יימא דייתי סהדין והוא ייתי לשמשא עמיה אזיל למייתי' סיהרא והיא מתכסת באן אתר מתכסת אלא סליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסא ליה על בנהא והאי הוא דאמר קרא תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וכו' ע"ש נשמע מהנ"ל שסיהרא מתכסה ובורחת מהמקטרג לעולם העליון אשר לשם אין מגיע מגע נכרי כלל ככה ראוי לאיש הישראלי לברוח מאימת הדין לעולם הבינה ששם למעלה מהזמן והדין נמתק בשורשו ולא יתכן כזאת כ"א באינו מרגיש מעצמו כלום כ"א כל עצמו בהתחננו רק עבור צורך גבוה ותיקון קומת השכינה שלא יגרום לה ח"ו בושה להתכסה מחמתו וכדברי הזוהר סליקת לההוא אתר לפייסה ליה על בנהא והנה זאת נאמר מאנשים היראים והשלימים שיראת אלהים נגד פניהם תמיד בכל יום כשאומרים המחדש בטובו מעשה בראשית מתבוננים במחשבתם לראות להוסיף בעצמם תוספת עבודה בכדי שעל ידם יהיה החדוש שהם יגרמו רצונו יתברך להוציא חמה ממקומה ובפרט עתה בראש השנה מכינים א"ע בהכנה רבה לבנות קומת השכינה בכל פרטי עובדותם בכדי לגרום רצון להבורא. ב"ה לבריאות עולם וכאשר היה מאז ראשית הבריאה האבות עשו רצונו יתברך כמו שאנו אומרים בתפלת המועדים בגלל אבות שעשו רצונך כלומר האבות הם עשו להבורא ב"ה רצון לברוא העולם בשבילם שישמח במעשיהם ונראה לרמז גם כן בנעים זמירות ישראל רמז בזה רוצה ה' את יראיו הכוונה מה שרוצה הקב"ה לחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית את יראיו כלומר עם יראיו נעשה רצונו שהם הגורמים התעוררת רצונו והרמז במלת רוצה נוטריקון "נראה "והתקין "צורת "הלבנה להורות הנ"ל במי ובשביל מי רוצה הקב"ה להתקין צורת הלבנה את יראיו הם הגורמים כ"ז והם הגורמים שהלבנה סליקת לאחר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסה ליה על בנהא שאין המקטרג יכול לעלות אחריה ובין כך נעשה בריאות העולם מחדש ואפשר לרמוז בדבריהם שנחלקו במציאות חד אמר בניסן נברא העולם וח"א בתשרי ולכאורה תמיה איך יחלקו במציאות ועל פי דרכינו יתפרש שפיר כי הנה כתיב עולם חסד יבנה ונוטריקון יבנה בתשר"י נבר"א העול"ם וגם בניסן נברא העולם ואות היו"ד על שם המחשבה נאמרה כינוי לחכמה עש"ה הכל בחכמה עשית בין למר שסובר בניסן נברא העולם ובין למר שסובר בתשרי נברא העולם עיקר הבריאה הכל בחכמה עשית לזה בא אות היו"ד המורה לחכמה כנודע אותיות בנ"ה להורות שאלו ואלו דברי אלהים חיים כמו דאיתא בספרים טעם לדבריהם שבניסן היה בסוד הלידה ובתשרי בסוד הריון ולולא דבריהם אפשר לומר שגם שניהם שוים שבניסן נברא העולם יאמרו בתשרי בא להורות מה הגורם ככה לברוא עולם אז בבריאה ראשונה ומאז עד סוף כל הדורות חוזר למציאות הראשון ונעשה בריאה חדשה ולכאורה לערך מעשינו אינו כדאי לברוא בשבילנו את העולם ואבותינו הראשונים בארץ המה לגרום ולעשות רצון להבורא ב"ה אמנם כאשר איתא בזוהר שהשכינה סליקת לאתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסה על בנהא והיא הגורמת לחדש בריאת העולם וזה הנרמז דמלת בתשרי ירצה בצרוף ב"ת שר"י השכינה כינוי בשם ב"ת כנזכר ב"ת היתה לאברהם אבינו עיין במקום אחר ש"ר משמעו לשון הסתכלות לגבי חכמה הכינוי באות יו"ד דהיינו דסליקת לאתר דאתמר במכוסה ממך רומז לחכמה ושם אין המקטרג יכול להעלות והיא הגורמת בריאת העולם וזהו בתשר"י נברא העולם כשהצירוף הוא ב"ת ש"ר יו"ד יכול להיות שנברא העולם ובזה יש לרמז בתיקונים בראשית בתשרי נברא העולם חסר א' למהוי בראשית ולכאורה אינו מובן וכלפי דברינו נראה שפיר כי רז"ל דרשו בראשית בשביל ישראל הנקראים ראשית ובשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל היראה הנקרא ראשית וכ"ז נאמר בהיות ישראל מכניסים צואריהם בעבודת אדוניהם ומתמידים בתורה ויראת ה' נגד פניהם אזי יכונו בשם ישראל וכמו אז האבות הראשונים עשו רצונו יתברך לברוא העולם בשבילם ובשביל תורתם ויראתם המשיכו אלופו של עולם והרכיבו אלהותו בהעולמות ונברא העולם ונעשה צירוף בראשית כלומר שהמשיכו אלופו של עולם לאותיות תשרי ונעשה בראשית וכדרשת רבותינו ז"ל בשביל התורה והיראה וישראל שכל אלו נקראים ראשית וכן עתה בהיות ישראל אוחזי מעשה אבותיהם בידיהם היתה התחדשת הבריאה ג"כ בצירוף בראשית אלף עם תשרי אמנם אין אתנו יודע עד מה והלבבות נתמעטו ותורה ועבודה רפוי בידינו ויש לו להמקטרג כח להלשין ח"ו ועתה התחדשות הבריאה רק במה שהשכינה סליקת לחכמה לפייסה על בנהא בין כך נברא העולם מחדש כי לשם אין לו כח לסמא"ל לעלות אחריה וזה הנרמז בדברי קודש התיקונים בתשרי נברא העולם כלומר בתשר"י דייקא בצירוף בת שר יוד מזה נברא העולם ולא בצירוף