אור הישר על קידושין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כו:
א"ל רב יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמעינן מחט. ופירש"י הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע קנייני מחטין ע"כ. ולכאורה מנ"ל לרש"י דתמיהת רב יוסף היתה על שהוצרך להשמיע קנייני מחטין דילמא היתה תמיהתו דרחוק לאמר שהוצרך לתנא לטרוח ולהשמיע מציאות רחוקה של קנין כזה דנעץ בה מחט. די"ל דא"כ מה תיקן רב אשי במש"א מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי, הלא גם זו היא מציאות רחוקה, ובע"כ דקושית רב יוסף היתה משום קנין המחט וע"ז שפיר משני דעם המחט היתה מרגליות יקרה וחפץ, לקנותה אגב קרקע. והשמיענו דלקנין כזה יספיק קרקע כל שהוא. וע"ע בס' כלכלת שביעית.
רש"י ד"ה שיקנם ע"ג קרקע ולא היה לו קרקע ע"כ. ע' בתוס' ב"מ ד"ד ע"ב ד"ה אין נשבעין וע"ע ב"ב מ"ד ע"ב תוד"ה דלא הוה ליה ארעא.
תוד"ה ה"ג אלא מאי. ופלא גדול הוא בעיני ריב"ן שהרי מעשים בכל יום שקונין בסודר שלא בפני הקונה כו', ע' קצוה"ח סי' קצ"ה סק"ב ג' ובת' עונג יו"ט סי' כ"ט.
תוד"ה מעשה בר"ג. ומיהו קשה איך יצא מביתו עד שלא תיקנו ושלא הודיעם שאינו מתוקן והא אמדינן חזקה על חבר כו' ע' חזקה רבה חאה"ע סי' צ"ה ענף ג'.
תוד"ה מעשה. ועוד קשה כיון שלא קבעו לו מקום לצפונו או לדרומו מה הועיל הפרשתו כו'. והנה הריטב"א תירץ דר"ג סבר יש ברירה וכשאוכל ומשייר שיעור מעשר אמדינן הוברר הדבר למפרע שזהו מה שהפריש כו' ע"ש ועפ"ד הריטב"א אדרבה שפיר עביד ובכוונה הא דלא סיים המקום. שאם היה אומר לצפונו או לדרומו אולי יאכלו בני ביתו דוקא מזה המקום אבל כיון שלא פירש יוכלו לאכול מאיזה מקום שירצו והוא יעשר אח"כ כיון שהיה הרבה בכרי כמש"כ התוס' מקודם ולפ"מ דאית ליה ברירה' ומזה מוכח דהתוס' ס"ל דל"ל לר"ג ברירה ומשו"ה שפיר הביאו הא דתוספתא ממה שהורו ר' יהודא ור' יוסי להבעל הבית שלא יצא בהפרשתו. דאינהו לשיטתייהו גבי הלוקח יין מבין הכותים דל"ל ברירה. אבל קשה על רשב"ג שהיה עמהם בהוראה זו הלא איהו ס"ל יש ברירה בחולין קל"ה ע"ב אפילו בדאורייתא וצ"ע כעת.