אור ברסלב

אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן

ישעיה

דברי הימים ב'

א' ה'

על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי. פי' כלל המון העם לא יבינו כי ההכאה היא על אשר יסורו מדרכי ה', רק כל ראש הם ראשי העדה הם חולים על זה, וכל לבב לב האומה המרגישים בצרות הכלל, הם דווים על זאת, וע' בביאור מהגר"א ז"ל.

א' ט"ז

ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. נראה להסביר דברי הנביא, דהנה כל תפילתם היתה בפרישת כפים, כמש"א משה אפרוש את כפי אל ה'. וכן ויעמוד שלמה ויפרוש כפיו השמים מלכים א' ח'. ושם ופרש כפיו אל הבית הזה, ועפ"ז שפיר המשיל פרישת כפים כאלו, לרוצח שנתפס ברציחת נפש והובא אל השופט. ובעת שטען להצטדק בטענותיו הראה בידיו, ונתראה איך שידיו נגואלו בדם, ויען השופט הלא כל טענותיך הן לחנם. אחרי שיש שני עדים נאמנים אשר יעידון ויגידון כי אתה רצחת, והן ידיך בעצמן המלוכלכים עוד בדם הנפש, וזהו מליצת הנביא על אלו המתפללים למקום, והם מלאי עון בין אדם לחבירו. ואמר ובפרישכם כפיכם אעלים עיני וגו' ידיכם דמים מלאו, היינו שידיכם בעצמם הם עדים כשרים על העול והחמס אשר בכפיכם, וזהו שאמר איוב ל"ז ביד כל אדם יחתום, והיינו דאמרינן בחגיגה ט"ז ע"א אבריו של אדם מעידין עליו. וזהו מאי דמסיק הכתוב רחצו הזכו, מן הכתמים, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, זל"ז, ואח"כ ל למדו היטב, דרכי התורה, דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה, פי' רק אחרי שתסירו המגרעות שבין אדם לחבירו, תוכלו להתרומם מדרגא לדרגא מעלה מעלה בדרכי ה'.

א' י"ח

אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. במשנה שבת פ"ו ע"א תנן מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והנה מקרא זה למופת היה משמש בפועל ובמעשה, כשקשרו אותו ג"כ אל פתח אולם מבחוץ או מבפנים וכדומה, אכן לא בכל הזמנים היה הדור זכאי ומוכשר לכך, שיהיה מופת חותך לעיני כל ישראל, כדתניא ביומא ר"פ טרף בקלפי, דכל ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היה מלבין מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין, וכן שם ל"ט ע"ב ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה מלבין, ושם ס"ז ע"א הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ע"ש ועפ"ז בלתי מובן לע"ד לשון המשנה ביומא ספ"ו, ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהירות היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ע"ש, דלפי הנ"ל איך נופל שם סימן. על דבר שלא היה שולט בקביעות בכל השנים מאין מעצור וצ"ע כעת.

ב' ג'

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. צריך להבין ענין השנות הכתוב ציון וירושלים תודה ודבר ה' וע' במפרשים, ונלפ"ד עפ"מ דבב"ר פט"ז סי' ד' אמרו, אין תורה כתורת ארץ ישראל, ובפדר"א רפ"ח תניא דהקב"ה מסר סוד העיבור לאדם הראשון ואדם מסר לחנוך כו' ע"ש, ודין עיבור השנה צריך להיות בירושלים, כדאמרינן בברכות ס"ג ע"ב מהאי קרא כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ועפ"ז פירש"י נמי בסנהדרין י"א ע"ב דהתם ילפינן מקרא דלשכנו תדרשו ובאת שמה, דקאי על ירושלים ע"ש, ומתורץ בזה קושית התוס' שם מסתירת הש"ס דברכות אהא דסנהדרין ע"ש, אמנם עכ"פ בדברי הנביא אין שום כפל או שינוי לשון. דמה שאמר כי מציון תצא תורה, קאי על כלל ארץ ישראל דמשם תצא תורה, דאין תורה כתורת א"י כנ"ל, ודבר ה' הוא סוד העיבור שמסר השי"ת לאדם הראשון, ויתחדש ע"י המלך המשיח כמבואר בפדר"א שם, ענין זה יבא מירושלים בב"א.