בראשית כאשר מאז תחלת הבריאה וכדרשת חז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה והיראה הנרמז במלת בראשית ונתן טעם למה כך חסר אלף למהוי בראשית כלומר שאין בהם בדורות הללו כח גדול בזה להמשיך אלופו של עולם באמצעות תורתם ויראתם למהוי בראשית כלומר להיות עיקר הבריאה בשביל ישראל הנקראים ראשית וכנזכר לכן בתשרי נברא העולם ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים האומר בניסן נברא העולם והאומר בתשרי נברא העולם לא נחלקו במציאות כ"א באיזה צירוף כנזכר ועוד יש לרמז בדברי התיקונים הנ"ל בראשית בתשרי נברא העולם חסר א' למהוי בראשית כי הנה דוד המע"ה אמר עיני תמיד אל הוי"ה כי הוא יוציא מרשת רגלי ויובן ע"ד דאי' בסבא דמשפטים שדרש משכיל לאיתן וביאר אית משכיל ואית מסכיל בירח האיתנים דאיתילדין בהאי ירח איתנים בנינא לתתא איהו כגוונא דלעילא כו' כדין ודאי משכיל לדוד ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע ע"ד אקרי תשר"י תש"ר איהו אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתים ביה קב"ה אות דשמיה י' במזבח חתים בי' הרשת עד חצי המזבח אתת דבורה וחתים ב' ו' היינו דכתיב ותשר דבורה ובאתר דא חתימו דשמא קדישא דאחתים בי' ע"ש. ונקדים מאמרם ז"ל. אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרי מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיה מאי אלף בית אל"ף בינה וצריך להבין מאי רמז הדרדקי דבר גדול כזה שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיה ומה חידוש חדשו בי מדרשא באומרם אלף בינה אמנם יש לפרש ע"ד דאיתא בזוהר באורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא וידוע שכללות התורה אינם כ"א כ"ב אותיות הא"ב ובדרך כלל הכ"ב אותיות כל עצמם נמשכים משני אותיות אלו יו"ד ו"ו נקודה והמשכת כנודע משפרים ומשני אלה נעשה ציור ותמונה ך"ב אותיות מגודל טובו שרצה להטיב לנבראים וצמצם א"ע כ"י בהאותיות ובאמצעותם אנו בני ישראל יכולין לתופסו ולקרותו בשמות ותואר כינוים בצרופי אתוון הגם שהוא ית' א"ס וא"ת והוא למעלה מכל השמות וכד איהו אסתלק מינייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא כי הוא הנותן שכל ובינה ודעת לחבר צירופי אותיות השמות והכנויים ונמצא כח דחכמה המחבר הוא למעלה מן השמות עכ"ז התלבשות בהם רק בדרך שאלה ועל דרך שביארנו למעלה דברי הנביא האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני ע"ש כל עצמם של האותיות איני בהם רק דרך שאלה והפעולה על בני ועל פועל ידי תצוני ל' התחברות שתוכלו לחבר אותי ולהמשיך השגחתי על בני ועל פועל ידי באמצעות האותיות קוראים אל ה' והוא יענם כי יש שמות שמושאלים ושם העצם ושם התואר והנה הגם שאנו קורין לשם הוי"ה ב"ה שם העצם תרצה לומר שהוא באמת עצמיותו כביכול רומז הכתוב הוי"ה שמך לעולם כלומר גם שם הוי"ה הנקרא שם העצם אינו רק שם לעולם שהעולם יכלו לקרא אותו ית' בשמו להמשיך השגחתו עליהם ובאמת עצמותו ית' למעלה מכל השמות והכ' רומז כי הגדלת על כל שמך אמרתך והכוונה כי נודע מספרי הקבלה מעשיות שיש שמות שיוכלון לעשות ולפעול עמהם פעולות גדולות והשבעות לא יאמר האדם שזה הכרח הגמור ואינו יכול להיות שנוי כי באי אמירתו ית' למעלה מצרופי שמות אלו כי הוא הנותן כח ושכל לחברם ולעשות מהאותיות צרופים וממילא יש ברצונו לבטלם ולעשות כחפצו כאשר גזרה חכמתו וזהו הרמז כי הגדלת על כל שמך אמרתך אפילו על שמות מקבלה מעשיות אמירתו גבוה וגדולה מהם כלל הדברים הגם שהוא ית' למעלה מאותיות התורה אמנם מגודל רחמנותו וחסדיו העודפים על עם קרובו ישראל הוא בדרך שאלה בהם כדי שבאמצעותם יתפסו בהירותו ולקרותו בשמות עלי אדמה והוא מקבל תענוג ושעשועים בזה:
והנה מצינו בזוהר שהתורה נקרא אטיילתא דקב"ה ולכאורה יש להבין הלא כל התורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל אינם כי אם שלש וחמשים פרשיות ואם תכתב אותה על היריעה יכול אפי' אדם הבינוני לפסוע בג' או בד' פסיעות ואיך שייך לומר בהקב"ה שהיריעה הזאת אטיילתא דקב"ה והלא כל העולמות כאין נגדו ואיזה בית אשר תבנה לו והוא מקום של עולם ואין העולם מקומו אמנם שפיר נקרא התורה אטיילתא דקב"ה כי נודע מחדוש שאנו ישראל מחדשין בתורה ועושין צרופים חדשים נעשו ונבראו שמים חדשים וארץ חדשה והכ' רומז כזה כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם הנה מלשון הכתוב משמע שהוא ית' עושה עוד עתה מדור לדור בכל יום ויום שמים חדשים וארץ חדשה כנאמר אשר אני עושה עתה עומדים לפני כי באמת כן הוא אשר מכל מילי דחכמתא שהחכם משיג בתורה צירוף חדש