אור הישר על עבודה זרה· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לב:
והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים מ"ט אי אפשר דליכא תקרובת עכו"ם מני ר' יהודה בן בתירא היא כו', ולכאורה מאי שייך בהא מני, הלא במשנתנו גופה מסיק עלה דברי ר"ע, ונראה לפ"מ דאיסור הנאה בזה דבמתניתין דקאמר ר"ע, הוא כהלכתא בלא טעמא עד דבגמרא צריך לפרושי טעמא משום דאי אפשר דליכא תקרובת עכו"ם, ואיסוה"נ בתקרובת עכו"ם נמי לא מצינו בדר"ע להכי צריך למתלי האי דינא בדריב"ב דאיהו יליף טומאת תקרובת עכו"ם מהקישא למת והדר נוכל לאמר ומינה מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עכו"ם אסור בהנאה, כדפירש"י ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך.
אמנם קשה הלא האי היקישא גופה איכא נמי גבי זבחי עכו"ם לעיל כ"ט ע"ב, וא"כ תיכף בתר דקאמר בגמרא טעמא דהיוצא אסור שהוא כזבחי מתים משום דאי אפשר דליכא תקרובת עכו"ם, הול"ל וזבחי עכו"ם ילפינן מדכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה, וחזינן נמי לקמן ד"נ ע"א דמהאי קרא גופיה ילפינן מה מת אין לו בטילה לעולם אף תקרובת עכו"ם אין לו בטילה לעולם ע"ש, ולא איצטריך לן כלל התם למילף דין בטול ע"ז מתקרובת עכו"ם אליבא דריב"ב כדאמרינן הכא.
לכן נלע"ד ע"פ שיטת רש"י בסוכה ל"א ע"א דהיקש לא ניתן לדרוש מעצמו אם לא קבלה מרבו כמו גז"ש ע"ש, ולהכי כמו דאמרינן בשבת צ"ו סוף ע"ב דר"ע הי"ל בקבלה גז"ש גבי צלפחד וריב"ב לא הי"ל קבלה זו מרבו, וע"ש צ"ז ע"א מש"כ התוס' בשם ר"ת, ה"נ בהיקישא דויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. דהיקש זה אתא לטומאת תקרובת עכו"ם באהל למת לא הי"ל לר"ע רק לריב"ב, ומשום דבמשנה תני לה משמיה דר"ע, והטעם הוא משום תקרובת עכו"ם כדאמר בגמרא, ולר"ע הלא לא הי"ל בקבלה היקש זה, משו"ה בע"כ תלי לה בריב"ב ואכתי לא הוה ידעינן לה לענין איסור הנאה להכי פירש"י ומינה מה מת אסור בהנאה כו'.
שם ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דילמא הדר ביה בחזרה אסור כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ס ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רנ"ז.
רש"י ד"ה מה מת מטמא באהל. ומינה מה מת אסור בהנאה כדגמרינן בסנהדרין ותמת שם מרים שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת עכו"ם אסורה בהנאה ע"כ, וקשה כיון דעיקר קרא לריב"ב קאי על טומאת אהל ורק משום דמפרשינן נמי ומינה מה מת אסור בהנאה, הלא זהו גופה פלוגתא היא אי אמרינן דון מינה ומינה בזבחים צ"א ע"ב ובמנחות ס"ב ק"ז, והשתא למ"ד דון מינה ואוקי באתרה הלא לא נוכל למילף מזה ג"כ איסור הנאה רק טומאת אהל כקושית הש"ס בב"ק כ"ה ע"ב ע"ש, כן מה לו לרש"י להביא איסור הנאה במת מסנהדרין הרי לעיל בסמוך כ"ט ע"ב איתא נמי להאי ילפותא כמו בסנהדרין ועמש"כ בחידושי לעיל בגמרא. וצ"ע כעת.
תוד"ה הלכה כרשב"ג. להני אמוראי לית להו כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו כו', ע' בת' הרשב"א סי' מ"ם ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים.
תוד"ה והיוצא אסור. הכא משמע דרבנן לא מקשו תקרובת ע"ז למת כו', ע' בטעם המלך פ"ח ה"א מה' אישות.