אור הישר (תנך)· הרב שמואל יצחק הילמן
איכה · א' ג'
גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רודפיה השיגוה בין המצרים. הנה כל הכתוב לא נאמר על זמן החורבן בראשית גלותם. כי מה שייך אז לעוני ורוב עבודה הלא אז כולם כאחד כעני כעשיר הגלו ממקומם, ומכש"כ שאינו נופל אז לאמר היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אלא האי קרא בנבואה נאמר על הגלות הארוך העתיד שראה כבאספקלריא המאירה, ומה מאד הראה לנו הנסיון של אלפים שנות גלותנו שכמו בעיניו ראה ויוכח אמת שגלות הפרט הוא מעוני או מרוב עבודה שיטרידוהו, אבל מי שיושב כחמרא על דורדיא בגלותו ואפילו רק בפרנסת מנוחה ומכש"כ בעשירות, המה לא יזיזו ממקומם אפילו לשוב אל ארץ אבותנו שהובטחה לנו מהשי"ת ע"י נביאנו שבה נשוב אל המנוחה והנחלה.
ואף גם זאת ניבא בזה שאחרי גלותם מא"י ובאיזה אופן שתהיה והיא כבר ישבה בגוים לא מצאה מנוח, כי לבד מה שהגוים לא הכירום לאזרחים, גם היא מצד עצמה לא מצאה מנוח בכל ארצות הגלות כאילו הרגישה בקרב לבבה פנימה שאין זו מקומה הנכון, והיא תלויה באויר ארץ העמים כאותיות פורחות ועדיין מיועדות לצאת גם מגלות זה עד שסוף סוף ישוב לארץ אבותיו, ובמה שלא ימצא עצמו בגבול אחד רק בין המצרים גופן בגלות ונשמתו בארץ ישראל בזה גופה ישיגוה רודפיה לרדוף אחריה בכל מקום שהוא כמובן לכל היורד לעומק הרעיון.
אולם במה שלא מצאה מנוח גילו לנו במדרש רבה אהאי קרא שבזה נמצא כוס של תנחומין, באמרם היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח הא אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך דגם שם היתה כוונת הכתוב לכוס ישועות דהעדר המנוחה בארצות הגוים תהיה סבה נכונה לשוב לארץ אבותנו בב"א, והאריכות בזה אך למותר דזהו רגש פנימי בלב כל בר דעת.