אור הישר על שבועות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כט.
במשנה נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב כו', הרמב"ם בסה"מ ל"ת ס"ב כתב עלה כגון שנשבע בה' שכל מי שישחט ימות זה נשא שם ה' לשוא ע"ש, ואיני יודע מה הוסיף בבאורו יותר מהמבואר במשנתינו וצ"ע.
שם נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה כו', ע' תשבץ ח"א סי' ק'.
שם כשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד. ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' ה' ושם ה' שבועות סי' ו' ובגבורת ארי ליומא י"ט ע"ב.
שם כל המצות כולן מצות ציצית דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן וע' ברש"י ותוד"ה מצות ציצית, והנה עפ"ז מובן דרשת ר"ל בשבת ל"ב ע"ב כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם, ולכאורה הלא בפסיקתא סי' ל"ז סוף פיסקא קומי אורי נדרש פסוק זה על ימות המשיח ולכל אחד ואחד מישראל בסכום זה בדיוק, ומדוע דרש ר"ל דוקא לכל הזהיר בציצית, ובע"כ משום דדייק לשון הכתוב בכנף איש יהודי, ופירש"י בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים, והשתא קשה מדוע נקט הנביא דוקא שכר מצוה זו יותר מכל המצות, אולם לפי המבואר הכא דמצוה זו שקולה כנגד כל המצות ניחא.
שם ולימא להו קיימו שש מאות ושלש עשרה מצות, ע' רמב"ן לסה"מ שרש ראשון.
תוד"ה כשהשביע. ק"ק מה היתה תועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו כו"ם כמ"כ היה לירא פן יעברו השבועה. ע' מה שתירץ בזה בס' אהבת ציון דרוש י"ב.