אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קי.
דקאמר לכו עבידיתו תכלתא אס"ד תכלתא חשיבא מצוה אפיק גלימא וכסינהו לכולהו מתיבתך. הנה קושיא זו איננה מה שהביא רש"י ר"פ קרח שהלביש לקרואי העדה טליתות שכולן תכלת ובאו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה כו' ע"ש, הרי דהתם טענו על עצם מצות ציצית וטענתה דהכא היתה על מצוה דתכלת, ובשני המקומות קשה טובא לע"ד דהתם בלתי מובן מה ענין מצות ציצית לתכלת הרי מצוה בפ"ע היא כדתנן במנחות ל"ח ע"א התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, וגם הכא קשה מה ענין מראה הבגד אל פתיל התכלת שצריך להיות מצורף בין הציצית שמצותן להיות בתוך הכנף, יהיה מראה הבגד מאיזה מין שירצה ודיני הציצית והתכלת נוגעין רק אל הכנף.
ומצאתי ברא"ם שם דמפרש דשאלת קרח היתה רק על פתיל תכלת שבמצות ציצית שיהיה פטור מאותו פתיל בשביל התכלת שבטלית ע"ש. ומלבד קושיתי הנ"ל, בלתי סובל לפי פירושו הלשון במד"ר ותנחומא שם דקרח השיבו טלית שכולה תכלת אין פוטרת את עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה ע"ש, ומלשון זה מוכח שלא היתה השאלה על החוט של תכלת אלא על הארבע חוטין ביחד. וכן מורה לשון הירושלמי דמכילתין פ"י ה"א דמשה רבינו השיבו חייבת דכתיב גדילים תעשה לך ע"ש וצ"ע.
שם דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו, בת' פנים מאירות ח"א סי' כ"ו מוכח שהי"ל הכא בגרסתו רבא במקום רב. וע"ע במשך חכמה לפ' קרח בפסוק ולא יהיה כקרח.
שם כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סוף סי' ד'.
שם כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה', ע' בת' מהרי"ק סי' קס"ט ובעקידה שער נ"א.