אור הישר על שבועות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כג.
ותירוש חמרא הוא וכתיב ואכלת, ולענין שאר משקין אי הוי שתייה בכלל אכילה ע' בת' באר יעקב חא"ח דף כ"ו
שם כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתייה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב, ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ד ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ע' אות ה' ובנועם ירושלמי רפ"ב דמע"ש.
שם שבועה שלא אוכל פת חיטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכל חייב על כל אחת ואחת ודילמא למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאתי הו"ל למימר חטין ושעורין וכוסמין כו', וקשה הלא תירוץ כזה נופל על לשון הכתוב לאמר א"כ נכתוב רחמנא בלשון זה ומדכתב הכי ש"מ דכוונת התורה הוא בדרך זה. משא"כ הכא דנחתינן לכוונת הנשבע, א"כ י"ל דכמו להמקשן בש"ס לא עלה על דעתו תירוץ התרצן דהו"ל אמר חטין ושעורין וכוסמין כמ"כ לא עלה על דעת הנשבע, ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דילמא למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאתי, וי"ל עפ"מ שיל"ד נשייליה להנשבע מה היה בדעתו בשעת השבועה, ובע"כ כמש"כ התוס' לעיל ד"כ ע"א בד"ה לישנא, שאומר שבדעתו כל מה שיהיה משמעות לשונו א"נ כגון ששכח מה היה בדעתו, ועפ"ז החליטו במשנתנו דין של נשבע כזה, וא"כ קושית המקשן היא על דין המשנה מנא להו לחכמי המשנה להחליט שיהיה חייב על כל אחת ואחת דילמא למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאתי, ולפ"ז שפיר תירץ לו כיון שהנודר אמר ששכח מה היה בלבו או שתלה בכל מה שיהיה במשמעות לשונו, א"כ שפיר נוכל להניח בכוונתו ע"פ הלישנא יתירה שאמר פת גבי כל אחת ואחת ש"מ דלהנך כולן בדוקא היתה כוונתו, ועפ"ז החליטו חכמי המשנה דחייב על כל אחת ואחת, וכל השקלא וטריא בש"ס היתה על דין המשנה כנלע"ד.
תוד"ה גמר שכר. ועוי"ל דר' יהודה יליף דשתייה בכלל אכילה כדיליף בירוש' מדכתיב וכל דם לא תאכלו כו', ע' נחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ו.
תוד"ה כגון. וא"ת מאי איריא אכל ושתה אפילו שתה תרי זימני נמי כו', ע' בת' מהרי"ל דיסקין ח"ב סי' פ"ב.