אור הישר על שבועות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לט.
שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא וגו', והנה ריש ב"מ פריך מכמה מקומות דנימא בהו מינו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא עד דמסיק שם ד"ו דלא אמרינן בזה מינו ע"ש, ולכאורה נראה דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא, אולם לפי המבואר הכא ניחא דשבועה בע"כ חמירא כחו מצד התורה כמ"כ חמירא לאינשי, וע' תוס' גיטין נ"א סוף ולעיל ל"ו ד"ה ה"ג ובת' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"ז.
שם וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה כו', ע' בת' הריב"ש סי' קע"א.
שם ואין לי אלא מצות שקבלו עליהם מהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מניין ת"ל קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר, הנה האי כבר דאמרינן הכא קאי אהא דדרשינן במגילה י"ט ע"ב דמקרא מגילה כלולה בהא דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר, וה"נ אמרינן בברכות ד"ה ע"א דכל הגמרא ניתנה למשה מסיני, ובירושלמי פאה פ"ב ה"ד נדרש מקרא דלעיל ועליהם ככל הדברים גם על כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.
שם אלא כדקתני טעמא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה כו'. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ג אות א' ובס' חזקה רבה חי"ד סי' רי"ש.
שם אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה. מוכסין ושיש בה ליסטין שאין כולה ליסטין כו', ע' כ"מ פ"י ה"ד מה' עדות ובס' חזקה רבה חח"מ סי' ל"ז.
שם וכאן ממנו ומכל העולם כולו, ע' תבואת שור קונטרס בכור שור. ע"ב התם שיש בידם למחות ולא מיחו, והנה על עבירה זו נגזר על אשתו של ר' חנינא בן תרדיון להריגה כדאסרינן בע"ז י"ח ע"א. ובשיעור דיש בידו למחות אמרו בשבת נ"ד סוף ע"ב כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפס על העולם כולו ע"ש.
והנה תירוץ הש"ס בזה דמי שיש בידו למחות ולא מיחה הוא ערב עבור החוטא, דמקורו הוא מקרא דוכשלו איש באחיו מבואר הכי בהדיא בתו"כ פ' בחוקותי ע"ש, ואין להקשות מדוע צריך בברייתא דתו"כ למילף האי דינא דמחאה על עבירה מקרא דתוכחה, דבפשוטו משמע על כשלון נפילה מחמת רדיפה כדמסיק בהאי קרא גופה כמפני חרב ורודף אין, ואמאי מדלג על מקרא המוקדם בפ' קדושים י"ט י"ז והוא דבר הלמד מעניינו הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, הרי משם מוכח ברור דאם לא תוכיחנו תשא עליו חטא על העדר התוכחה. די"ל דהספרא לשיטתיה דמפרש שם יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא ע"ש. הרי דמבע"ל האי קרא למעט תוכחה במקום שיש הלבנת פנים ברבים.