אור הישר על קידושין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף טז:
מבן תשע שנים ויום אחד עד בן י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא, ע' בחידושי הרשב"א ליבמות ל"ד ובמל"מ פ"ב הי"ח מה' אישות.
שם משום דאיכא למיפרך מה לסימנין שנשתנה הגוף תאמר במיתת אב שכן לא נשתנה הגוף, ע' חזקה רבה חא"ח סי' נ"ט.
שם ואלו מעניקים להם היוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים, והק' בקצוה"ח סי' ל"ט סק"א היכי משכחת הענקה במיתת האדון הא אינו גובה מיורשין אפילו כתובה בתורה ובש"ס ס"פ גט פשוט פריך לרב ושמואל מחופר בור ומשני כשעמד בדין כו' ונשאר בצ"ע.
ולעד"נ לחלק בין דין הענקה לכל מיני שיעבוד, דהנה במלוה הכתובה בתורה דככתובה בשטר דמיא, ואפילו מלוה בשטר גופיה הלא עצם החיוב רמי אקרקפתא דגברא ונכסוהי דבר אינש אינון ערבין ביה, משא"כ חיוב הענקה כיון דרחמנא פרט ביה מצאנך מגרנך מיקבך ומכל אשר ברכך ה"א., א"כ עצם השיעבוד חתום בגושפנקא דמלכא על כל תפוסת הבית. והן הם המחוייבים לפרוע את ההענקה לא מצד האדון ולא מצד היורשין רק בכל מה שהניח מונח השיעבוד לקיים בהם ומהם דין הענקה לר"מ חמש עשרה סלעים ולר' יהודא שלשים ולר"ש חמשים לכל חד כדאית ליה לקמן י"ז ע"א, ואמנם כן הוא שהיורשין מחוייבים לקיים חובת ה הענקה אחרי מיתת האדון כמש"כ בקצוה"ח שם ובמנחת חינוך מצוה תפ"ב, אולם לפמש"כ נצמח מזה דין חדש דכ"ז הוא אם הנכסים נשארו בעין אבל אם לאחר מיתת האדון או אפילו בחייו קודם שנתקיים דין הענקה נשרפו כל נכסי האדון אין היורשין מחוייבים לתת הענקה עבור אביהם מעלייה, כיון שהחוב היה מונח על גוף הנכסים. והשתא כמו שנשרף כלל ירושתם כמ"כ נשרפו כל החלקים בצאן גורן ויקב או שאר נכסים שהיו מיועדים בשביל הענקה, כיון שמעולם לא היה חל שום שיעבוד הגוף לא על האדון ולא על יורשיו כנלע"ד
ונכדי השנון הנעלה מר יעקב דוד הרצוג הי"ו שקלע אל המטרה כמו שתירצתי, הוסיף להכריח כן ממה דאמרינן לקמן י"ז דממעטינן כספים מהענקה, הרי דאם אין לו רק כספים אינו מחויב אפילו האדון עצמו ליקח בהן דברים שישנן בכלל ברכה ולתת מהן הענקה. ובע"כ דהחיוב מונח על עצם הנכסים ולא על האדון, ועוד הסוף ממש"כ התוס' לעיל ט"ו ע"א בשם ה"ר נתנאל גבי לו ולא לבעל חובו דמשום דסבירא לן בעלמא כר' נתן בשאר שכירות, שמוציאין מזה ונותנין לזה אתא לו ואפקיה פי' שאינו משלם הענקה לב"ח ע"ש, הרי עכ"פ דהאי הענקה הוא ענין חלף שכירות, וכמו דאמרינן לקמן מ"ח אהא דשכירות דאומן קונה בשבח כלי, הלא דהשכירות מונחת בפעולתו כמ"כ הענקת העבודה שעבד אצל אדונו מונחת בנכסי אדונו, ואין זה דוגמא לשאר חוב המונח על הלוה או יורשיו ודפח"ח.