אור הישר על שבועות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מא:
המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים, ע' תוס' ב"ב ד"ה ע"ב ד"ה ובא בזמנו וד"ה אילימא ובת' הרא"ש כלל נ"ט סי' א' ובת' הרדב"ז ח"א סי' רפ"ב ושם בלשונות הרמב"ם סי' יוד.
שם ואם א"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להן למדה"י נאמן, ברמב"ם פט"ו ה"ב מה' מלוה וכן בשאר ראשונים הביאו ג"כ נוסחאות דגרסי אינו נאמן וע"ש במפרשים ובמה שהאריך בזה בת' כנסת יחזקאל סי' ק'.
שם כי פרעת לי פרען לי באפי בי תרי דתנו הלכתא כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתקכ"ב.
שם רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, דעים להראב"ד סי' נ"ו ובת' הרא"ש סוף כלל א' ובת' רביד הזהב סי' ו'.
שם כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה, ע' ת' הרשב"א ח"ד סי' רי"א ובת' הריב"ש סי' קכ"ז ובתומים סי' ע' סק"ב.
רש"י ד"ה כאומר. דכיון דלא לוה לפי דיבורו לא פרע והרי יש עדים שלוה נאמנין הם על הלואה ואינן נאמנין על הפרעון דהודאת בע"ד כמאה עדים ע"כ, לכאורה מה יועיל הא דהודאת בע"ד כמאה עדים הלא גם בעדות העדים אמרינן לקמן מ"ב ע"א תרי כמאה, וא"כ הו"ל כתרי לגבי תרי דכ"א הן כמאה ומאי חזית דנהמנינהו לדידיה על הפרעון נגד עדותן, וי"ל כיון דנאמנותו על עצמו שלא פרע נובע מהא דאמר לא לוה כדפירש"י, א"כ עדותו קודמת לעדות העדים ומכיון שנאמרה עדות הבע"ד אז אדרבה אמרינן בדידיה תרי כמאה, קודם עדות העדים ולא יוכלו אח"כ העדים להכחישו בעדותן.
ואין להקשות איך אמרינן הכא דהעדים נאמנין על ההלואה ולא על הפרעון הלא הכא אליבא דרבא קיימינן. ואליביה הא אוקמינן בב"ב קל"ד סוף ע"ב דרק בתרי גופי פלגינן דיבורא אבל בחד גופא לא פלגינן ע"ש, והכא הלא חד גופא הוא הלוה, ואפ"ל ניהי דחד גופא הוא, אבל שתי פעולות הן של הלואה ופרעון בשני זמנים נפרדים.
רש"י ד"ה כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש כגון זה שלא הי"ל לאמר פרעתיך בעדים כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ר"נ ובת' מהרי"ק סי' ע"ב ובס' חזקה רבה חי"ד סי' קס"ז.
תוד"ה תיובתא דשמואל בסה"ד, וקצת משמע כן בכל הסוגיא, ע' מהרש"א ובקונטרס שער התירוצים.
תוד"ה כל האומר. וא"ת אמאי לא מתרצינן הכא דיבוריה לא לויתי כלומר לא עמדתי בהלואתי כו'. ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ט"ז.
תוד"ה כל מילתא כמו שפי' ר"ת צריך לברר אמיתת הדברים כמו שיכול כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רי"ד.