ב' ה'

בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כי נטשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם וגו'. עד ואל תשא להם. הנה כל המפרשים ביארו לדברי הנביא בחובות וגנותם של ישראל, ולכן אל תשא להם עונם מלהפרע מהם ע"ש, ולולא כל דבריהם היה נלע"ד דהנביא הלך בזה בדרך משה רבינו כדדרשו בברכות ל"ב ע"א כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרס שעשו את העגל כו' משל לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות מה יעשה אותו הבן שלא יחטא כו' ע"ש, וכן במדרש במעשה העגל שאמר למה ה' יחרה אפך בעמיך אשר הוצאת ממצרים מה ראה כאן להזכיר יציאת מצרים אלא אמר משה רבון העולם מהיכן הוצאת אותם ממצרים שהיו כולם עובדי טלאים כו' ע"ש, ואף כאן שכל נבואת ישעיה בזה הוא על אחרית הימים, ולכן אמר דאז תהיה התעוררות על בית יעקב, ולא על בית ישראל העומדים במדרגה יותר גבוה, וגם הם יאמרו לכו באור ה', אמנם לבל יאמר מדת הדין איך נוכל לקבלם באויר נשמות של ארה"ק בפריצות ופריקת עול התורה והמצות, על זה משיב הנביא כי אין זה אשמתם, רק אשמת הגלות המר קרוב לאלפים שנה בארצותם לגוייהם, והעלו עמהם אבק מעפר ארצות העמים, וביאר עוד כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, היינו אלו מלאו את הארץ מארצות המזרח ואחרים מפלשתים שבמערב, וכ"א מהאומות הי"ל מגרעות אחרות, עד אשר גם בילדי נכרים ישפיקו הם בני התערובות שהביאו עמהם, הן המה החסרונות שהביאו עמהם ממדינות אלו, ועוד אחרים באו שארצו היה מלא בכסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו, ואחרים שארצו היה מלא סוסים ואין קצה למרכבותיו, ויש שבאו ממקום שארצו היה מלא אלילים שהגוים משם השתחוו לאשר עשו ידיהם ואצבעותיהם, ובע"כ שנדבק לכל אחד מהם ממה שהורגל בארצו מאות בשנים, ולסבת אורך וכובד גלותם, וישח אדם וישפל איש נשארו שחוחים ומושפלים מכבודם העצמי, ונתבטלו לארצות פזוריהם במקומותם למושבותם, ואחרי שרק הגלות גרם לחסרונותיהם, איך אפשר שאל תשא להם. בתמיה, וכאילו יאמר שהוא בטוח כי אם יתיישבו על אדמתם, יתנערו מעט מעט מאבק שברגליהם, ויתרגלו לאט לאט לקיים בפועל ובמעשה כאשר בפיהם יאמרו לכו ונלכה באור ה'.

ב' כ"ב

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. ר"ל חדלו לכם מלעבוד ע"ז, וק"ו הוא מן האדם אשר נשמה באפו, ובכ"ז כי במה-נחשב הוא, כל חשיבותו הוא במה, היינו אם מרגיש שאיננו מאומה, וכמו שאמרו משה ואהרן ונחנו מה, וזה בעצמו מורה על רום מדרגתם כי באו להבנה ברורה של התבטלות מין האדם שעל פני האדמה. אף שיש נשמה באפו, ואיך תחשיבו את הע"ז אם גם נשמה אין לה.

ג' ט'

הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה, ופירש"י ניכרים הם בעזות פניהם כסדום הגידו לא כחדו בפרהסיא עשו ע"כ, נראה לפרש עפ"מ דאמרינן בברכות ס"פ אין עומדין חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ע"ש, והיינו דקאמר איך ענתה בם הכרת פניהם, ומפרש משום דחטאתם כסדום, ואפ"ה הגידו לא כחדו, וכנ"ל דחציף מאן דמפרש חטאיה, ואם היו מסתירים חטאתם אז היה ניכר שמתביישים בזה. ואמרינן שם דף י"ב כל העושה דבר ומתבייש בו מוחלים לו מיד, והיינו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה כדפירשו בתוס' שם. ולהכי שפיר מסיק הכתוב, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה, דעל זה אין כפרה מפני שעושים בפרהסיא.

ד' ה'

וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגו'. ופירש"י ושבע חופות יש כאן ענן ועשן נוגה אש להבה חופה שכינה ע"כ, אין כן החשבון ברשב"ם ב"ב ע"ה ע"א ד"ה ענן יומם.

