אור הישר על עבודה זרה· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יד:
א"ל רב חסדא לאבימי גמירי דעכו"ם דאברהם אבינו ד' מאה פרקי הוו ואנן חמשה תנן ולא ידעינן מאי קאמרינן כו' א"ל מאי דקל טב פירות דקל טב כו'. הנה במנחות ד"ז ע"א מספקא להש"ס אם אבימי היה הרב ורב חסדא תלמידו או להיפוך ע"ש, והכא מבואר בהדיא דרב חסדא תני בי אבימי ומזה ראיה למסקנא דהתם.
אמנם אכתי איכא למידק בלשון הש"ס דהכא דמשמע כאילו רב חסדא מתאונן ג"כ על שחסר לנו שלש מאות ותשעים וחמשה פרקים במסכת ע"ז, דאל"כ הי"ל רק לשאול ממנו ביאור משנתינו דהכא ול"ל כלל להזכיר מסכת ע"ז דאברהם אבינו, ובאמת בימי רבי היה די חמשה פרקים אלו לפי מיני הע"ז ועבודתם שנשארו אצל העכו"ם מהדורות הקודמים, משא"כ בימי אברהם היו כל יושבי תבל עובדי ע"ז והיו בהם מינים ממינים שונים וכלים מכלים שונים לעבוד בהם, ואבינו אברהם שהיה צריך לשמור א"ע מהם ומהמונם בע"כ שהיו לו תלי תלים של הלכות להשמר מעבודתם, אבל במשך הרבה דורות שנתבטלו מן העולם היה מספיק לפני רבינו הקדוש עבור הנשארים והגזכרים בתוה"ק למיסבר קראי רק חמשה פרקים אלו, וא"כ מה לו להקדים לפני שאלתו הקבלה על מסכת ע"ז דאברהם אבינו וע' בס' עזרת כהנים ריש מס' מדות, ואולי כוונתו דכאשר היו לאברהם ד' מאה פרקי בטח ידע אותם באר היטב מהחל עד כלה בטעמם ודקדוקם ואנן אין לנו רק חמשה פרקים ולא ידעינן מאי קאמרינן.
רש"י ד"ה מקום שנהגו למכור בהמה דקה כגון מקום שלא נחשדו על הרביעה והכי מפרש להו בגמרא כו', ע' ברש"י פסחים נ"ג ע"א במשנה ד"ה מקום שנהגו ובש"ך יו"ד סי' קנ"א סק"ט ובהחידושים לסוגיין סוף ספר הפלאה.
תוד"ה ובן בתירא. וא"ת מנ"ל התם דטעמייהו דרבנן דאסרי הכא היינו משום דס"ד דאין חי כזה דעופות נושא א"ע דילמא טעמייהו כרבי דגזר משום תורת כלי זיין כו', ע' שעה"מ פכ"א ה"ט מה' שבת ובת' ישכיל עבדי ח"ג חא"ח סי' י"ב.