עולה זה הצירוף למעלה ונעשה שמים חדשים לפניו יתברך ואיתא בספר יצירה מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואוזן לשמוע כי כל אדם לפי בחי' וזכות נשמתו עושה צירופים שונים בתורה והראיה כמה ספרים נתוספים מדור לדור כי בכל דור עובדים אותו ית' עם בחי' עבודה מחודשת ולערך עבודתם והתקשרותם אל אותיות התורה ככה נצטרפים צרופים שונים זמ"ז והן המה השמים חדשים וארץ החדשה העושה אותה תמיד עד סוף כל הדורות והוא הקץ וזהו הרמז בכ' כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה תמיד בכל עת ובכל זמן ע"י צרופים של הצדיקים עומדים לפני תמיד ולזה גמר אומר כן יעמוד זרעכם ושמכם כלומר זה תולה בזה שמים וארץ החדשה תלוים בזרעכם כל זמן שנתוספים זרע ישראל נתוספים ג"כ שמים חדשים כמבואר ומעתה תאיר עיניך להשכיל ולדעת איך שתורתינו הקדושה היא אטיילתא דקב"ה כי כמה צרופים משמות ורמזים צפונים וגנוזים בתוכה מראשי תיבות וסופי תיבות ואדם השלם בתיקון מדותיו והולך בתומו באמונה יכול לעשות לו רמז בתורה אפילו השלשה או ד' תיבות בפ"ע רואה בהם ענין חדש לפי עובדותיו כי התורה מגילה מגילה נתנה ולכן הגם שענין מה שלפניו ואחריו אינו נוגע ומדבר מהרמז שחידש לעצמו רשאי לעשות צרופים לערך תבונתו ובלבד שיכוין את לבו לשמים לבלתי נטות מדרך המלך ולא להנאת עצמו כלום ובאמת יש כמה בחינות שונות בעבודת הבורא ב"ה יש דרך כבושה ופתוחה לכל דהיינו בעשות מעשה אבותיו שדשו בו רבים ותהיה מעשה המצות אצלו רק מצות אנשים מלומדה ואין זאת תכלית העבודה והנה גם מזה אל תנח ידך להחזיק במעוז העבודה דרכי אבותיו הראשונים וגם עוד זאת להוסיף תוספות עבודה לדעת על מה אתי להאי עלמא שפילה לתקן את הנוגע לבחי' נשמתו וא"כ אינו דומה מעשה עובדותיו של אדם לחבירו כיון שאינם דומים בבחי' בריאותם ותיקונם לתקנה במקום עליון וכלל החיוב מוטל על כל או"א מישראל לעשות עובדות חדשים לערך בחינתו אל מה שנברא ולערך תבונתו והשגתו בתורה הגם שלא ראה ושמע עד הנה עובדות כאלו וזה נקרא שביל ולא דרך להיותה שאינו כבושה ודשו בה רבים. וכזה נרמז בדבריהם שביל זוטר טובא שקיל כרעא ומנח כרעא הוא הדבר אשר דברתי מוסב על בחי' עובדותיו וצרופיו שהוציא לעצמו ולא דשו בה עדיין רבים ואינם דרך כבושה לכל שביל הזה זוטר טובא ולבו נוקפו והאמונה רפויה בידו אולי לא כיון האמת שקל כרעא ומנח כרעא נודע בחי' הכרעים המה נה"י הנקראים בזוהר נאמנים לפעמים עקר כרעא היינו האמונה רפויה בידו לדרוך בזה השביל ונותן גרעון שמא לא כיון האמת ולפעמים מנח כרעא לילך בזה השביל שהמציא לעצמו ודהמע"ה בקש כזאת מהבורא ב"ה הדריכני בנתיב מצותיך כלומר אפילו במצוה כזה שאינה רק נתיב ולא דשו בה רבים ונמצא האמונה רפויה עכ"ז תעשה לפני את הנתיב כאלו היא דרך פתוחה וכבושה לכל שדשו בה רבים וזהו הדריכני בנתיב מצותיך כלל הדברים זה תכלית עבודת אדם בעוה"ז לבלתי יתן דומה לנפשו ולעשות לו דרכים ושבילים ונתיבות במאור התורה אשר אור לו אור לנשמתו להאיר לו את הדרך אשר ישכון אור והנה פתח דבריה של התורה יאיר באות ב' מבראשית ואיתא בז"ח ב' דבראשית רברבא וכן ש' דשיר השירים ואות א' דדברי הימים רברבא לאחזאה על כל הספר ע"ש לעניינו ועדיין אנו צריכים למודעי להבין את הענין למה פתיחת האותיות המה אותיות גדולות ונקדים במאמרם אשר שנו במשנה בראשונה היו כותבין תי"ו תחת תרומה מ"ם מעשר וכו' והכוונה בסימנים אלו כי הנה כל פרטי הדיבורים שמוציא משפה ולחוץ המה תחלה בסוד המחשבה וכמו שיש אותיות הדבור ככה יש אותיות המחשבה וממחשבה עד עת בא דיבורו יש י' מדריגות ובכל י' מדריגות יש בחי' אלף בית בפ"ע כנודע שיש א"ב בחכמה וא"ב בבינה וכו' וא"ב החכמה הוא למעלה מא"ב הבינה בכמות ואיכות ד' מאות מדריגות ולכן אות אחרונה של א"ב החכמה רשום באחרונה מאותיות החכמה וקדם במעלה מאות ראשונה של א"ב הבינה הוא אות א' ונמצא כשרוצה לגלות א"ע עד שיבא לבחי' הדבור ממילא באה כללות הארה ותענוג א"ב המחשבה ומקובץ באות ראשונה של א"ב הדבור להיות בחי' התגלות והתלבשות לא"ב המחשבה ואח"כ נתפשט הארה זאת מאות ראשונה לשארית האותיות ומעתה תשכיל לדעת סוד שמות המצטרפין מר"ת עושין צרופי תיבות ומאין לנו כל זאת אמנם להיות שאות ראשונה מן התיבה מקובצים בתוכה הארה של כללות כל האותיות הבאים אחריה וכזה בארתי במקום אחר צירוף אית"ן ותני"א צירוף איתן המה אותיות הדבור הנק' איתן כי בחי' הדבור הוא קשה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואי אפשר להפך ואין אחר הדבור כלום לאפוקי עודו בסוד המחשבה טרם שהוציא הדבור יכול להפך מחשבתו ולעשות איזה