אור ברסלב

אור הישר על משנה עדיות· הרב שמואל יצחק הילמן

פרק ח

פרק ז

משנה א

העיד ר' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור, ולכאורה עדות זו היא כב"ש נגד ב"ה דפליגי לעיל רפ"ה, וכל עדות הלכתא היא כדכ' רש"י בחולין י"ח ע"ב וע' ברכות כ"ז ע"א רש"י ד"ה בבחירתא, ולפ"ז קשה על סדר רב עמרם המובא בתוס' סוכה ד"ג ע"א ובפי' רגמ"ה סוף בכורות, דחשיב ששה מקומות דפסקינן כב"ש נגד ב"ה, אמאי לא חשיב נמי הא דדם נבילות ע"ש, וי"ל דבירושלמי שקלים פ"ג ה"ב קאמר דמה דהעיד ר"י בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור, הוא רק טהור מלהכשיר אבל לטמות מטמאה, וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ הכא ובאבות הטומאות פ"א ה"ד, וע' שבת ע"ז ע"א רש"י ד"ה ב"ש מטהרין ובמש"כ בחידושי לעיל רפ"ה.

משנה ב

העיד ר' יהודא בן בבא ור' יהודה הכהן על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסת לחופה אע"פ שלא נבעלה, וכ' הר"ב דקטנה זו היא יתומה ועפ"מ שכ' לעיל ספ"ז דנשואיה לא היו אלא מדרבנן ואוכלת ג"כ רק בתרומה דרבנן כו' ועדות זו דמשנתנו הוסיפה על עדות דר' נחוניא בן גודגדא לעיל שם דאיהו איירי שנבעלה והם העידו כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה ע"ש, וממילא מובן דאם קטנה זו לא היתה יתומה רק שהשיאה אביה אז היתה אוכלת אפילו בתרומה דאורייתא.

והנה במשנה דנדה מ"ד ע"ב דחשיב כל הדינים בנוגע לבת שלש שנים ויום אחד פירש"י וז"ל בת שלש שנים ביאתה לכל דבר ע"כ, ומלשון זה משמע דקאי על כל הני דחשיב שם גם על נשאת לכהן תאכל בתרומה, והתם בע"כ שהשיאה אביה איירי דהיא קידושי דאורייתא דהא קתני וחייבין עליה משום אשת איש כו' ע"ש, ומכל הדברים נוכחנו דדברי הרמב"ם בפ"ו ה"ג מה' תרומות מקורו הוא דוקא ממשנה דנדה כדכ' הכ"מ, ואין לו שום שייכות להא דמשנתנו כדהורה שם הרדב"ז, ונסתפק בדעת הרמב"ם אי איירי בשהשיאה אביה או יתומה ונ"מ לאכילת תרומה דאורייתא כו' ע"ש. וכמש"כ הוא ברור לכל המעיין ברמב"ם שם.

משנה ג

העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה כו', ולענין כהנים בזה"ז שאין להם כתב יחוס שאינם כהנים ודאים אלא מפני חזקתם קורין אותם ראשון לתורה, כדכ' בת' הריב"ש סי' צ"ד ע' בת' מהרשד"ם חאה"ע סי' רל"ה ובשעה"מ פי"ט הכ"ג מה' איסורי ביאה וע"ע בת' הרשב"א סי' ת"א.

משנה ד

העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן כו', ע' מה שהאריך בזה בדורש לציון דרוש יוד.

שם ועל משקי בית מטבחיא דאינון דכיין. ע' ירושלמי חגיגה פ"ג ה"א לענין אם יצא לחוץ.

שם ודיקרב במיתא מסתאב ולענין דיקרב בדיקרב ע' ע"ז ל"ז ע"ב ובמה שהאריך בזה במל"מ פ"ה ה"ב וה"ג מה' טומאת מת.

משנה ה

העיד ר"ע משום נחמיה איש בית דלי שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד, והנה עדותו היתה נחוצה לאפוקי מדעת ר"א ור' יהושע דס"ל במשנה דשילהי יבמות דאין משיאין את האשה ע"פ עד אחד, ומשו"ת מסיק ר"ע על דבריהם שם לא ע"פ אשה ולא ע"פ עבד כו', משום דאיהו ע"פ שיטתו ס"ל דע"פ עד אחד משיאין, ואין להקשות הלא הלכה כר"ע מחבירו ולא מחבריו ואיך קבעו דעתו בבחירתא, די"ל משום דמלבד דעת נחמיה איש בית דלי הוא כן גם דעת ר' יהודא בן בבא לעיל רפ"ו ור"ג הזקן ביבמות קט"ו ע"א. וע' רש"י שבת קמ"ה ריש ע"ב ובת' הריב"ש סי' קנ"ה ובמל"מ פי"ב הט"ו מה' גירושין.

