אור הישר על מכות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כד.
אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, והטעם משום דעיקר היהדות היא על האמונה הטהורה באחדות השי"ת, וע' בס' חרדים פ"א ובדרשות הר"ן ה' ו' ז'.
שוב ראיתי שהרמב"ם בפ"א ה"ו מיסוה"ת כתב כן בהדיא, דאחרי שכ' דתיבת אנכי היא מ"ע ולא יהיה וגו' היא מל"ת מסיק על מי שאינו חושב כן. וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו, וע"ע במשך חכמה לפ' ברכה בפסוק תורה צוה לנו משה ובתשב"ץ ח"א סי' קל"ט ובמעין החכמה דף ט' ע"ב ובזוהר הרקיע בתחילתו ובעקידה שער תשעים.
שם דובר אמת בלבבו כגון רב ספרא, ע' מסלת ישרים פי"א.
שם לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, עמש"כ בזה דבר נחמד בחידושי לבכורות ד"ח ע"ב.
שם לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו, הנה בסנהדרין פ"א ע"א סמכו ענין זה אקרא דאת אשת רעהו לא טימא ע"ש, ועכ"פ הוא מדברי קבלה, ואין זה ענין להשגת גבול שקיבלו בהר עיבל כדכתיב בפ' תבא ארור משיג גבול רעהו ופירש"י שם שגונב את הקרקע וכ"כ התוס' ר"פ מרובה בד"ה יצאו קרקעות, והגאון מלבים ז"ל עה"ת שם כ' כי הוא מעבירות החמורות כמ"ש בדור המבול שלא נחתם גז"ד אלא על הגזל וה והאריך בזה ע"ש ועכ"פ השגת גבול הוא בגדר גניבה וגזילה, ועפ"ז נפלאתי על הגאון בעל משיב דבר ח"ב סי' ט' שכתב וז"ל באמת איסור השגת גבול אינו אלא מדברי קבלה כדאיתא במכות דכ"ד לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו ע"ש, ולפמש"כ לא פגע ולא נגע הא דהכא לאיסור השגת גבול דהוא דאורייתא ממש בסוג גניבה וגזילה, ולירד לאומנות חבירו דסמכו ע"ד קבלה משום שגם אל המשיג נוגע לפרנסת ביתו ומאי חזית דדם חבירו סומק טפי להכי אסמכו אדברי קבלה שהיא רק זהירות יתירה לפנים משוה"ד וצ"ע, וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שפ"ו ובמסילת ישרים פי"א.
שם נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה כו', ע' עקידה שער כ"ז.
שם כספו לא נתן בנשך אפילו בריבית עכו"ם, וקשה לשיטת הרמב"ם רפ"ה מה' מלוה ובסה"מ עשה קצ"ח דלנכרי תשיך זו מצות עשה וכסתימת הספרי פ' תצא ע"ש, איך יפרנס לדברי ר' שמלאי דהכא וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לב"מ ע"א ע"א ולריש מס' ע"ז.
שם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט כו', בשאילתות פ' ברכה סי' קס"ו נשתנה הגרסא וע"ש בהע"ש.
שם בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. הא דלא הביאו פסוקים הקודמים שאמר דוד כל מצותיך אמונה וכן אמר שלמה איש אמונות רב ברכות, אמנם תלו ענין זה בחבקוק מפני שהוא אמר יחיה שהוא חיים הנצחיים לעוה"ב כדכ' בס' סאה סלת במאמר עיקר התורה והמצוה, וע' עקידה שער תשעים.
שם אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה ר"פ דילמא כאבידה המתבקשת כו', באגדה זו הארכתי בדרשותי לפ' נח.
ריב"ן ד"ה כגון ראב"ש, אלמא בחייו היה רגיל לדקדק בכך ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה ע"כ פי' דהרגל ההנהגה בחייו עשה עליו כנדר ולפיכך יש עליו קפידא יותר על העדר קיומו, וע' בת' משיב דבר ח"ב סי' ע"ג.