אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
קהלת
א' ט"ו
מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. במשנה חגיגה ד"ט ע"א תנן ר"ש בן מנסיא אומר איזה מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר ופירש"י שהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה ע"כ, וכן בברייתא שם ע"ב אהא דר"ש בן מנסיא דאפילו לא הוליד רק שאסרה על בעלה, פירש"י נמי דאין מועיל תשובה ע"ש, וקשה הלא אהא האי דינא גופיה דר"ש בן מנסיא מסקינן ביבמות כ"ב ע"ב, דאם אותו ממזר גופיה שהוליד הכה אותו חייב אם האב עשה תשובה משום דהשתא עושה מעשה עמך הוא ע"ש, ולפ"ד רש"י צריכינן לאמר דהוא עושה מעשה עמך ובכ"ז תשובתו אינה מועלת בו.
וביותר תקשה הא דדרשינן מקרא בקידושין סופ"ק, דאפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, וה"נ אמרינן בירושלמי סנהדרין רפ"י אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה, ובירושלמי מכות פ"ב היו אמרינן שאלו לקוב"ה חוטא מהו עונשו אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה, ועמש"כ בחידושי לתהילים כ"ה וצ"ע כעת.
ועוד דבמשנה שם מסיק ר"ש בן מנסיא א"ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן, וקשה הלא אפ"ל נמי דקרא קאי על גונב וגוזל ואפ"ה קרי ליה מעוות לא יוכל לתקון מפני שהגניבה או הגזילה היתה משל רבים ואינו יודע למי ישיב, ואע"ג דתניא בביצה כ"ט ע"א גזל ואינו יודע למי גזל יעשה בהן צרכי רבים מאי נינהו בורות שיחין ומערות ע"ש, אמנם לאו תשובה מעלייתא היא כדכתבו הרשב"ם והתוס' בב"ב פ"ח ע"ב ועמש"כ בחידושי שם וע"ע בשאילתות ר"פ ויגש וצ"ע כעת.
ג' כ"א
ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, וצריך ביאור מאי זה למטה לארץ, ומי לא ידע דירידת הבהמה למטה היא לארץ, ונראה דהנה שתי רוחות מניעות הגלגלים בתהלוכות בני האדם בעולמם, ע"י רוח אחת יוכל לעלות למעלה, ולעלייה זו אין שיעור וקצבה עד היכן יגיע על ידה כי עין לא ראתה אלקים זולתיך יעשה למחכה לו, אכן אם יתגלגל במהלכו ע"י רוח הבהמיות שבקרבו היורדת למטה. לה יש גבול לירידתה וגבולו היא לארץ, דכמו בחייו יחיה רק עם ארציות כן במותו זאת היא נחלתו, וכפי המורגל בפי הדרשנים ששלשה שמות יש למקום הקבורה, בית עולם. בית החיים. בית הקברות שם בית עולם הוא. מפני שהוא בית לכל באי עולם כחכם כטפש כעשיר כעני כו', קטן וגדול שם הוא, אכן מי שידע להכין צדה לדרך לפניו הוא בית החיים הנצחי, ולמי שלא ידע, עבורו הוא בית הקברות, וע' עוד בזוה"ק בראשית דפוס סלאוויטא דף נ"ד ע"א.
ד' ב'
ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה, בשבת ד"ל ע"א מפרש, שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה וכשאמר זכור לאברהם יצחק וישראל עבדיך מיד נענה ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו וקשה הרי באותה תפילה מסיק אשר נשבעת להם בך, ואמרינן בברכות ל"ב ע"א דכך אמר משה לפני הקב"ה אלמלי נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה ועכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים ופירש"י אשר נשבעת להם בך שנאמר בעקידת יצחק בי נשבעתי ע"ש, ולפ"ז. אין בזה היתרון במה שכבר מתו. רק מפני שלהם נשבע, ובע"כ היה למשה אז להזכירם ואף אם היו חיים עדנה, או אם השי"ת היה נשבע כזאת למשה, הי"ל ג"כ להזכיר שבועה זו בשעה זעומה כזאת בתפילתו ואולי אגדות חלוקות הן, וצ"ע
יוד ג'
וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא. ביאור דבריו דבמה שלבו חסר לזה היה לפניו עצה נכונה לדרוש ממי שילמדנו וינחנו באורח מישור, אכן החסרון הוא גם בזה שאומר לכל סכל הוא, היינו כל מי שיחפוץ ללמדו מטיל הוא דופי בחכמת מלמדו. ועל כל אחד יאמר סכל הוא ואיך אלמוד מאיש כזה הלא אנכי חכם יותר ממנו, וזהו מפני שגם בזה חסר לבו להכיר אלו שני הדברים, סכלות עצמו וחכמת רעהו.
י"ב י"ב
ולהג הרבה יגיעת בשר בעירובין כ"א ע"ב מפרש רבא כל ההוגה בד"ת טועם טעם בשר ע"ש, ועפ"ז מובן בב"ק ע"ב ע"א בהא דר"נ הדר משמעתיה והתנצל לפני רבא על שלא עלה בדעתיה אתמול לכוון להלכה. משום דלא אכל בישרא דתורא ופירש"י לא דקדקתי טעמו של דבר, דלכאורה בלתי מובן הדמיון של דקדוק טעם בהלכה לאכילת בשר. אכן לפ"מ דרבא גופיה הבין בהאי קרא דכל ההוגה בד"ת טועם טעם בשר, לפניו היתה זאת מליצה נכונה.