צרופים שירצה ואותיות המחשבה נקרא תני"א וכשרוצה לגלות מחשבתו לזולתו אזי מתהפך הצרוף תניא שבסוד המחשבה בסוד חותם המתהפך ונעשה מצרוף תני"א צירוף איתן שבסוד מחשבה אות ת ראשונה ואות א' אחרונה וכשנתהפך בסוד סותם המתהפך אות אחרונה של אותיות המחשבה בא הראשון באותיות הדבור ולכן הצרוף הוא אית"ן והוא קשה כנזכר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והנה כזה נוהג הענין כשרוצה לגלות מחשבתו באמצעות אותיות הדבור לא כן אם רוצה לגלות מחשבתו ע"י איזה רמז נמצא אין כאן סוד חותם המתהפך כ"א סדר הצרוף של אותיות המחשבה ומעתה תחזה כשרצו לגלות לזולתם על הכלי שהיא של תרומה ברמז באים אותיות תרומה שכותב על הכלי בסדר תחלה אות ת' ואח"כ אות ר' וכדומה וזה שכיוננו במאמרם בראשונה היו כותבין ת' והיא אות ראשונה מאותיות הרמז בכלי תחת תרומה כלומר תחת צירוף תרומה שבמחשבה ואות ת' מקבל בתוכו הארה של אותיות של מעלה הימנו מקוב"ץ בכח ג"כ הארת אותיות רומ"ה שכללות' מקבלים הארה מאות ת' ראשונה ויוכלון לדעת מאות ת' כללות הצירוף של התיבה הראוי לכתוב בשלימות וכן הענין מ' מעשר ג"כ ע"ד האמור להיות שבאות מ' מקובץ בכח הארה כללות האותיות מעשר מאותיות המחשבה ומתפשט הארתו לשארית האותיות כמדובר ומעתה תשכיל לדעת מדרך השכל כללות האותיות מכל התורה מקובצים בב' ראשונה של פתיחת התורה כן אותיות של שיר השירים או של דברי הימים כולם כלולים ומקובצים בכח אות ראשונה כי מתחלה היו כלולות אותיות תורתינו הקדושה בסוד הסכמה מחשבה עליונה ולרוב בהירות ודקות החכמה צמצם הקב"ה אותיות של חכמה עליונה באותיות בחי' הדיבור עש"ה פיה פתח"ה בחכמה ותורת חסד על לשונה עיין ביאור פסוק זה בדרוש שבועות והצריך הקב"ה להלביש אותיות החכמה בעשרת אלפ"י ביתו"ת טרם בואם לבחי' הדבור בכדי שבאמצעות צמצומים אלו יכול רעיון לבות בנ"א להשיג אפס קצת בהירות החכמה נמצא לפי הנ"ל אות ראשונה של אותיות בחי' הדבור מהתורה הקדושה כלולים ומקובצים בתוכה הארת של אותיות המחשבה מחכמה עלאה בצמצום עשרה מדריגות וגם מקובצים בתוכה כללות התענוג שיקבל הקב"ה אח"כ כשיגלה אותיות מהמחשבה אל הדבור ומעתה תאיר עיניך לדעת ולהשיג גדלות אות ב' אשר פתח דברי' יאיר באות ב' מבראשית וכן שלמה המלך כשרצה לגלות חכמת הבורא ב"ה ע"י צרופי אותיות ותיבות של שיר השירים ממילא כל אלו האותיות של שיר השירים היו בכח בסוד מחשבתו וכשרצה להוציא מחשבתו מכח לפועל אל בחי' הדבור הוכרח לצמצם ולהלביש אותיות מחשבתו באות ראשונה של אותיות הדבור מספר ש"ה ולכן ש דשיר השירים רברבא לאחזאה על כל הס' וכן א דדברי הימים רברבא והבין הענין ועתה נחזור לענין דאיתא בזוהר שבאו האותיות למפרע לפני הקב"ה ורצו למלוך לילך בראש ותחלה בא אות ת' ואחר כך אות ש' ובכולם לא פתח את התורה בהם כמבואר בזוהר טעמים של הדברים וכשבאה אות ב' ראש דברו יאיר תיבת בראשית וכללות הנבראים מדומם צח"ם כולם נבראו עם אותיות התורה כנודע שהעולם הוא רושם התורה והתורה רשימת אלהות המגלה התפשטות אלהותו באמצעות שבעת עמודים שבתורה המורים על זי"ה וכבר זכרנו מה שאמר תורה מחכמה נפקית הכוונה שם בסוד החכמה לית מחשבה תפיסה ביה כלל ולכן נפקית מסוד החכמה ששם אותיות המחשבה ועל ידי צמצום אותיות אלו בהתלבשות א"ב הבינה ובאמצעות שאר המדריגות יש קצת תפיסה והשגה ויכול הפה לדבר ואזן לשמוע בהירות ודקות התורה כי מכאן מחשבתו קודש ניכרת מצד פעולותיו ואנו ממשיכין עלינו השגחתו עם צרופי אותיות ותיבות של תורה הקדושה ומעתה אחר כל הנ"ל לכאורה קשה להבין כיון שפתיחת התורה יאיר באות ב מאין לנו התגלות אות א בזה העולם כיון שאין לנו השגה לתפוס בהירות אותיות החכמה כ"א ע"י כללות התורה וכל עצמה פתח דבריה אות ב' ונראה שזהו הרמז בדברי הדרדקי מאי א' ב' עיקר הקושיא על אות א' מאי מהותו ומאין נמשך לנו בזה העולם ולזה תרצו ואמרו אלף בינה כלומר עיקר אות א' שאנו משתמשין עתה מראשית הבריאה עד לעתיד אינו רק אלף בינה מאל"ף בי"ת שבבחי' עולם הבינה כי זה האלף בא לידי התגלות כאמור אבל באמת אל"ף בי"ת החכמה עדיין לא בא לידי התגלות בזה העולם כי לרוב בהירות החכמה לית מחשבה תפיסה ביה כלל ואפי' מה שאנו משיגין לפעמים איזה בחינת חכמה הוא חכמה הכלולה בזי"ה כי בכל מדה מזי"ה כלולים ג"כ חב"ד ובאלו החכמות יש לנו קצת תפיסה והשגה ע"י רושם התורה אמנם חכמה עלאה לא באה עדיין להתגלות. ובזה מובן פ"ה ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה ונראה ע"ד דאיתא בכונות ויעבור ז"ל הוי"ה זו עצם מעצמיו דז"א ויקרא הוי"ה זו שנעשית עצם ז"א הוי"ה אחרת שבארבע תקונים דדיקנא דא"א