אור הישר על משנה עדיות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק א
משנה א
שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר כו' והנה בריש נדה כתבו התוס' דכל פלוגתתם הוא לתרומה וקדשים אבל לחולין לכו"ע דיה שעתה דאוקמה לה בחזקת טהורה והקשו שם מ"ש מכל ספק טומאה דברה"י טמא ודאי אף לחולין כדגמרינן מסוטה ותירצו דמסוטה ילפינן רק טומאת מגע אבל לא טומאה דאתיא ע"י ראיית גופה, וכן כפלו דבריהם שם די"ז סוף ע"ב, וע' נובי"ק חי"ד סי' נ"ה ובתנינא שם סי' ק"כ בהגה"ה.
משנה ב
חמשת רבעים חייבין ר' יוסי אומר חמשה פטורין חמשה ועוד חייבין, ע' תוס' שבת ט"ו ע"א ד"ה ר' יוסי ובמש"כ שם עה"ג,
משנה ג
הלל אומר מלא הין שאובין פוסלין המקוה, ע' במפרשים ובספר זרעא דיוסף סי' א'.
משנה ד
ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלו ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם, הנה ענין זה דומה להא דהתנא חשיב באבות פ"ה מ"ז בין שבעה דברים בחכם מה שהוא מודה על האמת וכדהאריך בזה התוי"ט בפרקין לקמן מי"ב בשם הרמב"ם ע"ש, ובביאורי הגר"א לאבות שם הורה על מדה זו בפסוק וישמע משה וייטב בעיניו וע"פ דרשתם בזבחים ק"א ע"א ע"ש, וע' מה שהארכתי בחידושי לזבחים שם בדברים נכונים בס"ד.
משנה ה
שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין, ע' תוס' ב"ק פ"ב ע"ב ד"ה אתא ובגיטין ל"ו ע"ב ד"ה אלא ובע"ז ל"ה ע"ב ד"ה מכלל.
משנה ו
א"ר יהודא א"כ למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת, הנה כה"ג אשכחן ביבמות קכ"ב ע"א הא קמ"ל דאי משכחת סתמא דאין משיאין ב"ש היא, וע' תוס' ברכות מ"ז סוף ע"א עירובין ספ"ק ד"ה אמר סוכה ל"ה ע"ב ד"ה אמר.
משנה ז
ב"ש אומרים רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה ובה"א כו', ע' נזיר נ"ב ע"ב ובס' חזון איש סי' כ"א.
משנה ח
כרשיני תרומה בש"א שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה בה"א שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה שמאי אומר יאכלו צריד רע"א כל מעשיהם בטומאה, הנה מה דבמשנתינו פתח רק בכרשינין פי"ב ה"ז מה' תרומות כתב התלתן והכרשינין י"ל משום דהרמב"ם פסק כב"ה גם בתרומת של תלתן בפ"ב מ"ג דמע"ש דכל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה, כמו גבי כרשיני תרומה דהתם משנה ד' ודהכא, משו"ה כיילינהו כחדא, משא"כ במשנתנו ובמשנה דמע"ש פלגינהו, משום דבעי להשמיענו בכרשיני תרומה פלוגתא דב"ש וב"ה שמאי ור"ע מה דלא פליגי בתלתן ע"ש.
אולם בהא דהרמב"ם מסיק שם לפיכך נותנין תרומת תלתן וכרשינין לכהן עם הארץ, שפיר הקשה הכ"מ לכאורה הלא זהו רק לר"ע דהכא ודמע"ש דס"ל כל מעשיהם בטומאה. ועפ"ז שפיר אזיל לטעמיה בפ"ד מ"ט דחלה דמתיר לתת לכהן ע"ה ע"ש, משא"כ הרמב"ם לפ"מ דפסק כב"ה, ובכלל הלא קיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו כו' ע"ש.
ולעד"נ דבלשון הרמב"ם שם על אתר מתורץ קושיתו שכ' וז"ל הואיל ואינו מאכל אדם ה"ז מותר לעשות כל מעשיהן בטומאה כו' ע"ש, ולפ"ז הרי כוונתו להשמיענו דכיון דלאדם נאכל רק מדוחק, ולהכי אע"ג דלכתחילה צריך להיות נזהר בעת שרייתן במים מטומאה, כיון דלא שכיח שיהיו נאכלין לאדם להכי לא גזרו בזה אפילו לב"ה. והאי לפיכך קאי על הואיל ואינו מאכל אדם ע"ש.
משנה ט
הפורט סלע ממעות מע"ש בש"א בכל הסלע מעות ובה"א בשקל כסף ובשקל מעות, ע' בת' מהרי"ק סי' צ"ה.
משנה י
הפורט סלע של מע"ש בירושלים בש"א בכל הסלע מעות ובה"א בשקל כסף ובשקל מעות, ע' משה"ק התוס' בזה בב"מ מ"ה ע"א ד"ה בכל הסלע ומאי דמיישב לקושיתם שם במעיני החכמה מהדורא בתרא.
משנה יא
כסא של כלה שנטלו חפויו ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין כו', והנה במס' כלים פכ"ג מ"ד אהא דכסא של כלה ומשבר של חיה דקאמר ר' יוסי אין בהם משום מושב כ' שם הר"ב דפליג אמתניתין דהכא ע"ש, ובאמת קשה לאמר דר' יוסי יפלוג על ב"ש וב"ה, והתוי"ט כ' שם דלא אתפרש טעמא דר' יוסי וע"ש בתפא"י, וע"ע מש"כ בזה במשנה אחרונה לכלים פכ"ב מ"ד.
משנה יב
האשה שבאה ממדה"י ואמרה מת ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם כו', ע' בת' הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ב ובנובי"ק חאה"ע סי' מ"ב.
משנה יג
והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה כו', התוס' בגיטין מ"א ע"ב ובחגיגה ד"ב ע"ב הקשו אמאי לא נקט קרא דפרו ורבו ע"ש מה שתירצו, ולולא דבריהם היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בסנהדרין נ"ט ע"ב דקרא דפרו ורבו לישראל נאמרה ולא לבני נח, והכא הלא איירי בעבד כנעני לא שייך ביה האי קרא. רק קרא דלשבת יצרה דודאי לכלל האדם נאמר. אכן קשה אהא דמגילה כ"ז ע"א דשם איירי בישראל ואפ"ה אייתי קרא דלשבת יצרה דהוא מדברי קבלה, ולא נקט הכתוב דפו"ר דאורייתא וצ"ע.
משנה יד
כלי חרס מציל על הכל כדברי ב"ה ובש"א אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס כו', ע' ר"ש כלים פ"ט מ"ב ושם פ"י מ"א ובטורי אבן לחגיגה כ"ב ע"א.