אור הישר על מסכת סופרים· הרב שמואל יצחק הילמן
פרק ז
אלו כתובין חסרון וי"ו וקורין בוי"ו ויעלהו. הנה פסוק זה הוא בשמואל א. ז. ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה', וקשה אמאי קרינן באמת בוי"ו הלא כל הלימוד דעולה נקבה כשרה בבמת יחיד יליף רב אדא בר אהבה מהאי קרא ומשום דכתיב בלשון נקבה כדאמרינן בע"ז כ"ד ע"ב, והשתא כיון דמעשה שהיה כך היה שהיתה נקבה ובקרא הכי כתיב בלשון נקבה להאי ילפותא כדביאר שם ר"נ בר יצחק, ואי אפשר לאמר נמי משום דכתיב בהאי קרא עולה וסתם עולה זכר הוא ולהכי קרינן להאי קרא בלשון זכר דלא נטעה מיניה לעלמא דגם נקבה כשרה לעולה הלא זה ודאי אינו דבפירוש כתיב בפ' ויקרא דקרבן עולה מן הצאן הוא זכר, וכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כדאמרינן במגילה ד"ב ע"ב, ומה ראה שמואל ליקח לעולה דוקא טלה נקבה, ובע"כ להורות האי דינא לדורות מה שהיה לו בקבלה דכל זמן שיקריבו בבמת יחיד מותרין להקריב גם נקבה לעולה ולמטרה זו כתב נמי בקרא ויעלה ללימוד זה, מדוע קרינן ויעלהו, ול"ד נמי למקרא ומסורת דבכ"מ כמו בסכת בסוכות קרנת קרנות וכדומה, דהתם איכא לכל חד ילפותא בין ממקרא ובין ממסרת, משא"כ הכא דהפסוק בא בדרך סיפור וכמעשה שהיה באופן שנוכל ללמד הך דינא מהאי קרא כדכתיב, ובע"כ עפמש"א בנדרים ל"ז ע"ב דקריין ולא כתיבין הלמ"מ, אולם לפ"ז איכא למידק מדוע חשיב שם פרת דבלכתו איש דכאשר ישאל איש דתנינן לעיל בסמוך ספ"ו שהן תיבות שלימות טפי הו"ל למיחשב התם הך דהכא שהוא רק אות אחת דוי"ו אם גם זה הוא הלמ"מ ובכלל צריך להבין איך נופל שם הלמ"מ על תיבות ואותיות דדברי קבלה שנכתבו הרבה דורות אחרי מתן תורה וצ"ע.