אור הישר על שבועות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כו:
איזו היא שגגת שבועת ביטוי לשעבר אי דידע מזיד הוא אי דלא ידע אנוס הוא, ע' חוט המשולש חלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' י"ג,
שם אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים כו', הנה הרמב"ם סמך שתי הלכותיו בה' שבועות ובה' נדרים פ"ב ה"ב אמימרא דשמואל דצריך להוציא בשפתיו ע"ש, ולפ"מ דהרמב"ם פסק בה' נדרים שם דהפקר. הוא כמו נדר שאסור לחזור בו. שפיר. מסיק שם ומהו ההפקר הוא שיאמר אדם נכסים אלו הפקר לכל, פי' כיון שהפקר הוא מתורת. נדר ובנדר צריך להוציא בשפתיו, בר מן דין כיון דהפקר בפני שלשה הרי המטרה להודיע בפומבי שהוא מפקיר ובע"כ שהוא בדבור לא במחשבה, ומה שהק' הב"ח סי' רע"ג ס"ב מהא דרפ"ב דב"מ דקאמר במכנשתא דבי דרי עסקינן קב בד' אמות נפיש טרחייהו לא טרח אינש ושקיל להו אפקורי מפקר להו כו' כמובא שם בקצוה"ח, לע"ד הפקר דהתם הואי מטעם יאוש, דגודל הטרדה והטרחה מכריחו להתייאש ועפ"ז נעשה הפקר ממילא, דומיא דשבת ק"כ ע"א דקאמר חשבון מאי עבידתיה מהפקירא קא זכו כו' שהוא מופקד ממילא מפני יאוש הדליקה וכן בכמה דוכתי וע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג ואכמ"ל, וע"ע נובי"ק חי"ד סי' ס"ו ובחח"מ סי' ל'.
שם מיתיבי בשפתים ולא בלב גמר בלבו מניין ת"ל לכל אשר יבטא כו' הנה בירושלמי תרומות פ"ג ה"ד מסיק דמה דאמר שמואל הוא דאינו חייב קרבן שבועת ביטוי. עד שיוציא בשפתיו אבל לענין תרומה והקדש סגי משגמר בלבו וע"ש במה"פ ובת' מהרי"ק סי' קס"א ובש"ך חו"מ סי' ע"ג ס"ק כ"ז, ולענין שבועה בכתב ע' בת' שבות יעקב ח"א סי' קנ"ו ובתומים הסי' צ"ו סק"ה ובת' הגרע"א מסי' כ"ט עד סי' ובחו"י סי' קצ"ד ובח"ס חי"ד סי' ר"כ רכ"ז.
שם גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם מניין ת"ל לבל אשר יבטא האדם בהתו"מ ויקרא סי' שי"א גריס ת"ל לבטא.
שם שאני התם דכתיב כל. נדיב לב כו', ע' בת' באר יצחק סוף סי' ג' וע"ע בת' הרא"ש ריש כלל י"ג ובת' משיב דבר ח"ב סי' פ'.
רש"י ד"ה מוצא שפתיך. גבי נודר להביא קרבן כתיב, ע' אור זרוע זרוע ה' צדקה סי' ו' וסי' י"ב.
תוד"ה אפילו תימא וקשיא לר"ת דהכא בשמעתין מסקינן דאפילו לרבנן שגגת קרבן שמה שגגה וי"ל דלית ליה דאביי כו'. ע' תוס' שבת ס"ט ע"ב ד"ה הא מני ובנועם ירושלמי לתרומות רפ"ו.
תוד"ה מצטער. ופשיט דלאו היינו שב מידיעתו כיון שברצונו היה שוכח כדי שיאכל, ע' בת' עונג יו"ט סי' קס"ח בד"ה ואין להביא ראיה.
תוד"ה אלא לשמואל:
וי"ל שהאמורא יש לו לפרש דבריו יותר. ע' מהרש"א לגיטין ד"ב ע"א בתוד"ה המביא.
תוד"ה גמר בלבו. ואי הוה אמרינן דגבי אונסא אפילו מדירו על דעתו שרי הוה אתי שפיר דבלא אונס אסור אומר בלבו כו', ע' מחנה אפרים ה' שבועות סי' א'.
תוד"ה משום, וגבי קדשים כתיב שהביאו בעזרה כל נדיב לב עולות כו'. ע' בס' ט' פרקים להרמב"ם פ"ו הכ"ב.
בא"ד וגבי תרומה כתיב ונחשב לכם תרומתכם כו', ע' דבר אברהם סי' ט"ז.