אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יט:
מצוה שאני, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד אות א.
שם ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היה לו במירב שנאמר תנה את אשתי את מיכל כו', ע' בת' הרשב"א סי' יוד ובת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' כ"ו ובת' הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' ובקצוה"ח סי' ס"א סק"ג.
שם אשר ארשתי לי במאה ערלות פלישתים כו' שאול סבר לא חזי ולא מידי ודוד סבר חזי לכלבי ושונרי, בברכת הזבח לזבחים ע"א הוכיח מהכא דעור של מת עכו"ם מותר בהנאה וע"ש בצ"ק ובמל"מ פי"ד הכ"א מה' אבל ובמש"כ בחידושי לזבחים שם וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף רל"ג ובאבני מלואים סי' כ"ח סקל"ז.
שם כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו כו', ע' בס' ציון דרוש ט' ובהעמק דבר פ' במדבר בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה.
שם הלך ובכה על המצוה דאזיל מיניה, ועפ"ז היה מקום לכאורה ליישב קושיא חמורה בפרקי דר"א פל"ב. דקאמר דיצחק אבינו התאבל על אמו ג' שנים עד שנשא את רבקה. הלא במו"ק כ"ז ע"ב דרשינן אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור כו' מכאן ואילך אמר הקב"ה אי אתם רחמנים בו יותר ממני. ועכ"פ אין להתאבל יותר מיב"ח כמבואר בשו"ע סי' שצ"ד ע"ש, ולפי המבואר הכא אפשר דגם יצחק בכה על מצות כבוד אם דאזלא מיניה. אך ז"א דא"כ מ"ש יצחק מכל אדם המוזהר על כבוד או"א, ועכ"פ לא שייך בזה לשון אבילות אלא בכייה ודאגה.
לכן נלע"ד עפ"ד המד"ר המובא ברש"י חיי שרה בפסוק וינחם יצחק אחרי אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו ע"ש, וע"כ העדר הסימנין של אמו הצדקת גרמו לו כעין אבילות, עד שנתמלאו ע"י רבקה, ולפ"ז אין זה ענין לסתם אבילות.
רש"י ד"ה ולא חולצין לאשתו מפני שאסורה לינשא ע"כ, ואע"ג דחליצה היא מצוה אפילו במי שאינה רוצה להנשא כלל. ע' בת' עונג יו"ט סי' קע"ז ובת' עין יצחק ח"ב סי' ס"ב ובס' זרע יצחק ר"ס א'.
תוד"ה מצוה שאני וכה"ג לא משני הש"ס גבי המלך שעבר לפני הכלה כו', ע' סוטה מ"א ע"ב תוד"ה מצוה ובמש"כ בחידושי בגמרא שם.