אור הישר על מסכת שמחות· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ט
ר"ג אומר השואל חלוק מחברו לילך ולבקר בו את אביו הלך ומצאו שמת קורע ומאחהו ומחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו לקחו הימנו סתם אינו רשאי לקרוע והנה הגר"א ז"ל גריס בהך ברייתא רשב"ג, ובודאי דגרסתו לקוחה מתוספתא דב"מ פ"ח ומו"ק דכ"ו דהתם הגרסא רשב"ג.
והנה ראיתי בנחל יצחק ס"ס ס"א שכ' דאי דרשינן לישנא יתירה לטפויי מילתא או לא תלי נמי בפלוגתא דתנאי ר"פ הפועלים בהא דר' יוחנן בן מתיא כו' ואוקמינן שם דפ"ו ואם פסק להן מזונות ריבה להן ומעשה נמי כו' ופירש"י דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני יתירה קאמר ומבואר שם במשנה דרשב"ג סבר הכל כמנהג המדינה ופי' הטור בסי' של"א ס"ב דת"ק ס"ל דאהני לישנא יתירה ורשב"ג ס"ל דלא אהני לישנא יתירה לאטפויי א"כ מצינו פלוגתא דתנאי בזה ומיישב בהכי קושית התוס' בערכין די"ט ע"א ד"ה הוא דאמר ע"ש, ולע"ד לא זו הדרך בהבנת הסוגיא דב"מ. רק התם פליגי אם מועיל תנאי במקום מנהג, וזהו כוונת רש"י שם במש"כ דכיון דלא צריך לאתנויי פי' דהא יש שם מנהג ובכ"ז אתני בע"כ דמועיל התנאי למזוני יתירה כו' ע"ש, ולישנא יתירה אין לו שום שייכות לתנאי כמובן, ואדרבה מהא דבסוגיין נראה להיפוך דרשב"ג ס"ל לישנא יתירה לטפויי מילתא קאתי, דהא בסיפא קתני לקחו הימנו בסתם אינו רשאי לקרוע ומאין יצמח לו ההיתר ברישא דברייתא לקרוע בבגדו של חבירו הלא הוא רק משום לישנא יתירה שהודיעו בשעת שאילת הבגד שהולך בו לבקר את אביו שהוא חולה ומדבריו יבין המשאיל שאם ימות אביו יקרע בו ולכן אמרינן שע"מ כן השאילו אלמא דרשב"ג ס"ל לישנא יתירה לטפויי, וכן דייק הנמו"י במו"ק שם דז"ל קורע ומאחו שכיון שהודיעו שלבקר החולה הלך כאילו נטל רשות ממנו שאם ימצאנו מת יקרענו ע"כ, ואח"כ כ' בד"ה ומאחה וז"ל אע"פ ששאר קרעים של אב אינן מתאחין שאם נתן לו רשות לקרוע שלא יתבייש שם לא הקנהו הלכיך מאחו ע"ש, והנה תוכן כוונתו מבואר שבא לתרץ בדבריו קושית הרא"ש במו"ק שם למה ניתן להאחות הלא הוא מן הקרעין שאין מתאחין והכא הלא ברשות הוא קורע כו' וע' בטור וב"י סי' ש"מ ובכ"מ פ"ה ה"ז מה' אבל, אולם לפמש"כ מיושב קושית הראשונים ברווחא, דבאמת אם היה מתנה בתנאי גמור כדין לקרוע בבגד אז הוה קם דינא לבלי לאחות קרע שעל אביו אע"פ שהוא שאול, משא"כ הכא דדיינינן היתר הקריעה גם מתחילה רק מטעם גילוי מילתא על שהמשאיל שתק על הלישנא יתירה של השואל, לכן די לנו אם נתירנו את הקריעה אמנם אח"כ מאחה כיון שלא היה בזה תנאי מפורש כמשפטי התנאים, אכן עכ"פ נראה בעליל דרשב"ג ס"ל דדיינינן לישנא יתרה כנ"ל, ודוחק לחלק דדוקא התם ס"ל לרשב"ג דאהני יתור לשון משום דלא היה יכול לדבר דבריו בפירוש מפני כבוד אביו ודאסור לפתוח פיו לשטן משא"כ בעלמא שהיה יכול לפרש דבריו בתנאי מפורש, דאין זה במשמע כנלע"ד.