אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עז:
ואמר רבא זרק בו חץ וסמנין בידו ובא אחר ופזרן ואפילו הוא קדם ופזרן פטור כו' א"ר אשי הלכיך אפילו סמנין בשוק, ע' מה שהאריך בזה בס' המאיר לעולם ח"ב סי' א'.
שם ואמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה חייב ותנא תונא כו' בשוגג גולין פשיטא במזיד נהרגין איצטריכא ליה מהו דתימא התראת ספק היא מי יימר דהדרא קמ"ל, ולכאורה אמאי לא נימא באמת דהיא הת"ס מטעם מי יימר דהדרה ובע"כ כיון דמצד הטבע היתה מוכרחת לחזור לאחוריה ולהרוג, לכן שדינן הפעולה המאוחרת בתר מעיקרא לחשבה להתראת ודאי, ולפ"ז קשה בב"ק י"ז ע"ב דמספקא לרבא אי בתר מעיקרא אזלינן או בתר תבר מנא וע"ש כ"ו ע"ב תוד"ה ואמר, מדוע לא פשיט ליה מהא דס"ל איהו גופיה הכא דאזלינן בתר מעיקרא כנ"ל.
וי"ל דהתם יש מקום לחלות הספק כיון שהיו שני בני אדם, אחד זרק הכלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל, אי אזלינן בתר מעיקרא חייב הזורק ואי בתר תבר מנא חייב השובר במקל, וכן בדרסה על הכלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר, דנוגע לשני דינים נפרדים, דאי בתר מעיקרא גופיה הוא ומשלם נ"ש, ואי בתר תבר מנא צרורות נינהו ומשלם ח"נ, משא"כ הכא דודאי מכח אדם זה נהרג זה ואין לנו בזה שום ספק, עד דמשו"ה פריך הש"ס בשוגג גולין פשיטא, וכל החידוש הוא על במזיד נהרגין ומטעם התראת ספק דמי יימר דהדרה, בזה שפיר אמרינן דלא נחשב התראת ספק כיון דהנסיון העיד דנהרג, א"כ איגלאי מילתא למפרע דכן היה מונח בחוק הטבע של אופן זריקתו מתחילתו, דוגמא לזה כתבו התוס' ביבמות ד"פ ע"א בד"ה נעשה סריס למפרע, דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת ההתראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה ול"ד להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזהו אביו ע"ש.