אור הישר על סוטה· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ד:
והאיכא בן עזאי דלא נסיב אב"א נסיב ופירש הוה ואב"א מרביה שמיע ליה כו'. ע' מה שנרשם עה"ג וע"ע ברש"י חגיגה י"ד ע"ב ד"ה יקר ובמש"כ שם בחידושי.
שם הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. ע' בת' הרא"ש כלל מ"ח סי' י"א ובאור זרוע ח"א סי' תע"ד ובס' התרומה סי' ע"ח.
שם כל האוכל פת בלי ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ט"ו וע"ע באור זרוע ח"ב סי' שי"ג.
שם א"ר יוחנן משום רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד ע"ז כו', ע' תניא ליקוטי אמרים פכ"ב.
תוד"ה היא תצודנו לדינה של גיהנם ואמר נמי בפ"ק דחגיגה כל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם וק"ק מפ' הזהב דאמר הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב וי"ל דהתם מיירי כשעשה תשובה ע"כ, הנה התוס' לטעמייהו בב"מ שם נ"ח סע"ב. דתשובה מועלת לכל דבר ועמש"כ בחידושי שם. והנה מקושית התוס' שהקשו מדינה של גיהנם אהא דעוה"ב, נראה דסבורים דעוה"ב הוא אחר המות כדעת הרמב"ם בפ"ח ח"ב וה"ח מה' תשובה, דאילו לדעת הראב"ד שם דעוה"ב הוא לעולם התחייה וע"ש בכ"מ, לפ"ז אין שום קשר זל"ז דגיהנם הוא לאחר המות ועוה"ב אחר התחייה.