אור הישר על מסכת סופרים· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק טז
ר' נהוראי אומר מניח אני כל האומניות שבעולם ואני מלמד את בני תורה, והנה בס' כסא רחמים להגאון חיד"א ז"ל דקדק מדוע לא קאמר דרך אזהרה או תוכחה רק מה שיעשה לבנו, ולענ"ד נראה פשוט משום דדבריו סותרים לדברי המשנה באבות כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כו', ולדעת ר' ישמעאל בברכות ל"ה ע"ב הוא ג"כ נגד הכתוב ואספה דגנך, לכן היה כמדבר בעדו איך שהוא נוהג עם בנו. עפ"ד ר"ש בן יוחאי בברכות שם והשומע ישמע לילך בשיטתו גם עם בניו אבל אינו נוגע עכ"פ אל הכתוב והמבואר במשנה אל הכלל, ומכש"כ לפי הגרסא דהכא מניח אני ואני מלמד, ולא כגרסת המשנה והברייתא שילהי קידושין ואיני מלמד את בני אלא תורה וע"ש במהרש"א, דלפמש"כ הכא מתורץ קושיתו דהתם ברווחא.
שם מאה וארבעים ושבע מזמורים שכתוב בספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב, וכה"ג בירושלמי שבת פט"ז ה"א והנה בנחלת יעקב תמה הלא ק"ן מזמורים הם, וע' מה שתירץ בזה בהגהות הגרי"ב כאן, אמנם תירוצו לא יתכן עכ"פ לפירש"י במגילה שם וצ"ע.
שם אבל קדוש של עמידה כיון שצריך לאמר נעריצך ונקדישך אין יכול לאמר פחות מיוד ואין קטן עולה מן המנין, ע' אוצר הגאונים חלק התשובות למגילה דף כ"ג.
שם וקדיש עד שיהא בן שלש עשרה, הנה כן הוזכר ענין קדיש במכילתין גם לקמן ר"פ י"ט וע"ש בסוף הפרק ושם פכ"א ה"ו ובהגהות אבני שהם לספר הראב"ן סי' י"ב.