אור הישר על משנה אבות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ד · משנה כא
ר"א הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ע' בינה לעתים דרוש כ"ג ובעקידה שער ס"ג מה שהאריכו למעניתם, ולע"ד מה שאמר התנא מוציאין את האדם מן העולם כייל בזה שני הצדדים ביחד, וזה תלוי באיזה אופן השתמש בתכונות אלו, מובן שאם על צד הרע שבהן אז אין כמותן לרוע, ובודאי כי הן הם מקור ההשחתה והאריכות בזה אך למותר, אולם מה טובות הן מדות אלו אם נשתמש על הצד הטוב, אז הן נהפכות מן הקצה אל הקצה, כי קנאת סופרים תרבה חכמה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום משלי כ"ג, הלא בשביל יראת ה' נחוצה הקנאה, וכן התאוה אם יתאוה לעשירות לעשות בזה אך טוב וחסד ולקיום התורה, וכמ"כ לכבוד אם באמת כוונתו בזה שהתורה ולומדי התורה יתכבדו על ידו, סוף דבר באיזה אופן יוציאוהו מן העולם אין תלוי אלא בו, ורק בו בעצמו, וע"ע בס' אהבת ציון להגאון בעל נוב"י דרוש י"ב.