אור הישר על נדה· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סא:
זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא ע' רוקח סי' שמ"א.
שם דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ע' בת' הריב"ש סי' קכ"ד ובמש"כ בחידושי לשבת ד"ל ע"א ושם קנ"א ע"ב וע"ע אור זרוע ח"ב סי' תכ"א.
שם האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר ע' בת' הרשב"א סי' ש"ס ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תפ"ב ובת' באר יצחק חי"ד סי' ל"א וע"ע נובי"ת חי"ד סי' קצ"ג ובחזקה רבה חי"ד סי' מ"ג וע"ע בראב"ן ס"ס קט"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' נ"ט.
שם בקשו לגזור על בגדי צבעונין אמרי הא עדיפא כדי להקל על כתמיהן. ע' ח"ס חי"ד סי' קס"א.
תוד"ה בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי וא"ת וליבטיל ברובא כו'. ע' בת' באר יצחק חי"ד ס"ס יוד. וע"ע בתוס' ע"ז ס"ה ע"ב ד"ה הבגד ובנובי"ת חי"ד סי' קפ"ו ובת' הגרע"א סי' ר"ז וסי' רי"ח.
תוד"ה לא ימכרנו לנכרי. וכן י"ל שהיה מותר למוכרו לנכרי אם היה ניכר אף בלא נתיקה ע"כ, הכא משמע שהתוס' כתבו הכי כתוספות ע"ד רש"י. אבל בפסחים כ"ו ע"ב ברש"י ד"ה יש שטועין מבואר הכי בהדיא וע"ש ד"מ ע"ב רש"י ד"ה שאבד וד"ה הרי זה ובת' פמ"א ח"ב סי' קי"ג. דמי כו',
תוד"ה אבל. וא"ת והאיכא לועג לרש שמלבישו בדבר האסור ומראה לו שאין לו עוד חלק במצות כדאמר בהתכלת דמ"א גבי ציצית וההיא ש שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש כו' ע"כ, אמנם בילקוט תצא רמז תתקל"ג גריס במנחות שם בההיא שעתא ודאי לא משום לועג לרש כו' ע"ש, ולפי גרסא זו הרי בודאי דלא רמינן ציצית בתכריכי המת, והוא בע"כ משום במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות כדאמרינן הכא, ולפ"ז ניחא דכמו דאין עליו חיוב מצוה דציצית, כמ"כ אין עליו דין איסור כלאים כנלע"ד.
בא"ד ופרשב"ם דאין בו איסור ואפילו לחי כה"ג שאין המת נהנה בו ע"כ, דוגמא למש"כ בתוס' הוא הא דתניא בתוספתא נדרים פ"ב המודר הנאה מחבירו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים, וע' אור שמח פ"ה ה"ב מה' נדרים.