אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קב.
מאי גרמא ליה אמר אביי ברית כרותה לשפתים כו', וקשה הלא במו"ק י"ח ע"א יליף הכי מקרא דונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מילתא והדור תרויייהו ע"ש אבל לא שמענו מהתם ברית כרותה לשפתים אלא לטובה והכא הלא הוא לפורענות וע"ש תוד"ה ואסתייעא ובמש"כ בחידושי למו"ק שם וצ"ע.
שם אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון כו', ע' משך חכמה לפ' תשא ד"ה מגילה דף כ"ה.
שם אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר א"ר אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש בן ישי בראש אי הכי לא בעינא, הנה כמו אגדה זו כמ"כ דלעיל ק"א ע"ב דאשר הרים יד במלך שלמה שחלץ תפיליו בפניו אין להם ביאור, ונלע"ד עפמש"א במדרש תהלים סי' ב' ננתקה את מוסרותימו, אלו תפילין של יד ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש, וגם המדרש הזה אומר דרשוני מה זה שחלקו מצות תפילין לשנים הרי מי שמקיימם מקיים שניהם יחד וכן להיפוך חלילה, אמנם הענין הוא כי חכמת התורה קשורה עם אמונת היהדות ויחדיו ידובקו, ונראה בעליל כי חז"ל העמיקו לחפש טעמים על דיני המצות ודרשו אחרי סתימת המשנה מנא הני מילי, ובתר תירוצי הש"ס יוסיפו להקשות אי הכי אלא מעתה ולטעמיך ותסברא וכהנה, אולם בתר דשני עליך אמר קרא אין מה להקשות עוד אם הוא מקבל כי הוא גזירת הכתוב, והענין כי אמנם תוה"ק היא חכמה נפלאה ורשות בידינו לחקור בה, אכן בשביל שאיננה חכמה אנושית רק אלקית דלאו כל מוחא סביל דא לבא בסוד ה', לזאת אם לא ישיג בשכלו בהכרח להשאר על אמונתו, ותפילין שאנו מניחין דכתיב בה והיו לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך המורה על השתעבדות חכמת המוח ואמונת הלב, ניתנו ג"כ בדרך זה כל זמן שבין עיניך יהיו שתים כדאמר במנחות ל"ו ע"א אות היא לעולם דמתחילה צריך לקשור האמונה שהיא בלב ואסור לו להסירה כל עוד שהוא עסוק במחשבת המוח, ואם קצרה יד שכלו להשיג אז ישאר עכ"פ באמונתו ולכן תפלה של יד היא ראשונה והיא אחרונה.
וזו היא כוונת המדרש על אחרית הימים כשיתיצבו על ה' ועל משיחו. אז יאמרו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. והסבירו לנו חז"ל כי יחד עם האמונה האלקית יבטלו נם החכמה האלקית ויאמרו כי אין שום שליטה בעולם רק השכל האנושי.
והנה ירבעם זה חכם גדול היה כדדרשו לעיל בסמוך וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי ד"א שלמה חדשה שחידשו דברי שלא שמעה אזן מעולם מאי ושניהם לבדם בשדה שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי חשדה ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה, וה"נ אמרינן לקמן ק"ג ע"ב דירבעם היה שונה מאה ושלשה פנים בתו"כ ע"ש, אולם זה בעצמו היה חסרונו שהיה מתרברב בשכלו הנפלא מכל חכמי דורו לאמר שהוא אינו זקוק לאמונה רק הכל ישיג בשכלו, ושלמה עם כל גודל חכמתו שהכתוב העיד עליו ויחכם מכל האדם, העיד על עצמו כשבא לפרשת אפר פרה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כדאמרו ביומא י"ד ובנדה ד"ט, הרי דהחזיק באמונתו והודה ולא בוש לאמר אמרתי אחכמה להבין הכל מטעם השכל אבל היא רחוקה ממני להיותה חכמת אלקית.
ומעתה נתבונן נא על שלמה שלא די שהיה מלך על כל ישראל, כתיב ביה וישב שלמה על כסא ה' וביארו במגילה י"א ע"ב שמלך על העליונים ועל התחתונים, וחכמתו ניתן לו מהשי"ת במדה גדושה כזאת שלא היה דוגמתו, ובכ"ז לא סר מאמונתו שחוברה לה יחדיו עם חכמתו, ואליו בא ירבעם בן אשה אלמנה שלקח אותו לעבד, וביטל לעיניו אמונה שבלב באמרו כי הוא שליט בשכלו בהבנת התורה בזולת אמונה, הלא מלבד שמונח בזה ביטול על חכמת שלמה שהוא צריך ג"כ לאמונה במקום שיד שכלו קצרה מלהשיג וירבעם אינו זקוק לזה, הרי גם השיטה הכללית ביסוד היהדות שלמדו אביו דרך אמונה בחרתי ביטל לגמרי. האם צריך הרמת יד במלך יותר גדולה מזו, ורז זה גילה לנו רב נחמן באמרו שחלץ תפיליו בפניו, והוא דכל זיווגם הוא להורות על שכל המוח הזקוק לאמונה שבלב ודוקא יחדיו יהיו תואמים להבנת התורה ולא עוד אלא שהאמונה צריכה להיות לפניה ולאחריה של החכמה כי היא היסוד כנ"ל ואותה ביטלה.
והנה כמו דשיטת ירבעם היתה דהחכמה היא עיקרית והאמונה בלתי נחוצה לו כמ"כ היתה שיטת דוד להיפוך ממש לגמרי, באמרו דרך אמונה בחרתי, וביאר עוד טעמו ונימוקו דאם נלך אחרי הוראת השכל ממילא המשפטים המקורבים אל השכל החיוב להקדימם, לא כן לגבי דידי שבחרתי דרך אמונה, לכן משפטיך שויתי, שאין לשים מצוה משפט קדימה, והנה חז"ל בסוכה נ"ב ע"ב העידו כי החכמה והאמונה גם יחד לא יספיקו, משום דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ע"ש.
ועל זה באו חכמי הש"ס במליצתם הנעימה וחידתם העמוקה ואמרו שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו, כאילו אמרו שהכח האלקי שהיה בקרבו היה נאחז במחשבת ירבעם, כאילו אחד אחזו בבגדו הגשמי לסור מאיזה מוקש העומד על דרכו, וא"ל ירבעם חזור בך, היינו משיטתך. וע"י הצטרפות שלשה הכחות יחד, זאת אומרת, אני הרגש האלקי העומד לימינך, ואתה עם שכלך הכביר, ובן ישי הוא סמל האמונה, הרי ע"י הצטרפות שלשתנו נטייל בגן עדן ולא תפסיד עולמך הנצחי. אכן תשובתו היתה מי כראש, הרי בע"כ בן ישי בראש, היא האמונה, דשל יד קודם ושל ראש משועבד לו לילך אחריו, אי הכי לא בעינא, ותשובתו זו הוליכו ארחות עקלקלות להיות נחשב בסתימת משנתינו מהמלכים שאין להם חלק לעוה"ב. וענין נפלא זה ילמדנו ארחות חיים מה מאד גדול כח האמונה להיות זוכה ומזכה על ידה לעולם שכולו טוב.