ה' י"ז

ורעו כבשים כדברם. פירש"י צדיקים הנמשלים כעדר הרחלים. ובדרך זה פירשו יתר המפרשים, והעיר המהרש"א בפסחים ס"ח ע"א אהא דשם פירש"י כבשים ישראל, ולעד"נ דאין זו סתירה דהא כאן הביא רש"י בתר הכי דרשת הש"ס דהתם, ומזה מוכח דמקודם מפרש רק לפי פשוטו של מקרא דאפשר לפרש על הצדיקים, משא"כ בפסחים דנמשך בפירושו על דרשת הש"ס שם, דדרשו כמדובר בם, הלא הענין מורה דקאי על כלל ישראל.

ו' ה'

ואומר אוי לי כי נדמיתי. פירש"י הריני מת שלא הייתי כדאי שאראה פני השכינה כו', ע' יבמות מ"ט ע"ב ושם בתוס' ד"ה אשוייה.

ו' ז'

ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר. ופירש"י זה ליסרך לכפר עונך שחרפת את ישראל, פי' שאמר דלטוריא עליהם שקראם ועם טמא שפתים ויל"ד דהכא משמע דבגחלת שנגע המלאך על פיו סר עונו ונתכפר חטאו זה כמו שאמר לו המלאך בעצמו, ואילו ביבמות שם קאמר כי מטא להדי פומא נח נפשיה משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. משמע דעונו זה לא נמחה עד יום מותו וצ"ע.

ו' ח'

ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני. הנה המפרשים הרגישו על כפל הלשון של מי אשלח ומי ילך, כן על מי קאי השיתוף של לנו, ומדוע היתה תשובת ישעיה רק על מי אשלח באמרו שלחני, ולא השיב מאומה מי ילך לנו וע"ש מה שתירצו. והנראה כי שליחות לטובה שולח השי"ת בעצמו, משא"כ לפורעניות נמלך בבית דינו, כדפירש"י בפ' נח גבי דור הפלגה. עה"פ הבה נרדה בבית דינו נמלך וכן בכ"מ, וזמש"כ את מי אשלח. בעצמי שהוא לטובה, ומי ילך לנו, לי ולבית דיני שהוא לפורעניות, ואומר הנני שלחני, רק לטובה.

ח' ו'

יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט. הנה בתרגום מפרש תיבת לאט בנחת ומובא נמי בסנהדרין צ"ד ע"ב, אולם בפסיקתא פט"ז קאמר, בר קפרא אמר חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו לאט אלא זה חזקיה מלך יהודא שהיה מטהר את ישראל במקוה של ארבעים סאה מנין לא"ט וכעין זה הוא ג"כ במדרש משלי סוף פרשה י"ג, ובמד"ר ותנחומא ס"פ קרח הביא נמי להאי קרא לשיעור מקוה, וג"כ סמוכין למספר ארבעים סאה דמקוה שהוא כנגד כל מי באר שכתוב בתורה שהן ארבעין זימנין כדמפרש במ"כ ע"ש אבל עכ"פ יש בזה קצת רמז בכתובים. מיהו בחגיגה די"א ע"א ובכ"מ בש"ס משמע דכל שיעור מקוה הוא רק מדרשת ושיעור חכמים באין שום סמך מן הכתוב.

י"ב א'

ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. בנדה דף ל"א ע"א משלו לשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמי ע"ש, ועפ"ז תתפרש ג"כ הכתוב בתהלים ע"ו. כי חמת אדם, מי שהיה בתחילה בכעס על הנהגת ההשגחה עמו, תודך, אח"כ, שארית. הם המה שספינתם נטבעה. חמות תחגור, עתה יהיו הם בכעס, על שלא נאנסו קודם נסיעתם כמו חבריהם.

