אור הישר על סוטה· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מא.
רשב"ל אמר לפי שמברכין ברכה שא"צ, הנה לטעמיה אזיל בברכות ל"ג דקאמר כל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא אולם הכא טפי אשמעינן דאפילו אם הוא גורם לברכה שא"צ כגון מי שיוכל לפטור א"ע בברכה אחת וזוקק א"ע לברכה שנייה גם בזה עובר משום לא תשא. וכדביאר הריטב"א בחידושיו ליומא ד"ע, וכה"ג כוונת התוס' בשבת קי"ח ריש ומבואר בהדיא בתוס' מנחות ל"ו ד"ה סח, וכ"ה בס' התרומה ה' כיסוי הדם סי' ל"ט וע' מה שהאריך בחידושי באר שבע בסוגיין, וע"ע באור זרוע ח"ב סי' מ"ה וסי' נ"ב.
במשנה פרשת המלך כיצד מוצאי יו"ט הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה כו', ע' טו"א מגילה ד"ד ע"ב בד"ה תניא נמי הכי.
רש"י ד"ה מכאן ואילך. כל אחד מן הצבור מביא ספר תורה מביתו לעזרה דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ א"נ ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ומערבין את כולה עכ"ל. וביומא ד"ע ע"א פירש"י דמערב יוה"כ הביאו שם הספרי תורות וע"ש במהרש"א ובהגהות הרש"ש, עוד איכא למידק ע"ד רש"י דהכא לפמש"כ המל"מ פ"ג ה"כ מביאת מקדש דאם ננעלות דלתותיה של ירושלים בלילה שיש לה אז דין כרמלית ואיסורו הוא מדרבנן אז אמרינן דמשום כבוד המקדש לא העמידו דבריהם ע"ש, א"כ הכא נמי דאיכא כבוד המקדש וכבוד הצבור להראות חזותו לרבים כדאמרינן בגמרא, אמאי היו צריכים כלל לעירוב נימא דלא העמידו דבריהם. וכמ"כ יל"ד להיפוך לפירש"י דהכא שהיה אפשר בעירוב אמאי היו צריכים להעמיד דבריהם הלא היו יכולים לערב את ירושלים ומבלי לבטל דין כרמלית מקהל ישראל, ואדרבה הלא חזינן שהעמידו דבריהם ולא התירו כרמלית, כדאמרינן בפסחים ס"ו ע"א ששאלו מהלל שכח ולא הביא סכינו מע"ש לשחוט את הפסח בשבת שחל בערב פסח למחר מי שפסחו טלה כו', הרי היה להם עוד זמן מערב שבת לערב את ירושלים ולא עשו כן, ותנן נמי בפסחים ס"ד ע"ב יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית לפי שלא היו יכולים להוליך פסחיהם בשבת כדהעיר התוי"ט בעירובין פ"י מ"ט וע"ש בתפארת ישראל ובת' חכם צבי סי' ל"ז ובמק"א הארכתי בזה.
תוד"ה כתב. תימה השתא דכתיב בחג הסוכות במועד ל"ל כו', ע' טו"א מגילה ד"ה ע"א ד"ה חגיגה והקהל.