משנה ו

א"ר יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית כו' שקדושה ראשונה קדושה לשעתה וקדושה לע"ל, ונראה דמש"א שמעתי קאי על הקבלה מאחד של שלשה הנביאים דמייתי ר' יוחנן בזבחים ס"ב. ופירש"י חגי זכריה ומלאכי שאחד העיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית ע"ש, ולכאורה ע"פ קבלה זו כמ"כ העיד להם הנביא השני על המזבח ועל מקום המזבח וא"כ מאי האי דקא קשיא ליה לרב יוסף שם אלא מזבח, מנא ידעי וכמה אמוראים תירצו באופנים שונים ע"ש, ובע"כ דקבלה זו לא היתה מאומת לכולם, ובזה ניחא הא דכמה תנאים ואמוראים ס"ל דק"ר לא קדשה לע"ל, ואם הקבלה היתה מקובלת לכולם לא היה חולק בדבר, ור' יוחנן דנקיט הקבלה לטעמיה אזיל בשבועות ט"ז דאמר ע"פ נביא נאכלת וע"פ נביא נשרפת ופירש"י חגי זכריה ומלאכי היו שם ועל פיהם ברוה"ק עשו ואין טעם בדבר ע"ש. וכן ס"ל לר' יוחנן בזבחים ק"ז דמעלה בזה"ז חייב דק"ר קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ע"ש ואע"ג דזה אין ענין לקדושת הארץ כדכ' התוס' בזבחים ס"ב שם, אפ"ה ר' יוחנן נקט הקבלה אף לקדושת הארץ כדא"ל לר"ל ביבמות פ"א ע"א מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן וכן בירושלמי חלה פ' שתי נשים קא"ר יוחנן רבותנו שבגולה היו מפרשין תרומות ומעשרות ע"ש, והוא משום דאיהו ס"ל דקדשה לע"ל וע' בתוס' חולין ד"ז ע"א.

ורב יוסף דלא ס"ל הקבלה דמקריבין אע"פ שאין בית כנ"ל לטעמיה אזיל בזבחים מ"ה ובסנהדרין נ"א שהקשה לו אביי כל שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא, והשתא אי ס"ל לרב יוסף דמקריבין אע"פ שאין בית א"כ גם בזה"ז נוכל להקריב קרבנות ושחיטת קדשים לאו הלכתא למשיחא היא, ובע"כ דס"ל ק"ר ל"ק לע"ל וע' זבחים פ"ז ע"א תוד"ה הלכתא, ובהנחה זו מיושב כמה קושיות התוס' בש"ס ברווחא, כמו ס"פ התכלת גבי חביתי כה"ג ובזבחים ובסנהדרין שם וביומא י"ג שהקשו בכה"מ הלכתא למשיחא ע"ש, ולפמש"כ ניחא דהא דקאמר בש"ס הלכתא למשיחא הוא רק אליבא דרב יוסף דס"ל ק"ר לקלע"ל, ומוכרחין אנו לחכות בכל מעשה הקרבנות עד דאתא משיחה בב"א, משא"כ בכל המקומות שהקשו התוס' הוא אליבא דר' יוחנן דס"ל ק"ר קדשה לע"ל ומקריבין אע"פ שאין בית ולאו הלכתא למשיחא הוא, וכמ"כ מיושב קושיות התוס' במנחות ע"ב ובשבת קל"ג ובפסחים ס"ט שהקשו אהני תנאי ואמוראי הלכתא למשיחא ע"ש, אולם לפמש"כ אפ"ל דאינהו ס"ל דמקריבין אע"פ שאין בית כנ"ל.

משנה ז

וחכ"א לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו', וכ' הראב"ד דהאי לפני בוא יום ה' הוא יום אחד לפני ביאת המשיח כו' ע"ש, ועפ"ז ניחא בפשוטו לשון הש"ס בעירובין מ"ג ע"ב דקאמר דהא לא אתא אליהו מאתמול, אכן בפסיקתא ס"ס ל"ו ובילקוט ישעיה רמז של"ז שם מבואר דקודם שלשה ימים שיבא משיח בא אליהו כו' ע"ש, ולפ"ז צריך לפרש האי מאתמול דאמרו בעירובין דקאי על יום הראשון מהשלשה ימים, ועפ"ז בלתי מובן הסוגיא שם דכל השקלא וטריא הוא רק על חד יומא, ונ"מ לעבור על נזירותו, וע"ש בתוס' וצ"ע.

סוף הספר

תוכן העניינים

אור הישר על משנה עדיות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה