אור הישר על נזיר· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מט.
דאי כתב אביו הוה אמינא היינו טעמא דלא מטמא ליה משום דחזקה בעלמא הוא כו', וכן בתו"כ ר"פ אמור קראו לאביו חזקה וה"נ אמרינן בירושלמי קידושין פ"ד ה"י אקרא דמכה אביו ואמו מות יומת וכי דבר בריא הוא שזהו אביו והלא חזקה היא שהוא אביו כו' ע"ש. ובע"כ צ"ל דהיא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בעילות אחר הבעל, ועמש"כ בחידושי לחולין י"א
שם ואי כתב רחמנא אמו הוה אמינא אמו לא ליטמא לה דלאו אזיל זרעה בתרה אבל אביו כיון דאמר מר למשפחותם לבית אבותם אימא ליטמא ליה קמ"ל, ואילה"ק לפ"מ דאמרינן הכא דאביו הוא רק חזקה ואמו היא ודאית אמאי קאמר רחמנא דרק משפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת אם. די"ל דהיא הנותנת טעם לשבח דלא נימא דהתורה גופה אחזה רק הודאית, ובזה היה מקום להחליש חזקת האב להכי אחשבה רחמנא את משפחת האב לאלומי לחזקה דאבוה יותר מודאית דאם, אמנם זהו רק במקום אבות דישראל הכשרים, אבל בנך הבא מן הכותית אין קרוי בנך אלא בנה כדאמרינן ביבמות כ"ג ע"א. וזהו ג"כ אפילו אם הישראל הוא ודאי אביו.