ויובן עם האמור כמו שאותיות התורה הוכרחו להשתלשל ממדריגה למדריגה בכדי שיכול הפה לדבר ואוזן לשמוע כנזכר שנתלבשו אותיות החכמה באותיות הבינה וככה נתלבשו זב"ז עד המדרגה התחתונה כן ענין השמות אי אפשר לתפוס ולחשוב מהם כ"א בהתלבשות הפרצופים כנודע מהאר"י זללה"ה וזהו ויאמר האדם זאת הפעם מוסב על אדם עליון היושב על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה זאת הפעם טרם בריאות העולמות והשתלשלות המדריגות והתלבשות השמות זב"ז בחינות היחוד היה בתכלית הבהירות והזככות בלתי התלבשות כ"א עצם מעצמי העצמות האמיתי וע"ד הנזכר הוי"ה זהו עצם מעצמיו דז"א עצמיות גמור בלתי הלבשות המדריגות ואחרי הנסירה ונעשו ד"ו פרצופין וז"נ ונוקב והולך הענין מלמעלה למטה זכר ונוקבא נאמר לזאת יקרא אשה כלומר דוגמת השכינה נוקבא דז"א הנקר' זאת קומתך אח"כ בהשתלשלות המדריגות ונברא עולם העשיה יקרא לבחי' נוקבא אשה דוגמת נוקבא עליונה הנקרא זאת ותחתון רומז לעליון כלל הדברים עתה בר"ה החוזר למציאות הראשון לברוא העולם מחדש ואם אין תורה חוזר ח"ו לתוהו ובוהו וכאשר באמת חכמים הגידו בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית באים ג"כ האותיות למפרע לפתוח בהם את התורה מחודש כמציאות הראשון ומעתה תבין מה דאיתא בסבא בירח האיתנים דאתילידו בהאי ירח איתנים מוסב אעבר והוה ועתיד דאתילידו תמיד בהאי ירח איתנים כי אז נתחדש הבריאה ונתעורר בחינתה מחדש וכתב הסבא ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע ע"ד אקרי תשר"י ומובן על דרך האמור אית"ן תני"א בסוד חותם המתהפך ומגו דירתא תורה שבעל פה ולא ברמז ואז בא אות אחרונה שבמחשבה ונעשה ראשונה באותיות הפה ומאית"ן נתהפך לתניא למפרע וככה שענין כאן מה שהיה במחשבה אל"ף ראשונה ואות תי"ו אחרונה נתהפך למפרע תי"ו ראשונה וע"ד אקרי תשרי והנה נודע כשבאים האותיות למפרע מורה בחינות דין בסוד אור חוזר מורה דין ואור ישר מוריד רחמים לזה רומז הסבא תש"ר איהו כלו' כיון שנעשה צרוף למפרע מורה דין ואיהו תש"ר אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתום ביה קודשא בריך הוא אות דשמיא והיינו אות יו"ד הבא באחרונה ואות היו"ד ממתיק הדין שבאותיות תש"ר במזבח חתום ביה אות ה משם הוי"ה ב"ה הרש"ח עד חצי המזבח אתת דבורה וחתים ביה אות ו' משם הוי"ה היינו דכתיב ותש"ר דבורה נמצא אותיות הוי"ה ברוך הוא ממתיקין הדין שבג' אותיות תש"ר לבאי עולם עתה בראש השנה שהשעה צריכה לכך להמתיק הדין מרש"ת היצה"ר שבא לקטרג על הבריות כנזכר ולזה רמז דהמע"ה עיני תמיד אל הוי"ה כלומר אם אין בי כח להמתיק הדין לבלתי ילכד ברש"ת היצה"ר עתה בתשרי התחדשות בריאות העולם שמתי בטחוני ועיני תמיד אל הוי"ה ב"ה המה אותיות הוי"ה החתום ברש"ת וזהו שגמר אומר כי הוא יוציא מרש"ת רגלי לבלתי ילכד רגלי ברש"ת המקטרג עתה בתשרי שבו נברא העולם. וע"פ הקדמה שהצענו לפניך תאיר עיניך להשכיל מאמר התקונים
בראשית בתשרי נברא העולם וכדברי הסבא דמשפטים וע"ד אקרי תשרי תשר איהו אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתים ביה קב"ה אות דשמיה וכו' כנזכר אמנם להיות שבאו האותיות למפרע וכדאי' בסבא ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע וע"ד אקרי תשרי נמצא מוכרח להיות התחלת התורה ראש דברים יאיר באות ב' כמבואר וא"כ קשה קושיות הדרדקי מאי אל"ף בי"ת וכנזכר מאין נמשך לנו אות אל"ף בעוה"ז ותירצו אלף בינה כלומר כל עצמו של אות אל"ף שאנו משמשין עתה אינו אלא אלף בינה אבל אלף של החכמה עדיין לא נתגלה בעולם וכזה אפשר לרמוז בדברי קודש התקונים חסר א' למהוי בראשית כלומר להיות שבצרוף תשר"י נברא העולם וממילא נעשה כחותם המתהפך אות ת בראשונה ואות א' באחרונה שהתחיל התורה בבראשית באות ב' וממילא חסר א למהוי בראשית כלומר למהוי בראשית פתיחת התורה ולפי תרגום יונתן שתרגם בראשית בחוכמתא יתפרש שפיר חסר א' למהוי בראשית כלו' א' מבראשית המורה חכמה חסר אבל א' של בינה אינו חסר ואתו עמו אין משמשין עתה עד שימלא כל הארץ דעה את ה' אמן:
