אור הישר על נזיר· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סא.
למאי נ"מ לעבורי בנשא אי אמרת משום מצוה לעבורי בנשא לא ואי אמרת משום אעבורי שיער טומאה אפילו סכיא נשא נמי כו'. ע' מנחת חינוך מצוה שע"ג שע"ד.
שם האמרת כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כו', הנה דבר זה ילפינן בחגיגה ד"ד ע"א בגז"ש לה לה מאשה, ועפ"ז נשאלתי אימתי מתחיל זמן גדלות בעבד לחיוב מצות, כיון דעצם חיובו בזה גמרינן מאשה אפשר דגם זמן החיוב הוא נמי כאשה, ואף הסברא הפשוטה היא דבדבר זה נחשב כאיש דהא איש הוא מ"מ חפץ השואל לדעת איזה סמך לזה, והשבתיו דעצם הספק יחד עם הפשיטות נמצאו בתוס' ב"ק פ"ח ע"א, דעל קושית הש"ס יהא עבד כשר לעדות כתבו התוס' וז"ל תימה הא ילפינן בכל דוכתי גז"ש דלה לה מאשה כו' וי"ל דכי גמרינן לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרע מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא כו' ע"ש, הרי חזינן דלכתחילה הקשו אמאי לא ליפסלוהו לעדות אע"ג דאיש הוא כיון דחיוב המצוה בדידיה גמרינן מאשה, עד שהחליטו דכל הילפותא היא רק להחמיר עליו שיהיה מחוייב לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל בנוגע לעדות שהוא באנשים מדין התורה הרי איש הוא ולהכי יהיה כשר לעדות, כן הבינו התוס' בקושית הש"ס ע"ש, וממילא במצות שהוא חייב מתחשבין עם זמן קיומן כאיש, וע' כריתות ד"ז ע"ב ובמש"כ שם בחידושי ובמה שהארכתי בחידושי לזבחים ק"ג ע"א בתוד"ה אין לי.