כ"ט י"ד

ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. וצריך להבין מהו הסמיכות של לכן, ואיך הולמת העונש אל העבירה, ומה זאת הפלא ופלא. ונראה כי המכה שהיא פלאי פלאים היא בפרט זה, שאם היתה נאבדת עצמות החכמה והחכמים מן הארץ, דוגמת הקללה שקלל עבדיה את אדום והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, הלא שיהיו נאבדים החכמים והחכמות בהחלט, אז לא היה הפלא גדול כ"כ, לא כן אצל עם ישראל שקללה כזו היא מהנמנע, כמו שאמר ר"ש בן יוחאי בשבת קל"ח ע"א ח"ו שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, ועפ"ז שפיר נופלת הפליאה בכפלים, ראשונה איך במשך כל הגליות מגוי לגוי ומממלכה אל עם אחר קרוב לאלפים שנה, וכל אחד מהאומות יכביד ויכפיל הגלות באופנים שונים, ובכ"ז עומדת תוה"ק הכתובה והמסורה כסלע איתן בלב ימים, ונוכל לאמר בפה מלא גם לעת הרעה הזאת תורת ה' תמימה כשהיא לעצמה ואצל כל הוגיה בטהרה, אות היא לעולם כי רק השגחה נפלאה היא בזה, ושנית היא הפליאה היותר גדולה אחרי שמציאות התורה ולומדיה בעינה עומדת, הלא היתה צריכה להאיר במחשכי התבל לפי ערכה הזך והזוהר, ובכ"ז נראה שנאבדת ויתנו אליה כתף סוררת למעשה, ואיך נצתמדו יחד מציאות ואבדון כאחד, אין זאת רק שהיא מדה כנגד מדה, וזה מה דביאר הנביא, ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, וא"כ הלא יודו בפיהם ובשפתם על קיום מציאותי, ובכ"ז לבו רחק ממני וגו', האם אין זה ממש מציאות ואבידה ביחד. לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא פליאה בכפלים, היינו ואבדה חכמת חכמיו הלא תהיה חכמים וחכמה ובכ"ז תהיה נאבדת, ובינת נבוניו, הלא תהיה בינה ונבונים ובכ"ז תסתתר ולא תתראה, והנהגה זו היא ממש כהנהגתם עמדי במציאות ואבידה גילוי והסתתרות ביחד.

ל' כ'

והיו עיניך רואות את מוריך. הנה חז"ל הבינו בהאי קרא דההסתכלות בפני רבו תתן תוספות חכמה מאשר רק באזניו ישמע ממנו, כדאשכחן בהוריות י"ב ע"א דרב משרשיא אמר לבניו כי יתביתו קמיה רבכון חזו לפומיה דרבכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך, וכה"ג אשכחן בעירובין י"ג ע"ב דאמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך ע"ש, ועפ"ז מובן דברי הירושלמי בקידושין פ"א ה"ז אמר ר' זעירא לית אנן חשין על שמועתא דרב ששת דהוא גברא מפתחא כו' ע"ש, דלכאורה קשה מדוע נפלו שמעתתיה דרב ששת ממדרגתן מפני שהיה סומא, אכן לפי הנ"ל ניחא, דמשום שהיה סומא ורק באזניו שמע מפי רבו, לכן לא היה יכול לירד לסוף דעתו כ"כ, משא"כ מי שבעיניו הביט בפני רבו בשעה שלמדו, אז ראה ויוכח גם על תכונת נפשו הפנימית של רבו, והבין הדבר יותר לאשורו ולאמתו ובמק"א הארכתי בזה.

ל"ח ה'

שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה וכ' בתשובות הרשב"א סי' קמ"ח דתפילתו הועיל לו מפני שהמלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלויין בו וכח הצבור גדול לידון ע"פ מעשיהם לטוב או למוטב אבל לשנות גז"ד כזה במקרה היחידים תלוי בפלוגתא, דאם יש מזל לישראל לא ישתנה גז"ד של הפרט כו' ע"ש, ודבריו הם ע"פ שיטתו בתשובה שם סי' תיט ובמיוחסות סי' רפ"ז דכל כתובי התורה מדברים אל הכלל, אבל הפרט של כל אחד מישראל תלוי במזלו, וזהו מש"א בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא ע"ש, ודבריו תמוהין במש"א דקרא את מספר ימיך אמלא קאי על הכלל, הלא האי קרא נדרש בהדיא כמו לר"ע כן לחכמים ס"פ החולץ על הפרט, וע"ש רש"י ד"ה שני דורות, והשתא מאי קא מקשו חכמים לר"ע שם הרי הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה. הלא לדברי הרשב"א אין כאן קושיא. דמלך שאני שהוא כצבור וגדול כח הצבור לשנות גז"ד, אמנם אפ"ל דהרשב"א הלא איירי למ"ד יש מזל לישראל. אבל למ"ד אין מזל לישראל מסיק איהו גופיה דלדידיה דברה התורה בין על הכלל בין על הפרט, ומכש"כ דהתם קיימינן אליבא דר"ע, ואיהו סבר בהדיא בשבת קנ"ו ע"ב אין מזל לישראל.

