אור הישר על נזיר· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סו.
במשנה נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי כו', ולכאורה יל"ד מדוע שינה הכא מלשון המשנה בכה"מ, ולאמר דברי ר' נהוראי. ואפ"ל דהאי ר' נהוראי הוא ר"מ כדאמרינן בעירובין י"ג ושם מ"ו אמרינן ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי, וכדי דלא נטעה גם הכא להשתמש בכלל זה ולאמר דהלכה בר' יוסי דמשנתינו, לכן שינה התנא בשמו ובלשון המשנה להורות דהכא אין הלכה כר' יוסי רק כר' נהוראי דהוא ר"מ.
והנה בתוי"ט דמשנתינו סיים וז"ל ולפי שנחלקו בו חכמים אם היה נזיר אם לא לפיכך לא סדרו רבינו הקדוש במשנתו אלא לבסוף של המסכתא ע"כ, ולע"ד יל"ד דלזה היה מקום אם כל הדברים היו סובבים רק בנוגע לשמואל הרמתי, אז י"ל כיון דמאי דהוה הוה, וגם זאת במחלוקת שנויה לכן הניחה מסדר המשנה עד סוף הסמכתא, לא כן עתה דפלוגתייהו נוגעת לדורות, אם אמר הריני כשמואל הרמתי אם הוא נזיר עולם אם לאו, ולפ"ז הלא פלוגתא היא לדינא כמו בכ"מ במשנה, א"כ אמאי לא תני לה בפ"ק גבי הריני כשמשון. והתם סתמא והכא בפלוגתא, וכסדר הרמב"ם בפ"ג הט"ו ט"ז מה' נזירות דתני להו גבי הדדי, וע"ש במפרשים וצ"ע.
עוד יל"ד ע"ד התפארת ישראל שכ' וז"ל ואף דאין אשה מדרת בנה בנזיר חנה נדרה שתפתה לאלקנה עד שיתרצה ולא מצינו שלא התרצה עכ"ל, אמנם כן בעצם קושיתו כיוון אל הרד"ק בשמואל א' א' בפסוק ותדור נדר, אבל הוא קאמר להיפוך מתירוצו, דא"א לאמר דאלקנה עשה הנדר ג"כ אחרי ששמע מאשתו זה לא ראינו, וע"ש מה שהאריך בזה וע"ע דורש לציון דרוש ה'
שם א"ר יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם, הנה דעת ר' יוסי הוא כדברי התרגום ופירש"י שם על הכתוב ומורה לא יעלה על ראשו שכתבו ומרות אנש לא תהא עלוהי. אבל הרמב"ם פסק כר' נהוראי כנ"ל.
תוד"ה אמר רבא. ורבא מיירי כגון שבדק עצמו ומצא שכבת זרע וגם זיבה על הבגד כו', ע' חזקה רבה חאה"ע סי' שי"ב.