אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מג:
במשנה היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו בעכן כו', וצ"ל דמשנתנו לא ס"ל כר' נתן בספרי פ' נשא פסקא ב' דדריש ואשמה הנפש ההיא והתודו זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי ע"ש, דאל"כ ל"ל למילף מדברי קבלה דכתיב גבי עכן, ובע"כ דס"ל כאידך דרשה בספרי דלאו דוקא בחטאת טעונה וידוי כי אם גם באשם, וכ"מ בשבת ל"ב ע"א דת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין ופירש"י מהך דהכא שכן מצינו בעכן ע"ש, והשתא מדוע לא הביא מקרא דפ' נשא הנדרש בספרי על סתם מתים והביא ממשנתנו דאיירי במומתין בידי אדם דאפשר דהוידוי קאי על עבירה זו הפרטית כהאי מעשה דבעי מוכסא לקמן מ"ד ע"ב, ובע"כ דס"ל דדרשת הספרי יחידאי היא כנ"ל, ולולא פירש"י בשבת שם היה מקום נמי לאמר דמשנתנו הביא מעכן להורות דדוקא מומתין בב"ד של ישראל כהא דעכן צריך וידוי. ולמעט הרוגי מלכות שהן באין לחיי העוה"ב אע"פ שאינן מתודין, כמבואר במד"ר קהלת פ"ד סי' א' ע"ש, וע"ע ח"ס חא"ח סי' ר"ה.
שם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד כו'. הנה כן מבואר נמי באבות דר"נ פל"ד וכה"נ הנקוד בספרים שלנו, וטעות מורגש הוא במס' סופרים פ"ו דלא נזכר שם נקוד רק על עי"ן שבעד, וראיתי אח"כ בהגהות הגר"א למס' סופרים שהוסיף תיבות לנו ולבנינו, ועמש"כ רבותינו בעלי התוספות עה"ת בפ' נצבים ובמש"כ בחידושי למנחות פ"ז ע"ב.
שם מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן ד"ר יהודה כו', ע' מש"כ בזה הגאון בעל נוב"י בספרו אהבת ציון דרוש ה'.
רש"י ד"ה יהושע בגורל אתה בא להרגני שלא בעדים, ע' רמב"ם ספי"ח מה' סנהדרין ובח"ס חא"ח סי' ר"ח.
תוד"ה אל תוציא לעז. אע"ג דבחלוקת הארץ היו אורים ותומים, ע' תורה תמימה לפ' פנחס כ"ו נ"ה. אולם מלשון התוס' משמע כדעת רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל בתשובותיו סי' י"א, שכ' דקרוב לאמר דגורל עכן היה. שלא באו"ת ע"ש.