אור הישר על סנהדרין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ה.
ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' י"ב ובנתיבות ר"ס ג'.
שם האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא, ע בת' ריב"ש סי' רע"א.
שם לא יסור שבט מיהודא אלו ראשי גליות שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים, הנה כאן הבטיח יעקב אבינו ליהודא שתי הבטחות האחת שלא יופסק נגיד ומצוה מזרעו ואפילו בארצות גלותם, ועוד שזרעו יהיו עוסקים בתורה, וע"ע בדרשות הר"ן דרוש שביעי ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ה' ובת' הרא"ש סוף כלל י"ח ובמש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בקונטרס קדמת העמק לשאילתות של סדר במדבר אות יוד ובביאורו הרחב דבר עה"ת פ' ויחי בפסוק לא יסור שבט מיהודא.
שם א"ל ר' חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות יתיר, ע' בת' הרשב"א סי' של"א.
רש"י ד"ה שבט. דהפקר ב"ד הפקר דכתיב וכל אשר לא יבא וגו' ביבמות דפ"ט ע"כ, לכאורה יל"ד הלא זהו רק דעת ר' יצחק ביבמות שם וכן בגיטין ל"ו, אבל ר' אלעזר יליף שם מאלה הנחלות וביש"ש ליבמות כ' שם וכ"כ הרשב"א בגיטין שם דר"א עדיפא, דמדר' יצחק לא נוכל למילף רק דב"ד יכולים להפקיר נכסיו משא"כ מדרשת ר"א ידעינן דיכולים גם להחליט לאחרים דוגמת אלה הנחלות, וגם הרשב"ם בב"ב קע"א ע"א נקט דרשת אלה הנחלות, אמנם רש"י נקט דרשת ה' יצחק לעיקר משום סתימת הש"ס במו"ק ט"ז ע"א: וע"ש ברש"י דבכל דוכתי נפקא לן מקרא דעזרא וכ"ה בירושלמי פאה פ"ה ה"א ובשקלים פ"א ה"ב וברמב"ם פכ"ד ה"ו מה' סנהדרין, ובמק"א הארכתי בזה.
רש"י ד"ה לא מינייכו נקיטנא רשותא ואיני כפוף לכם ע"כ, משמע דאי מינייהו הוה נקיט רשותא אז היה כפוף להם, ועמש"כ בזה בת' מהרי"ק סי' קי"ז.
תוד"ה ואי לא. פי' בקונטרס ואי לא כגון דאמרי ליה דיינת לן ד"ת וקשה דא"כ מאי דייק מהכא כו', ע' ש"ך חו"מ סי' כ"ה סק"ל.
תוד"ה דהכא שבט. והיינו טעמא משום דראש גולה מזכרים ונשיא שבא"י מנקבות כדאמר בירושלמי, ע' תומים סי' ג' סק"ו.
תוד"ה נקיטנא. שמא בעירו של רבי היה ובעירו לא היה רשאי אדם ליתן רשות אלא רבי, ע' בת' שבות יעקב ח"א סי' מ"ד ובת' ברכת חיים סי' ל"ג.