בתקונים בראשית "שאו "מרום "עיניכם דא ק"ש ר"ת שמ"ע ועוד כתב בראשית פתח ר"ש שאו מרום עיניכם וגו' ר"ת שחרית מנחה ערבית תלת צלותין הכוונה להורות נתן בלב כל חכם מהות התעוררות התפלה איך להוציא דבור לפני אלהים וכדאי בזוהר כל עלמא אזלין לבי כנשתא ולית דידע לאתערא מלה כדקא יאות והחי יתן אל לבו בגשתו אל העבודה שבלב זו תפלה ויצעק בקול גדול שמע או שאר שמות וכנוים שמוציא מפיו ולמה לא יתבונן בפנימיות מחשבתו וכי מי הרשה לו להוציא עתק מפיו שמות וצרופים הקדושים העומדים ברומו של עולם ולערך מעשיו אשר ידע בנפשו אינו ראוי לכל זאת וכזה הוכיח הנביא אל חכך שופר ופסוק כשופר הרם קולך כי הנה המשכיל צריך לערוך מחשבות קדושות בתפלתו לבלתי יגביה קולו יותר ממה שיש התעוררות אלהות בעומק הלב וכמבואר לנו פ"ה נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה ע"ש כ"א מרים קולו יותר מפנימית מחשבתו שחושב מהבורא אזי האותיות המה חריבים ויבישים ואינם פורחים לעילא וכנרמז בתיקונים ונהר יחרב ויבש ודרש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני והכוונה בית ראשון המה אותיות המחשבה אשר חובת גברא לבנות ביתו מתפלל עודו בסוד החכמה והמחשבה כמ"ש בחכמה יבנה בית אפי' בהיותו עדיין בסוד החכמה גם שם יבנה הבונה את בית תפלתו לאפוקי אם אין לו בסוד החכמה א"כ מה יאמר ומה ידבר אח"כ וזה שרומז התקונים יחרב בבית ראשון רומז לה' ראשונה בחי' הבינה כשאין לו שם התעוררת והתלהבות לדביקות אל ממילא יבש בבי' שני היינו ה' אחרונה בחי' הדבור מוציא באותיות יבשים בלא לחלוחיתה ארה עליונה ומאומה אין בידו לעשות רושם למעלה אפילו ישמיע למרום קולו כי אין זה דבור של אמת רק כשזועק מקירות הלב לערך פנימית המחשבה התקוע בקרבו מגדלות הבורא ב"ה והרמז א"בן מ"קיר ת"זעק ר"ת אמת כלומר אותיות היוצאים מהפה נקרא בחי' אבנים ופשה וכשהאבן יוצא מקירות הלב תזעק מכאן נמשך שזעק לבו אל ה' והוא דבור של אמת לשלול המשמיע למרום קולו ולבו בל עמו אז טוב שתיקותו מדבורו והכלל גדול שצריך להבחין ולהתבונן בדעתו כמו שהוא חושב מרוממות וגדלות אלהות ומרגיש בעצמו אהבה ויראה מהבורא ב"ה כמ"כ לעומתם מחשבתו ממש שוה ירים קולו וזעקתו בתפלה ובקול מלובש מחשבתו הטהורה ונמשך באמצעותו חיות והארה להאותיות היוצאים מפיו ונעשה דבור של אמת הנרצה לפניו יתברך לזה רמז הנביא אל חכך שופר נודע שופר מורה בחי' הבינה הוא התשובה מל' שפרו מעשיכם כלומר התשובה שאתה שב אליו ית' בעומק לבך את זאת תכניס אל חכך להוציא דבור לפני אלהים וכמוהו הענין כשופר הרם קולך כלומר כמו התשובה שאת פונה בפנימיות מחשבתך לשוב אליו ית' בכל מאמצי כחך כמ"כ הרם קולך ולא יותר מדי בכדי שלא תעשה דבורך חולין ולזה גמר אומר כנשר על בית ה' כלומר הפעולה שמגיע כשישוה מדותיו לבלתי ירים קולו יותר מעומק מחשבתו אזי ימהר להוציא דיבור כהמון עם שמרבים דברים בתורה ותפלה וכמעט רגע נשכח מלוח לבם ואינם זוכרים אפילו תיבה א' מה שאמרו כי לא הלבישו מחשבה בדבוריהם לאפוקי אישים המשכילים אינם ממהרים להוציא הדבור לפני אלהים עד שמתבוננים תחלה בפנימית מחשבתם אם להוציא דבור אם לאו וזהו כנשר על בית ה' כלומר כמדת הנשר הנוהג רחמנות עם בניו לבלתי יפחיד ולכן נוגע ואינו נוגע ככה תהיה על בית ה' כלומר כצרופי תיבות הנקראים בית ה' נוגע ואינו נוגע אם להוציא דבור או לאו בכדי שתהא הקול שוה לקדימת המחשבה והוא המובחר שבעבודה אמנם רבים הם מעמי הארץ אפי' בהתעורר לבם בקרבם אל התפלה ורוצים להתפלל אינם יודעים בין ימינם לשמאלם מה יאמרו ומה ידברו וכל עצמם ומגמתם לשאול אוכל לנפשם ומאת נ' שכוח לוח לבם ודרש בתקונים ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלהים אלא כלהו צווחין ככלבין הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים ואינון עזי נפש ככלבים דמיין לאומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ובפרט עתה בראש השנה בוודאי אין לך בשת אנפין גדול מזה כשפונה א"ע מכללות הציבור המתפללין עבור תיקון בנין קומת השכינה והוא שואל צורך עצמו הגם שכן עדרו לנו בסדר תפלתינו כתבנו בספר פרנסה כתבנו בספר סליחה ומחילה וכדומה הנראה שכל עצמה של השאלה רק לצורך הגשמי וכיון שכן כל עוד שיכוין בתפלתו יותר אזי שואל פרס יותר אמנם הכוונה כי הנה יש כמה בחינות פרנסה והכל נקרא פרנסה וכן יש כמה מיני חיים בעולם והכל נקרא' חיים והאמת עיקר פרנסת האדם הוא השפעת אלהות הנשפע עליו תמיד בכל שעה ורגע והאמונה תקוע בלבו שאין לו ממי לקבל שום חיות הן מעט או הרבה כ"א שפע אלהי הנשפע עליו בלתי הפסק ובהעדר ממנו השפעות אלהות ח"ו כמעט רגע אזי מוטל כגולם ונחשב כמת ולזאת יחרד וילפת בזוכרו זאת איך הוא מקצר בעבודה שהיה ראוי לעבוד עבודת גבוה עם חיותו ית' שנפח באפו נשמת חיים ורוח ממללא רק לעובדו ביראה ואהבה והכסיל הזה לוקח זה החיות לעשות צורך עצמו ולא צורך גבוה ובפרט אם מרגיש בעצמו ח"ו איזה עבירה בוודאי ראוי שיעטה כמעיל בשתו בשם אל הלב שנטל חיות ממלך הקב"ה ומשלם רעה תחת טובה וכאשר אי' בספרי מוסר שהקב"ה נק' מלך עלוב להיות שהוא נותן חיות לאיש הישראלי והוא הולך עם כח ההוא ומרשיע לפניו ולכן יתאמץ האדם בתוקף ועוז להתמיד בעבודת הבורא יום ולילה בכדי שלא ישיג בושה וכלימה מהשפעות אלהות הנשפע עליו כנזכר ואדרבה ירגיש בעצמו תענוג מטוב השפעות אלהות ואין השתוקקותו אחר שום פרנסה כ"א לפרנסה כזה הרוחניות וכן איתא בזוהר ת"ח מזוניהון דקיק יתיר שנזונין מחכמה עלאה ואיש אשר אלה לו שהעמיק שאלה למעלה למעלה גם למטה יתן לו הקב"ה פרנסה בריוח ולא בצמצום אכן לא לזה ישים את רוחו ונפשו בסדר תפלתו כ"א פרנסה הרוחניות השפעת הארתו יתברך שיושפע אליו בלתי הפסק וזהו שאנו שואלין ומתפללין לפניו יתב' כתבנו בספר פרנסה מלת ספר משמעו ל' ספירות ובהירות היינו המובחר שבבחי' הפרנסה שיש בעולם פרנסה הרוחניות כמבואר וכן כוונתינו בשאלה כתבנו בספר חיים טובים היינו ספיריות ובהיריות המובחר שבחיים כי יש לך אדם שהוא חי על האדמה ומבלה עתיו ורגעיו כ"א עבור פרנסת הגשמיות להכין מזונות אשתו ובניו ואומר שמקיים צדקה בכל עת כאשר חכמים הגידו זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים וא"כ למה לו חיים כיון שאין מגיע ממנו שום הנאה לבורא עולם ועיקר החיים של האדם בעולם הזה בשם נפשו ומאודו לעבודת הבורא ברוך הוא עם שנות חיים עוד נשמתו בקרבו וזהו שאנו מעמיקים שאלה למעלה כתבנו בספר חיים היינו בבהירות החיים המובחר שראוי לקרות בשם חיים וכמוהו שארית הכתבינו שתקנו לנו הקדמונים והכל עולה על כוונה הנזכר להעמיק שאלה למעלה למעלה עבור צורך גבוה שא עיניך מה דאיתא בתיקונים בראשית ירא בשת והכוונה מהראוי שהאדם יתמלא בושה וכלימה מה שגורם למעלה שהשכינה כביכול מגיע לה בשת אנפין מלהרים ראש להסתכל כלפי מעלה מחמתו אשר עתה בר"ה כולן נסקרין בסקירה אחת ובארנו למעלה השכינה נקרא אחת היא יונתי תמתי אשר בה מקובצים כללות נשמות ישראל ומשם נתראין כל הנשמות באיזה אבר שהם תלויין ונאחזים כנודע מהתיקונים שיש מארי דידין ודרגלין ודצואר וכאשר איתא בזוהר שדרש ע"פ לה' הארץ ומלואה אלין נשמתהון דצדיקייא ואפשר לרמוז בדבריה' וכולן עוברין לפניו כבני מרון ולכאורה צריך להבין אנה מקום מעברם אמנם כאשר מסתכלין על קומת השכינה עוברים באמצעותה כללות נשמתן של ישראל ואיך לא יבושו ויכלמו בני ישראל ויחרד ויפחד כל אחד מישראל ומורא יעלה על ראשו בהיאך אנפין תתראה דמות דיוקני החקוקה בקומת השכינה שלא ישונה תארה מזולתו ואין לך בושה גדולה מזה אשר כולו דמות תוארם וגוונם מאיר' באור בהיר ותארו חשך ואפל ופניו ישונה וגם לו וגם לשכינה כביכול מגיע בושה מחמתו ולזה רמז בתיקונים בראשית ירא בשת כלומר עיקר היראה עבור בושת השכינה והכתוב רומז ואשבור מוטות עולכם והכוונה להורות הפרש של עתה לשל עתיד כי עתה מחמת מיעוט ההכרה והשגה עוצם רוממותו וגדלותו יתברך צריך להפחיד את האדם במורא הנזכר שכל העולם עוברים לפניו יתברך כבני מרון ואז תואר פניו וגוונו ישונה משארית נשמות המקובצים בקומתה משא"כ לעתיד שתתרבה ההשגה מגדולים עד קטנים שמו נורא ויעבדו אותו ביראה הרוממות אשר עין לא ראתה שאין שכל אנושי יכול לתפוס עתה מחמת חומריות הגוף וזהו שרומז הכתוב ואשבור מוטות עלכ"ם נוטריקון עוברים לפניו כבני מרון וביטול יראה כזה מכל וכל רק ירא' הרוממות כלל הדברים אשר החיוב מוטל על כ"א מישראל בגשתו אל עבודת הקודש פנימה זו תפלה ובפרט עתה בר"ה שאין כחנו אלא בפה סדר התפלות והתקיעות בזה נאות לנו להשלים את נפשינו את האלהים בשלימות ולהמתיק את הדין מכללות העולמות עליונים ותחתונים שהכל תולה בנשמות ישראל שתכלית בריאתם העיקר בשבילם ודהמע"ה רמז בנעים זמירותיו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו מוסב על עם קדוש ישראל כשמקבלים עליהם עול מלכותו יתב' להמליכו מחדש כמו שנוהגים העולם בהגיעם לתיבת מלך ויצעקו בקול גדול מלך להורות שמקבלים עליהם עתה בר"ה משפט המלוכה כמבואר למעלה ועיקר מגמתם בקבלת מלכותו עליהם בשלימות לבלתי ירפו ויתנו דומה לנפשם אפילו מעט רגע מרוממותו יתב' ובכל מקום שיתנו עיניהם לראות או אזנם לשמוע והפה לדבר אל יעשו פעולה גדולה וקטנה ותנועה קלה זולת מה שנוגע לכבוד מלכותו יתברך אשר בכל משלה ולית אתר פנוי מיניה זהו עיקר קבלת עול מלכות שמים שלימה וזהו הכוונה כבוד מלכותך יאמרו כלומר עיקר פרטי אמריהם ותנועות איבריהם רק לכבוד מלכות כנזכר והפעולה וגבורתך ידברו כלומר לעוצם הכרתם כחם יפה בפיהם ובלבבם שמקבלים עליהם עתה בר"ה ממתיקין את הגבורות להנהיגם כרצונם כאשר ישרה בעיניהם כי כן משמעו ידברו כמו דבר אחר לדור כמאמרם ז"ל הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו ויגזור אומר ויקם לבטל גזירותיו ית' והכל תולה באמירה לגבוה להעמיק שאלה