אור הישר על כתובות· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קו.
עשה דכבוד תורה עדיף סלקיה לדינא דיתמא כו', ע' כ"מ ולח"מ פכ"א ה"ו מה' סנהדרין ובת' חו"י סי' כ"א.
תוד"ה מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן. תימה דהתנן בבכורות כ"ח ע"ב הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין אותה על פיו וי"ל כמו שתירצתי למעלה ועוד דהתם דוקא בבכורות שיש לחוש שמא משום שכר יתירנו אבל הכא מיירי בבדיקת מומי שאר קדשים כו', קש הנה התוס' כמו שתירצתי למעלה. כוונתם אמש"כ לעיל ק"ה סע"א לחלק בין יחיד לצבור ע"ש, אמנם גם בזה לא ביארו דיש לחלק דאפילו כשנוטל מתרומת הלשכה, הוא דוקא כשנוטל בין כשהיא תמימה או בעלת מום בלי הבדל, דאז אין עליו שום חשד. משא"כ אם נוטל מכל בהמה בפ"ע אכתי איכא חשדא דילמא משום אגרא קשרי לה. והנה חילוק זה מבואר בק"ע לירושלמי שקלים פ"ד ה"ב. אולם בדבריו יש לדון טובא, לפ"מ דהתם איירי בהדיא במבקרי מומי קדשים כמו שהביאו התוס' הכא בסה"ד. ואחרי דהתוס' החליטו הכא דכל איסור נטילת שכר להיות רואה מומין, הוא רק לענין בכורות, אבל בקדשים בכל אופן שרי ליטול שכר. והשתא בשקלים דאיירי כמו בסוגיין, א"כ מה מקום שם לחלק בין אם הוא נוטל שכירות קבועה או מכל בהמה בפ"ע, הרי לחילוק זה היה מקום אלא גבי בכורות. ולפי תירוצא קמא דתוס'. אבל לא לענין קדשים, וצ"ע כעת.