מ"ה י"ח

לא תהו בראה לשבת יצרה. הנה האי קרא הובא במשנה גיטין מ"א ע"ב, והקשו בתוס' שם ובחגיגה ד"ב ע"ב אמאי לא הביאו קרא דפרו ורבו כו' ע"ש, ולולא דברי התוס' היה נלע"ד, עפ"מ דאמרינן בסנהדרין נ"ט ע"ב דקרא דואתם פרו ורבו לישראל נאמרה ולא לבני נח, וע' יבמות ס"ב ע"א תוד"ה בני, משו"ה לא מייתי מקרא דפו"ר דהתם איירי בעבד כנעני, ולהכי מייתי קרא דלא תהו בראה לשבת יצרה, דהאי קרא ודאי לכלל העולם נאמר.

אבל אי קשיא הא קשיא דבמגילה כ"ז ע"א איירי בישראל. ומדוע הביא שם האי קרא דלשבת יצרה שהוא מדברי קבלה ולא קרא דפו"ר דאורייתא וצ"ע.

נ"ד ט'

כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ וגו'. ויל"ד טובא על אשר תלה פורענות המבול על נח, שהכפיל בכתוב כי זה הוא מי נח, הלא השי"ת העיד עליו כי אותך ראיתי צדיק לפני בדוד הזה, אמנם י"ל דבמה שאמר בדור הזה, בזה גופיה אתא למעוטי דור יבא, דקורא הדורות מראש ראה דאברהם יתפלל עבור סדום שלא יחרב. ומשה רבינו התפלל עבור הכלל ואע"פ שהשי"ת אמר ועתה הניחה לי וגו' ואעשה אותך לגוי גדול, ובכ"ז לא חשש משה לטובת עצמו ולא הניח מלהתפלל עבור דורו, ונח לא עשה כן רק היה מספיק לו במה שהשי"ת אמר לו שהוא ומשפחתו ינצלו בתיבה מן המבול. לכן נקראו מי המבול על שמו. כל זה למדתי מדברי הזוה"ק בפ' נח דפוס סלאוויטא דף ס"ז ע"ב.

ס"ב ו'

על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו'. משל לשומר שער פלטין של שר גדול בליל חורף מלובש בבגדים חמים ומקלו בידו ואקדחו בכיסו. ויקרב אליו איש אחד בחצי הלילה ויאמר לו, ממושבך פה ניכר כי בעל הפלטין אתה ושלך הוא, ובשביל זה הנך יושב פה, לכן אשאלך הנני חפץ לקנות ארמון זה, הודיעני נא מחירו ואבא עמך בדברים אדות קנין זה. ויען היושב על יד השער בשחוק ויאמר, אם ארמון כזה היה שייך לי אז לא הייתי יושב פה, אנכי הנני רק שומר שהשיבוני לשמור את הארמון, ולמחר אפשר שיושיבו שומר אחר וכבר נתחלפו כמה שומרים זה אחר זה גם קודם שבאתי הנה, ועוד אני תמה עליך הלא מי עושה מסחר גדול כזה בחצי הלילה. עצתי אמונה אם באמת הנך רוצה לקנות פלטין זה תדע כי הוא שייך לשר גדול מאד. והוא יושב על גפי מרומי קרת בהיכלו, חכה עד אור היום ואליו תביא הצעה זו בדרישתך, ומשם תמצא תשובה ברורה, אבל תדע כי זולתו אין גם אחד בכל העולם שיוכל למכור לך פלטין זה, הנמשל, הנה בכל הדורות נמצאים ממנהיגי ישראל, הדורשים מהמלכים והשרים אשר תחת ממשלתם עומדת ארה"ק, לקנות או להשיג במתנה ארץ אבותינו, ועל זה קורא הנביא על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, הם רק שומרים, היום שומר זה ולמחר שומר אחר, ואם באמת ברצונך לגאול את הארץ, פנה נא למי שהארץ שלו, הוא השי"ת בעצמו, שהבטיח לאבותינו לתת לנו, ולו משפט הגאולה וזולתו אין ממי לגאול.

תוכן העניינים

אור הישר (תנך)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה