אור הישר על קידושין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כג.
גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן ב"ח קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן, והנה בחו"מ לפ"מ דפסק ס"ס ער"ה כאבא שאול לפיכך כתב בסי' רע"ג המפקיר עבדיו הגדולים קנו עצמם והקטנים כל הקודם והחזיק בהם זכה וע"ז הק' בנה"מ שם בשלמא גבי גר דנעשה הפקר דממילא ומהפקר דממילא אין יד לקטן לזכות ולכך כל הקודם והחזיק בהן זכה. אבל המפקיר עבדו דלשיטת רש"י הוה הפקר כדעת אחרת מקנה אותו ובדעת אחרת יש יד לקטן לזכות כמבואר בחו"מ סי' רמ"ג סט"ו בהגה"ה א"כ מה"ת לא יהיה הקטן יכול לזכות נפשיה מהפקר כו' ע"ש ולע"ד בלתי מובן מדוע לא דייק קושיתו שם בסי' רמ"ג במש"כ הרמ"א לחלק דדוקא בצרור וזורקו אגוז ונוטלו מהני דעת אחרת מקנה לקטן אבל לא במציאה. והגר"א שם הורה באצבע מקור לדברי הרמ"א מהא דמציאת חש"ו דיש בהם משום גזל רק מפני דרכי שלום ע"ש, ובע"כ דשאני דעת אחרת מקנה דמתנה שמקנה לקטן זה בפרטיות ואין לאחרים בזה שום זכות משו"ה זוכה הקטן לעצמו משום דמעשיו קיימים במטלטלין כמבואר בסי' רל"ה ס"א משא"כ בהפקר מכיון שהמפקיר סילק רשותו מן החפץ הרי יש יד לכל העולם לזכות בזה, ומהיכן יקנה זה הקטן הלא בשעה שהוא רוצה לזכות אינו עוד של המקנה, ואינה נופל אז לאמר שדעתו מקנה אל הקטן ושיטת רש"י דהפקר הוי כדעת אחרת מקנה הוא רק לענין חצר שאינה משתמרת במשומר לדעת המפקיר סגי כמש"כ בנה"מ שם אבל אין זה ענין לקנין הקטן מן ההפקר, והמעיין בסמ"ע סי' רע"ג סק"ח ימצא בדבריו הקצרים כמו שביארתי כאן בארוכה לתרץ קושית הנה"מ.
שם אמר אביי לעולם שלא מדעתו ושאני כסף הואיל וקני ליה בעל כורחיה מקני ליה בע"כ כו', ע' דורש לציון סוף דריש ט' ובחוט המשולש בחלק התשובות להגאון ר' הלל ז"ל סי' א',
שם רבא אמר כסף קבלת רבו גרמה לו שטר קבלת אחרים גרמה לו, ע' אבן האזל פ"א ה"ו מה' מכירה ובחבל יעקב סי' א'.
רש"י ד"ה ותנינא אין חבין לאדם כו' והיכי תני מתניתין דנפדה ע"י אחרים כו', ע' בס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ה'