אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
דניאל · ו' כ"ה
ואמר מלכא והיתיו גובריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו אינון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שליטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדיקו. הנה אפ"ל דלא רק בתורת נקמה השליכו אותם על שהלשינו על דניאל. אלא לראות אולי באמת אינם רעבים האריות ולהכי לא אכלו את דניאל, וכטענת האי צדוקי במעשה דר' תנחום בסנהדרין ל"ט ע"א, או בעובדא דחמרא דרב ספרא בב"ק קט"ז ע"א, וכן פירש"י נמי בברכות ל"ג ע"א וביבמות קכ"א ע"ב גבי נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת ע"ש, אולם אחרי שהשליכו את המלשינים ובניהם ונשותיהם וטרם שהגיעו לתחתית הבור משלו בהם האריות וכל עצמותיהם הריקו, הרי שהיו רעבים כ"כ, אז נתגלה תוקף הנס של דניאל, דאל"ה היה להם עוד אמתלא לאמר דלא אכלו לדניאל מפני שלא היו רעבים, וצריך להרעיב את האריות קודם ולהשליכו אצלם שנית.