למענה להמתיק עדין במקום עליון ולזה ראוי לשים עיקר מגמתינו בסדר התפלה והתקיעות לזרוק חצים לגבי סמא"ל כמו דאיתא בתיקונים פתח ר"ש ואמר עלאין אתקני ואזדרזו במאני קרבא לגבה חויא דאיהי מקננא בטורין רברבין ואיהי קטיל אדם קדמאה ולכל דרין דהוו אבתריה ואוי לאותה בושה וכלימה שלא היה עדיין איש צדיק בארץ לנצח את היצה"ר ואדרבה מנוצחים לפניו ואם הראשונים כמלאכים וגו' ומי מקדושים עתה בשור יתום כזה שאנו עתה בו להתפאר ולומר שכחו יפה לזרוק חצים הן המה אותיות התורה ותפלה לגבי חויא הוא הנחש הוא היצר הרע ובעונותינו עדיין מרקד ואין איש שם על לב להתקין א"ע אפס קצת ולהזדרז במאני קרבא להיות לו חצים שנונים להוציא דבור לפני האלהים בשלימות ודרש עוד בתיקונים ובג"ד כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטל האי חויא יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא והכוונה שזוכה אל התפלה בעצמה להיות תפלתו שגורה בפיו ואל יהא סגור עליו הדיבור וכאשר ביארתי למעלה מה שאנו שואלין המלך יעננו ביום קראנו מוסב הענין על התפלה להתפלל כראוי וכזה יסד הפייטן בסליחות מרן דבשמיא לך מתחננן וגומר כולהון בני שביא בכספא מתפרקין ועמך ישראל ברחמי ובתחנוני וגמר אומר כיון שכן שעיקר פורקנן תולה ברחמים ובתחנונים לכן הב לן שאלתין ובעותין כלומר אתה בעצמך שלח לנו דבורים לדעת איך לשאול ולהתחנן לפניך וזהו הב לן שאלתין את שאלתינו והפעולה כשתתן לנו את התפלה לדעת איך להתפלל ולדבק א"ע ברוממותך בטוחים אנו שבוודאי לא נהדר ריקם מן קדמך לאפוקי אם האדם שואל צרכיו כאשר עם לבבו ונפשו אינו בטוח אם תקובל תפלתו או לאו וזהו הכוונה יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא שיכול להתפלל ולהוציא דבור לפני אלהים בשלימות וזהו עיקר הענין.
ודרש עוד בתקונים ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוי יתיב על מגדלא כלומר הצדיק השלם שיושב וממתין ומצפה תמיד לזכות ולבא למדריגה כזה להוציא דבור בתפלה כראוי זה הפירוש דהוה יתיב על מגדלא וקשתא בידוי והוי זריק חצים לגבי חויא וחויא לא הוי חשיב להון ולאו בגין חלישו דצדיק ח"י עלמין אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון דאיהו צדיק דלתתא מיניה כד לאו איהו שלים ובגין דא לא חשיב לון עד דאתא רעיא מהימנא ונטיל חץ חד וזריק לגביה דא בתר דא בצלותיה הדא הוא דכתיב עד יפלח חץ כבדו דחויא דאיהו סמא"ל וכו' לבתר דיפלח חץ כבדו זרע יורה כחץ לגבי כלה וכו' ואתמר בה לשלח לי למטרה ומעתה בין והבן הדברים אשר לפניך שרמז בכל אדם יש בו בחי' רעיא מהימנא כמו ששמעתי מהמגיד זללה"ה היה אומר השכל של אדם נקרא רעיא מהימנא להיות הוא מזין את האמונה כי לפעמים קשה לאדם לסמוך על האמונה בעצמה בלי עוצם ההכרה לאפוקי כשבא השכל ומבין מצד ההכרה שכן הדעת נוטה ומתבונן בחכמה ותבונה אזי האמונה נעשה ביתרון שאת חזקה ועצומה יותר מקדם בלא השכל ולכן נקרא השכל של אדם רעיא מהימנא וטובים השנים מן האחד בהיות לו אמונה שלימה וגם מצד ההכרה כחו יפה בפיו לזרוק חצים הן המה אותיות וצירופי תיבות שמוציא מפיו לגבי חויא עד יפלח חץ כבדו דסמא"ל אמנם לזה צריך אומץ רב וזריזות ובהירות השכל וכולי האי ואולי כי מי האיש הירא ושלם במדותיו להתמיד כ"כ יומם ולילה בעבודת הבורא ב"ה ואל יתן רפיון אפילו כמעט רגע וכדברי התיקונים דזריק חץ דא בתר דא בלתי שום רפיון ותערובות מחשבות חוץ מהבלי עולם כי בודאי בצדיק ח"י עלמין לית בית שום חלישו מלהשפיע ברכה עליונה אמנם התחתונים ברפיון עבודתם מנעו הטוב מהם ושתי רעות עושין שחת להם שאינם כלי מוכשר לקבלה וגם גורמים שהצדיק עליון אובד מקום הראוי להשפיע לנוה קודש היא השכינה וצדיק ח"י עלמין משתוקק תמיד להשפיע משפע וברכה עליונה לשכינה בלתי הפסק וכמאמר התיקונים צדיק שמיה דהוה יתיב לשון המתנה שהוא יושב וממתין על מגדלא על השכינה הנקרא מגדל עוז להשפיע לה מכל טוב ואל יהיה שום מונע והפסקה ח"ו במסך המבדיל בעונות התחתונים ולכן החויא לא חשיב לון להחצים שאינם שנונים בהעדר השכל עד דאתא רעיא מהימנא הוא השכל בחוזק הכרתו יכול לדעת איך לזרוק חציה וכחו בפיו ולפלח כבידו דסמא"ל וזה נקרא חץ היינו שמוציא אותיות שנונים בדחילו ורחימו וזריק דא בתר דא בתמידי' ותועלתם גדולה ונשגבה שגורם השפעות מרום המעלות עד עולם העשיה להמתיק הדין וגורם יחוד כיון שאין מסך מבדיל ולזה גמר אומר התיקונים לבתר דיפלח חץ כבדו זרע יורה כחץ לגבי כלה כלומר כמו שהוא זורק חצים ואותיות שלימות בדו"ר ככה מעורר השפעות שפע ברכה עליונה להשפיע לשכינה ולכללות העולמות ואתמר בה לשלח לי למטרה.