אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עט.
הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב רש"א אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור. ע' מה"פ לירושלמי שילהי נזיר.
תוד"ה אי נמי. הא מחייבין ליה בהכה את זה וחזר והכה את זה אע"ג דספק הוה כו' ע"כ, לולא דברי התוס' היה נלע"ד עפמש"כ התוס' ביבמות ד"פ ע"א בד"ה נעשה סריס למפרע, דבהכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזהו אביו ע"ש. ולפ"ז ל"ד כלל דבזורק אבן לגו הרי נתגלה אחרי הזריקה על מי נפל וסופו הוכיח על תחילתו שבטבע הזריקה היתה שככה תפול ולכן לא נחשב כלל להתראת ספק, וגמרא ארוכה היא לעיל ע"ז ע"ב אהא דתניא דמשחקין בכדור שהרגו במזיד נהרגין דאיצטריך לאשמעינן דמהו דתימא התראת ספק היא מי יימר דהדרא קמ"ל, ובע"כ דזהו החידוש דבאופן כזה לא מיקרי התראת ספק, משום דרק אל המתרה היה הספק בשעת ההתראה אם תחזור הכדור ויהרוג, אבל אחרי שחזר והרג אז הוכיח סופו על תחילתו שמצד הטבע היה מוכן לחזור ואיגלאי מילתא למפרע שלא היתה כלל התראת ספק רק התראת ודאי כמו ביבמות שם, ול"ד להא דפירש"י במשנתנו דהויא הת"ס ע"ש, דהתם היה מתכוין להרוג את הבהמה וקבלת ההתראה היתה משום דהיה בטוח בעצמו דהריגתו לא תפגע באדם רק בבהמה:
ומשו"ה קבל ההתראה על האדם ומשום זה נקרא בגדר התראת ספק ואפ"ה פטור משום דנתכוין להרוג את הבהמה אבל בזורק אבן לגו לא היה בטוח כלל על מי תפול וקבלת ההתראה היתה אף אם תפול בודאי על ישראל, ובאופן כזה היה נקרא התראת ודאי כנ"ל, ומ"מ פטרינן ליה משום דכתיב וארב לו וקם עליו עד שיתכוין לו, וע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' קנ"ו.
תוד"ה ומפקא בסה"ד. אבל חזקיה ע"כ מוקי ליה הכי וה"ק אם יהיה אסון כלומר דין אסון שנתכוין לאשה עצמה כו', ע' נובי"ת חח"מ סי' נ"ט.