אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כג.
במשנה ד"מ בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ט"ז ובת' הרמ"א סי' ק"ד.
שם וחכ"א אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין כו', ע' בת' הריב"ש סי' שי"א.
שם כדאמר ר' יוחנן בערכאות שבסוריא שנו ה"נ בערכאות שבסוריא שנו, ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תי"ז.
שם אפילו תימא מומחין כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דקא"ל מי קא מטרחנא לך, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ב' ובת' מהרי"ק סי' קס"ט.
שם א"ר יהודא א"ר אין העדים חותמין על השטר אא"כ יודעין מי חותם עמהן כו' תניא נמי הכי כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כו', ע' בת' הרא"ש כלל נ"ט סי' א'.
רש"י ד"ה יצא דין אמת לאמתו דצייתי בעלי דינין דסבר החייב הרי אני בעצמי בררתי האחד כו', מה שיש לטעות בפירש"י ע' ברא"ש ובמה שהאריך בזה בת' פמ"א ח"ב סי' קנ"ט.
תוד"ה מאי בסה"ד. ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתניתין מיירי אם אירע כך, ע' בת' הרשד"ם חח"מ סי' ז'.