אור הישר על עבודה זרה· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ג.
מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מע"ב ואמר אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, וראיתי בערבי נחל לפ' בראשית בפסוק הנ"ל שהקשה דזה שייך להתנות עם ישראל אבל אלה הצאן ושאר מעשה בראשית מה עשו וע"ש מש"כ ע"פ דרכו, אולם לעד"נ עפמש"כ הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים בחלק הששי כי כל הבריאה בכלל ובפרט דרושה רק לתכלית הנרצה הוא קיום התורה ובלעדה אין מקום לכל הבריאה ובזה הוא מבאר משאחז"ל בברכות ד"ו ע"ב עה"פ כי זה כל האדם דכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ובזה יאיר לנו משאחז"ל שם ד"ח ע"א אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ע"ש שהאריך בזה בדברים מפליאים כדרכו בקדש, ומה מאד מובן טעמו ונימוקו כי הבעל חי המועיל למאכל האדם ע"פ קיום התורה נתעלה במדרגה עילאה להיות בסיס אל האדם לעבודת השי"ת, וממילא יתרוממו על ידו גם הצומח והדומם אשר על ידם נתגדל, וע"פ יסודות אלו אין מקום לכל פרטי הבריאה לעלות על סולם הקדושה אלא ע"י קיום התורה. משא"כ אם ישראל לא היו מקבלין התורה אז כל תכליתם הם תוהו ובוהו כמו בתחילת בריאותם, כי הדומם ישאר דומם וכן כולם עד המדבר מבלי התרוממות לרוחני נעלה ונקדש, וזהו מה שהרגישו והדגישו חז"ל בקרא דויהי ערב ויהי בקר יום הששי שאז כלתה מלאכת הבריאה הפשוטה, כי עוד מיועדת לתכלית גבוה מעל גבוה, אולם זה קשור בתנאי אם ישראל מקבלין התורה ואם לאו ישארו על מתכונתם לתכלית של תוהו ובוהו כנ"ל. וע' עקידה שער ע"ח
שם יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד כו"ם יבא לבן ויעיד ביעקב כו', אע"ג דעדות זו היא רק על הפרט וע' קונטרס בכור שור.
שם יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ואליהוא בן ברכאל הבוזי ויעידו בהם בישראל כו'. וכ' התוס' בב"ב ט"ו ע"ב דלפי סוגיא דהתם לא מצינן למיחשב אליהוא בן ברכאל דהא קאמר שם דישראל הוה ע"ש, ולולא דבריהם ז"ל הוה אמינא דהא כל הראיה דישראל הוה פירש"י שם וז"ל על כורחיך מדייחסיה קרא בשמו ושם אביו ושם משפחתו ישראל הוה ע"ש א"כ י"ל דסוגיא דהכא ס"ל דאין זה ראיה לפ"מ דאמרינן ביבמות ס"ב ע"א דרק כשנתגייר לית ליה חייס אבל בגיותו אית ליה חייס. וה"נ אמרינן בב"ק ט"ו ע"א דנכרי יש לו ייחס וע"ש פ"ח ע"א רש"י ד"ה גר אין לו יחס.
תוד"ה כהנים, משמע הכא דעכו"ם נמי קרויין אדם ותימה דהא אמר בעלמא דאין קברי עכו"ם מטמאין באהל משום דכתיב אדם כי ימות באהל, ע' ראב"ן סי' שי"ז אות ב' ובמשך חכמה לפ' בראשית בפסוק ויקרא את שמם אדם וע"ע עקידה שער י"ח.
תוד"ה נוגעים. ועוי"ל שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישראל מקבלים ע' בהקדמת עונג יו"ט ובס' תכלת מרדכי מאמר ששי.
תוד"ה יום הששי, א"נ היתה ראויה לינתן בששי אלא שהוסיף משה יום אחד מדעתו. ע' בת' עונג יו"ט סי' מ"ב.