אור הישר על נדרים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מח.
במשנה ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' קנ"ו וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' רכ"ב.
שם והכותב חלקו לנשיא ר' יהודא אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט כו', ע' באר יצחק חא"ח סי' כ"ד.
במשנה אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה, ע' בת' הרא"ש כלל ע"ד סי' ד' ובת' הריב"ש סי' ב' וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקפ"א.
ר"ן ד"ה ואסורין בדבר של אותה העיר שהם דרים בה מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן כו' ע"כ, ועפ"ז צ"ל דוקא דעיר. מפני שהשתתפותם מועלת לאסור זה על זה, וכן יכולים למחול ע"י ז' טובי העיר כדכ' התוס' בב"ב כ"ג סע"א משא"כ של כרכים כדאמרינן במגילה כ"ו ע"א. וע' רש"י יומא י"ב ריש ע"א.
ובזה מתורץ קושית התפארת ישראל מדוע פתח בהר הבית והעזרות ומדלג על ירושלים ותירץ דמשנתינו ס"ל דירושלים נתחלקה לשבטים ע"ש ומלבד דהוא דוחק גדול להעמיד סתם משנה דלא כהלכתא הוא ג"כ בלתי מובן הרי אפילו למ"ד נתחלקה לשבטים האם יוכל מי שהוא למכור את ירושלים או להחזיקה כשלו מבלי להניח שום ישראל לעלות בה לרגל או לאכול מעשרותיו וקדשיו. ומה יענה לדעת הרמב"ם דס"ל בפ"ט ה"ד מה' רוצח דלא נתחלקה לשבטים ובכ"ז כ' בפ"ז ה"ב מה' נדרים אהא דמשנתינו וז"ל ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל כגון הר הבית והעזרות כו', ולא זכר ג"כ ירושלים אע"ג דהיא משותפת לכל ישראל לקיום מצות התורה התלוים בה כנ"ל, וכל דין איסור דמודר הנאה בדריסת הרגל כדקיי"ל לעיל ר"פ אין בין המודר דויתור אסור במודר הנאה הוא משום דכל דבר שהוא ברשותו של אדם יכול לאסרה על זולתו משא"כ ירושלים דאין לו הזכות לאסרה אפילו על עצמו או להסתלק ממנה מפני חיוב קיום המצות שהוא קשור דוקא בה ע"פ דיני התורה ומכש"כ שלא יוכל לאסרה על זולתו. ואם על רשות הרבים דרשות אמרו בעירובין נ"ט ע"ב מי מצי מסלקי רה"ר מהכא מכש"כ רה"ר דירושלים, וע' אבות דר"נ פל"ה ותוס' יומא י"ב ע"א ד"ה במאי.
אמנם עפמש"כ ניחא דהא דקתני במשנתינו ואסורין בדבר של אותה העיר היא דוקא עירו משום דאפשר למוכרה ע"פ ז' טובי העיד כדכ' הר"ן, ובזה אתא לאפוקי של כרכים כיון דמעלמא קאתו לא מצו מזבני לה דהו"ל דרבים כדאמר במגילה שם, ומכש"כ דכלולה בזה ידושלים דודאי מותרת דהרבה עדיפא מכרך אחד כנ"ל, ולא אתא לאשמעינן אלא הר הבית והעזרות דשם יש לשניהם קנין משותף לתשמישים קבועים כמו להעמדת קרבנותיהן לשחיטתן הפשיטן וניתוחן ובערב פסח לפסחיהן ובסוכות ללולביהן וכן לכמה דברים ומשו"ה היה מקום לאמר דבשביל קנין משותף זה נחשבים כחצר השותפין שיוכל לאסור על חבירו, לזאת אשמעינן דגם זה נקרא של עולי בבל המשותף ששום אדם לא יוכל לאסור. אבל שוקי ירושלים ורחובותיה בלא"ה אין כח לשום אדם לאסור כנ"ל, ובנוגע לבתי ירושלים אף שאין משכירין בתים בירושלים כדאמרינן ביומא ובמגילה שם, אבל בדירתו הפרטית שאדם דר בירושלים בודאי שיוכל לאסור על זולתו וגם זה לא איצטריך לאשמעינן במשנתינו כנלע"ד.
ר"ן ד"ה לא שנו אלא דא"ל. וכדאמרינן בפ' י"ט בההוא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלניא ולנסיב ברתאי כו', ע' בס' צבי גאון יעקב סי' ד'.